מבריקה היא לא. אחיה הקטן היה מזמין חברים אליו בימים הכי בהירים והכי חמים. אלה עם הכי הרבה שמש ועם הכי פחות עננים בשמיים. רק בן 13, וכבר יודע איפה למצוא את הסיסמאות לאתרים הכי טובים ואיך למחוק את ההיסטוריה מכל המחשבים. רק יוצאת השמש, בשעות שאחרי בית ספר ולפני ארוחת צהרים בשבילם וקצת אחרי ארוחת בוקר בשבילה, והיא כבר על הגג המבודד, משחררת את הכתפיות של החלק העליון. השמש מסנוורת אותם, לפעמים שלושה-לפעמים שניים, מבעד לחריץ הקטן בתריסים של החדר שלו, משם אפשר לראות את הגג ביחידת דיור שלה. אם היא רק הייתה יודעת שהיא חומר למחשבה. בחושך מלאכותי, כשהמיטה שלו חוסמת את הדלת, כולם מצטופפים במרחק שנראה קרוב מדי יחסית לעובדה שכל אחד מהם קצת מובך ודאג להסתיר את הזקפה בגומייה של הבוקסר או הטנגה שעדיין לובשים בגיל הזה.

בדיעבד, ועם כל חבר חדש שמגיע לבקר, שני הדברים נהיים פופולריים יותר ויותר – הוא והגג. המבוכה נעלמה כבר מזמן, כולם כבר ראו לכולם. חברים מתקשרים אליו, מזמינים את עצמם, מחפשים אותו כשהוא אצל אחרים. הקטנטן, שרק לא מזמן היה הילד השקט בכיתה, לא-מזיק-ולא-מועיל, נהיה פופולרי כמעט כמו זוג העגילים שיש לאחותו על כל אחת מהפטמות. האלמנט הכמעט הומוסקסולאלי של המעשים לא נהיר להם בגילם, אצלם זה כנראה סוג של נורמה. בנות מחליפות בגדים אחת עם השנייה, בנים משווים את אורך הפין. המבוכה התחלפה בשגרה ככל שהטמפרטורות עלו, ולפעמים היה נדמה שהוא נהנה יותר מהחבר'ה מאשר מאחותו והחברות שהיו מצטרפות אליה מדי פעם. נמוכות, גבוהות, ביישניות, מתירניות, שזופות, לבנבנות, חלקות, שעירות, ורודות, שחומות, עגולות, צנומות, שתקניות, כאלה-שלא-סותמות-את-הפה וג'ינג'ית אחת. הגג פרטי לכאורה, ועליו גרים דוד-שמש, כיסא פלסטיק לבן, שולחן עם מאפרה וזוג בקבוקי טובורג ריקים ומכוסים באבק מהפעם האחרונה שהיא הזמינה אליה חברה...

אמצע מאי של השנה שעברה, אולי היום החם בשנה ואולי היום החם המוקדם בשנה, והטופ שלה כבר על תלוי על הכיסא ומתעופף ברוח מאחוריה. החברה שבאה איתה הביאה בירה לשתיהן, וחזה ממוצע לכיוון הקטן לחברים שלו. שלושה שלוקים מהבקבוק, וכבר, כמו בחורה טיפוסית, היא צריכה ללכת לפיפי. בנות לא משתינות לעולם, הן "עושות פיפי". השירותים בדירה נוזלים, אז צריך לחצות את החצר, את הסלון, ואת המסדרון בו נמצא החדר הישן שלה והחדר של אחיה כדי להתיישב על האסלה הקרובה. היא לא טרחה ללבוש את החזייה, והשאירה אותה להתנדנד ברפיון בחצי-רוח שעשתה את עצמה נושבת, וטרחה רק לזרוק עליה את חולצה שישנה בה וגדולה עליה בכמה מידות; שמלה מאולתרת. שלושים צעדים ברגליים יחפות על הדשא שתמיד היה ירוק יותר משל כל השכנים. עוד שלושה בדיוק בין הדשא לדלת הצרפתית של הסלון, שלושת הקשים ביותר, על השיש הלוהט. הרצפה המנחמת בקור של הבית כמו מטלית לחה לקדחת, השטיח שאסור לדרוך עליו כי הוא עתיק, והיא מגיעה למסדרון עמוס תמונות ילדות. עוד רגע כבר בורח לה, אבל הלחשושים מהחדר של אחיה חשובים יותר, חשודים יותר. ההתאפקות עילאית אבל מאפשרת לה לעצור ולתת דחיפה קלה בידית, ולקולות של ילדים שמתיישבים מהר בחלקים שונים של החדר להשתחרר בתגובה. הדלת לא נפתחת, היא קרובה מרחק של "בו" להרטיב. הפעם האחרונה שהיא הרשתה לעצמה להשתין בבגד ים, הייתה דווקא לא מזמן. היא וחברות שיחקו פוקר-מים בים; ההפסד היה צורב, אבל הנחמה זרמה לים תוך שניות מהספרינט שהיא דפקה בין הסדין, שהן פרשו כמה שעות קודם, לבין הנקודה שבה המים הגיעו לה לפופיק.

"אני עם חברים" הוא צווח בקול שעוד לא השתנה.

"מה אתם עושים שם? למה הדלת נעו...?" היא נקטעת, כמעט מהר מדי.

"אנחנו רואים סרט, לא רצינו שיפריעו לנו." אין תגובה, הוא נלחץ ומתחיל לפטפט "זה סרט מתח כזה, נו.,שאם מפספסים משהו אז לא מבינים כלום".

"תן לי להיכנס!" בטון סמכותי, של אחות גדולה שעונה לטלפון למישהו שמבקש את ההורים.

"למה?"

"תן לי להיכנס, או שאני מספרת לאמא" היא כמעט שכחה שעומד לברוח לה.

"מה תספרי לה? שאנחנו רואים סרט?" צחוק בשלושה קולות.

"אם אתה לא פותח, אני אגיד לה ש..." שרירי האגן מתהדקים. "אני אגיד לה שאתם רואים דברים סוטים במחשב" היא לא ידעה למה היא בחרה דווקא לקרוא לזה ככה; טבעי שילדים בגיל הזה, וגברים בכלל, יתעניינו בנשים נאות ערומות ובמעשיהן, ובנשים בכלל.

שתיקה משני צידי הדלת החסומה לא השאירה לה ברירה – שחקנית הכדורעף עטורת המדליות שבה דחפה את הדלת. המיטה מצאה את עצמה באמצע החדר החשוך. היא מצאה את עצמה בכניסה, מוקפת בצלליות של אחיה, ושני חברים שלו שהיא ראתה הרבה בזמן האחרון ולא ממש הבינה למה הוא מסתובב איתם, הם ניסו להסתיר בליטות נראות לחלוטין במכנסיים הקצרים שההורים קנו להם. האסימון נפל, והשאיר שובל של נוזל חמים וצהבהב במורד הירך שלה. היא נידונה לפסי שיזוף.

מעניין, מחכה להמשך.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

תודה.
אין בינתיים המשך.
עושה רושם שמלבד בנאדם אחד, אין גם עניין בכזה

קודם כול, כהרגלי- אני מברך אותך- ברוך הבא לפורום כתיבה וספרות .

אכן, אני חייב לצייין שיש לך סגנון יפה - קל וקולח (או איך שקורים לו), המילים זורמות והתיאורים מחליקים אחד מעל השני. את האמת זה נותן לסופר קול קצת צעיר וחפוז וזה משתלב יפה יפה עם היצירה.

שתי הפסקאות הראשונות היו מצוינות, במהרה הכנסת את הקורא לעולם שלך, הצגת את הדמות (בלי שם ותיאור פיזי אמיתי) וזה מה שאני אוהב - שכול קורא ידמין את הדמות שלו ( זה לא תמיד מתאים) אבל לרוב בסגנון הזה זה מצויין.

אף על פי שהפסקאות (1 ו2) היו טובות קצת ערבבת עם הקטע של הבחורה (האחות) והבחור (אח), זה היה קצת מבלבל נתן לאפקט הסיפור דחיפה אבל כבר מהירת יותר למדי- זרימת התכיבה לדעתי צריכה להיות מתאימה לקריאה -אני מבין איך זה יצא לך - הסיפור עצמו סוחף את האירועים ולכן יצא לך (במין פוקס בוא נגיד) שזרמת עם הכתיבה ומיהרת.

לדעתי צריך לערוך את זה, אולי הפרדה בין השורות , אולי לחלק לעוד פיסקה יעזור.

אם יש לך הסבר אחר ( או שזה רק אני שרואה את המיהרות המוגזמת) אזמח לשמוע.

פיסקה שלוש, התחלה טובה (קצת לקישאה אבל נזרום) אבל עד הקטע שהיא זרקה את החזיה והתחילה ללכת על הדשא של השכנים, יצאת מקו העלילה, פשוט התחלת להפציץ במטאופורות - קלישאיות וערבבת בין מיצאות למחשבות של הדמות... לדעתי צריך לעדן את הקטע אם בלחלק אותו או להוסיף כמה משפטים שמקשרים את המשפט הזה לאחר.

הידאלוג היה נחמד, אין הרבה מה לומר (בכללי אין לי נסיון בתחום הזה, אבל מה שכתבת יצא נחמד)

הסיום - פנטסטי - מותח וזורם מהדיאלוג, יש כאלה שלדעתי יאהבו סיום (של התרחשות בעתיד) אחר ויש כאלה שמה שכתבת מצא חן בעיניהם, לדעתי האופציה הזאת עדיפה - היא יותר מותחת והיא עם מהשכיות- אבל יכולת ליצור משהו יותר "עמוק" מבחינת בנית הסיפור אם עשית את הסיום בעתיד הרחוק.

אבל זה החלטה שלך (אשמח לשמוע את דעתך בעניין הזה במיוחד )

---------------------------

עכשיו מחוץ לתחום הטכני - ספרותי, הסיפור מאוד אנטימי קצת מעורבב קצת מכול תחום בעייני החיים של צעירים - גיל התבגרות - סקס - אח אחות (סמכויות) - ואפילו נטייות מיניות.

לדעתי הסיפור מסובך יותר ממה שהוא נראה (אם אתה באמת הורצה להרחיב אותו מחוץ לתחום קטע מותחן ספרותי) אם ואתה (ואני חושב שאתה מבוגר גיל 18-19) אתה יכול להרחיב על זה יותר (בכיוון של הנושאים) תדמיין לך ספר כזה שבו ברוב הפרקים שאתה כותב הדמות מתמודדת עם מכשול של התבגרות (אני יודע שזה נשמע כמו ספר נוער מטומטם) אבל בסגנון שלך יש פוטנציאל מאשר לנסות לדחוף לתת מודע של ילדים דברים שהם מבינים - אבל לא מודעים אליהם.

אבל אני תוהה- וזה קצת מוזר האם הדמות (אח) מתגלה בסוף כהומו? כאילו האחות (הדמות של פחות מרכזית) השתינה על עצמה מהמראה.

לא יודע, ובאמת אני מסכים עם MARIN צריך המשך , הסיפור מעניין למדי מאשר לסגור אותו כך.

יש פוטנציאל ויש לך סיפור וקו עלילה מותחים - אתה יכול ליצור פה סיפור מעניין .

------------------------------------

אני מקווה שנראה עוד ממך , אבל יש משהו אחד בתגובה שלך לMARIN שנפגעתי ממנו (או התאכזבתי) פה בפורום, אנחנו מפרסמים כדי להביע את עצמנו, אנחנו חפצים בתגובות אבל בעיקר כותבים - מפרסמים בשביל הכתיבה עצמה ולא בשביל התהילה

שיהיה לך יום \ערב נעים
אמיל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי simen אני מקווה שנראה עוד ממך , אבל יש משהו אחד בתגובה שלך לMARIN שנפגעתי ממנו (או התאכזבתי)

גם אני נפגעתי מזה שלא שמתה לב לשמי הנכון

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

אוי אוי אוי ! אני מצטער הההה פשוט ברוב האשכולות מרין הגיב כול הזמן, ולרג קט חשבתי שהוא הגיב גם כאן :O.

אם יכולתי לערוך הייתי מתקן, אבל אי לא יכול

שוב אני מתנצל זה לא יקרה שוב

קודם כל תודה על ההתייחסות.
מעניין לקרוא ניתוח על משהו שהוא שלך ולא של מישהו אחר.
אני מסכים עם רוב הדברים, אבל לא חושב שמיהרתי או שיצא כאן איזשהו פוקס חלילה.
השצף והמהירות שבה הטקסט מתקדם חשובה להעברה של הרעיונות לדעתי. בגלל הזמנים השונים, והפערים שקיימים בזכרון של כל בנאדם כשהוא חושב על חוויות שקרו לו, יש גם קטעים שנראה בהם שאני קופץ מהר מדי. הכוונה היא להראות השתלשלות של אירועים, שהקורא יכול להשלים בעצמו די בקלות את הפערים ביניהם. זה ההסבר שלי למה שקורה בפסקה השלישית גם. הקפיצות הן קפיצות בחוט המחשבה, אפשר לומר ויכול להיות שניתן לגשר ביניהן.
לגבי חלוקה, עריכה ופיסוק - תמיד פתוח לשינויים שישפרו את הקריאות של הטקסט.

לרגע נעלבתי שחשבת שאני בן 18-19 , אבל נחליק. כי נקודת המבט היא סוג של צירוף של ה"אחות" ואני באותו כותב. במקור הרבה מהמילים הן שלה, ככה שהגישה הכוללת באמת מגיעה מכיוון של בחורה בגיל הזה. ההעשרה וההבאה מרמת "משהו שמישהי סיפרה לי" לצורה של "ספרותי" היא החלק שלי בעניין.
נתת לי רעיונות טובים לאן להמשיך ולהרחיב את העלילה. יכול להיות שזה עוד יקרה. אם יקרה, אדאג להדביק כאן המשך.
אגב, היא לא השתינה על עצמה רק ממחשבה שהוא הומו, אלא בעיקר מזה שהבינה שצפו בה. הייתי משוכנע שבאמירה של "חומר למחשבה" זה היה ברור מספיק.

לגבי מה שנפגעת ממנו - הכוונה לא הייתה לרגע לפגוע, רק להביע מורת-רוח על עצם העובדה המספרית של כמות הצפיות/תגובות בהשוואה למה שאני סמוך ובטוח שהטקסט (כמו אחרים וטובים) שווה באמת. אני מודה על ומעריך כל תגובה וביקורת, בין אם היא חיובית או שלילית, כל עוד היא מנומקת מספיק ולא בביטול טוטאלי וצר-אופקים.
אני לא מחפש תהילה, רק התייחסות כנה.

נהניתי לקרוא את הדברים שלך, אמיל, ואשמח לקבל פידבקים דומים ממך בעתיד..זה משהו שאתה טוב בו.

אזה כמה דברים להבהרה

עכשיו זה קצת יותר ברור, עניין המהירות וההחלפה בין הדמיות \מחשבות\ אירועים נשמע עכשיו יותר הגיוני, בכול זאת אדבוק ברעיון של החילוק שיכול לעזור מאוד לקורא.

(ואני שמח שאתה מקבל אותו )

ותשמע אני עם גילאים לא משהו פשוט אני מנסה לחפש את הסופר מאחורי הקטע ואולי לנחש, כבר קרה לי בעב שפישלתי, אבל כמו שאמרת ככול הנראה בגלל שההשראה היא מפי בחורה בגיל צעיר והסופר התאים את עצמו לכך, קיבלתי את הרושם של כותב צעיר.

מה שאני בעצמי, בן 18.5 וחצי אבל את כול זה אפשר לחסוך אם בא לך לכתוב קצת על עצמך (לא בהכרח)

הבנתי אותך, אבל תשמע כתיבה וספרות זה לא דבר כולך פפולארי בקרב הכותבים, לכן הגולשים בפורום הם מעטים (אבל משובחים ) ולרובם (כמו שהיה לי פעם) פחד להגיב באשכולות (כאילו הם לא רוצים לכתוב משהו רע או שגוי וכו'... לכן הם נמנעים ) גם כן פרש הוא פורום מאוד נפוץ במנועי חיפוש ולכן יש לא מעט צופים (מבחוץ).

וזה מחמיא לשמוע שאני טוב בביקורת , אני פה כול הזמן - להגיב ליצירות ולנתח אותן זה תמיד בא עם כוס התה (על הבוקר כשישי עבודה) או בלילה (תנחש... כשאין עבודה )


שיהיה לך ערב נעים,
אמיל.