19-10-2009, 21:30
|
|
|
חבר מתאריך: 02.11.01
הודעות: 5,463
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי minimax שמתחילה ב "נושא חם לדיון: מצעדי הגאווה של הקהילה ההומולסבית"
קודם כל, חשוב לי לתקן שההתייחסות המקובלת לקהילה היא "הקהילה הלהט"בית". ראשי התיבות להט"ב כוללים בתוכם לסביות, הומואים, טרנסג'נדרס וביסקסואלים.
גם אני עושה את ההפרדה בין המצעדים החגיגיים (ת"א/אילת) והמצעדים ההפגנתיים (ירושלים/חיפה , ואחרי הפיגוע בברנוער היה גם מצעד ראשון בב"ש).
מצד אחד, כל המצעדים מציינים יום (או יותר נכון לילה) היסטורי, שבו נולדה התנועה שהובילה לשינויים מרחיקי לכת מאד בזכויות הלהט"ב בארה"ב ובעולם, ולכן נהפך למסורת. אבל במקומות שונים הוא נראה שונה.
נדמה לי ששני המרכיבים העיקריים של השונות הזו הוא עד כמה מקבלים אותנו במקום שבו נערכים המצעדים, והנופך המיוחד של כל מקום שבו נערך המצעד.
אני חושב שהיום, כשהנראות של הומואים בתקשורת הרבה יותר גדולה מבעבר, ולפחות במידה מסויימת (קטנה) גם הנראות של טרנסג'נדרס, לסביות וביסקסואלים, הערך ההסברתי של "אנחנו באמת קיימים, וכאן" פחת. למעשה, בהתחשב בדברים שהתקשורת מראה מהמצעדים, סביר להניח שבכל הקשור למצעדים החגיגיים, נראה לי שהערך ההסברתי לא ממש חיובי.
מה שרואים בתקשורת הוא אכן לבוש וסגנון פרובוקטיבי (שוב, בת"א ואילת. בירושלים, למשל, אופי המצעד שונה מהותית), וכמו ש- stoned ציין, זה לא משהו שלקהילה הגאה יש עליו מונופול (ראו מצעד האהבה). אבל חשוב גם לציין שהסיבה העיקרית שזה מה שרואים בתקשורת, ולא רק בכל הקשור למצעד הגאווה, זה משום שהחריג והביזארי הם הדברים שיוצרים רייטינג. אם יראו אותי ואת החברים שלי הולכים שם (דמיינו קבוצה של כעשרה אנשים הולכים בג'ינס וטי-שירט. חלקם עם דגלים), או הרוב המוחלט של הצועדים האחרים, זה יעניין מעט מאד אנשים. בדיוק כפי שאם יראו את רוב הקוראים פה בפורום מבלים וחיים את חייהם, זה לא יעניין את הקהל העולמי, ולכן התקשורת העולמית משדרת ללקוחותיה בעיקר פצצות וחיילים - והרושם שמתקבל על ישראל בהתאם.
אבל המצעד בת"א אינו רק הפגנה או הסברה (למעשה, נראה שהוא כבר לא אף אחד מהם). המצעד הוא חג. אני רואה אותו בערך כמו שאני רואה את יום העצמאות, בכך שהוא מסמל אירוע שבזכותו יש לי רבות מהחרויות שאני נהנה מהן היום, שכ"כ ברורות מאליו לאנשים אחרים, כמו הזכות לבחור לחיות עם מי שאני אוהב. ויש לו ערך חיובי מבחינתי כחג, לא בשל ערך הסברתי כלשהו. ואגב, בשנים האחרונות מצטרפים אלינו יותר ויותר גם אנשים שאינם מהקהילה, לחגוג איתנו. וגם זה משמח
המצעדים ההפגנתיים, ובראשם המצעד בירושלים, הם עדיין מבחינה רבה הפגנה לכל דבר והחשיבות לפעמים היא אפילו בעצם הפגנת הנוכחות עצמה. עדיין, למרות הפתיחות הגוברת במהירות בשנים האחרונות, יש מקומות שבהם זוג סטרייטים שילך יד ביד יתקבל בחום, וזוג הומואים בקללות במקרה הטוב. זה אמנם בכלל לא נפוץ כמו בעבר, אבל לא הדבר הזה, ולא חוסר השיוויון שעדיין קיים בחוק, ראוי שיתקיימו.
|