|
31-10-2009, 18:35
|
|
|
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
|
|
בית אנג'ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי oxcart שמתחילה ב "לא בדיוק ביצרון, אבל לדעתי מגיע לו איזכור ניחומים"
שמו. נבנה ב-1933 כבית דירות להשכרה למשפחת אנג'ל האמידה, ע"י זאב רכטר, ששב לארץ זמן קצר קודם לכן מלימודיו ברומא ובפריז. שם, בפריז, רכטר התוודע לעבודתו של לה קורבוזייה, האדריכל החשוב ביותר של התקופה, ושל המאה העשרים בכלל. לה קורבוזייה טען כי הבניה בבטון צריכה לשען על 5 עקרונות, ואחד מהם היה הבניה על עמודים. ההגיון של לה קורבוזייה, בכל הנוגע לעמודים, היה שאוב מאוטופיות סוציאליסטיות שרווחו באירופה, כמו למשל העיר התעשייתית של גארנייה. שם, בעיר התעשייתית, הקרקע היא רכוש הציבור, ורשות הכלל מגיעה עד קירות הבית עצמם. אין "גינה פרטית". אין בעלות על קרקע, אלא על דירות בלבד.
לה קורבוזייה המשיך את הרעיון, ועל מנת לאפשר לציבור להינות מכל הקרקע, הציע להעלות את המבנים על עמודים, ולאפשר לציבור לשוטט גם מתחת למבנים עצמם. יכול אדם - לפי חזונו של לה קורבוזייה - לקבוע מסלול ישר בעיר, וללכת בו - לכל כיוון. הוא יחצה רחובות, יעבור מתחת לבתים, אך דבר לא ימנע ממנו מללכת מכל נקודה לכל נקודה בקו ישר.
רכטר, כאמור, הושפע מלה קורבוזייה ולאחר ששב לארץ ניסה את כוחו בבניה על עמודים. הוא ויתר מלכתחילה על התפישה הסוציאליסטית, והעדיף נימוקים הרבה יותר תכליתיים: רק כך, הוא טען, ניתן לאפשר רווחה מלאה לדיירי הקומה התחתונה (המוגבהת על עמודים, ולא מפנה חלונות למדרכות ולהולכים בהן). הגינה המוגדלת, אמר רכטר, היא בונוס ראוי בפני עצמו.
אלא שהחוקים התל אביביים והמנדטוריים לא איפרו לו לעשות זאת, מבלי לוותר על קומת מגורים. החל ויכוח, ואגודת האדריכלים ניצבה איתנה לצידו של רכטר. הם ניצחו. הקומה המפולשת (כך נקראת עד היום קומת העמודים) לא נחשבה כקומה, וניתן היה לבנות את מלוא הזכויות מעליה.
לאחר שבניית המבנה הסתיימה, משפחת רכטר שכרו/קיבלו דירה בבנין, והם התגוררו שם כמה שנים. אשתו של זאב ניהלה אז גן ילדים, והוא בנה לה מבנה זכוכית יפהפה בקומת העמודים, ששירת את הגן. הילדים נהנו מחלל העמודים, וההולכים בשדרה נהנו ממראה הגינה הפנימית. דיירי הקומה התחתונה נהנו מפרטיות, ורכטר נהנה מכך שהמאבק שניהל העלה אותו לרמה של אחד מבכירי האדריכלים בארץ. שם, בבית אנג'ל, הוא ויעקב בנו שקדו על תכנון היכל התרבות (אשר תוכנן, במקביל, אצל דב כרמי במשרד, לא רחוק משם. התכנון היה משותף לשני המאסטרים, ועד היום נטוש ויכוח מי משניהם היה זה שקבע את הצורה הסופית של ההיכל).
הנה בול (לא מצאתי הגדלה שלו) המתאר את פינת הבנין, וצילום שלי מימינו המנציח את אותה פינה:
בתקופת מלחמת העולם, כאשר ת"א הופצצה ע"י מטוסים איטלקים, נפוץ הנוהג לבנות מחסה לפני הכניסות לבתים, מלבנים, להגן מפני ריקושטים. שיאפשר להולכים ברחוב להמלט עם הופעת המטוסים. זה היה גורלה של קומת העמודים הנהדרת של בית אנג'ל. אלא שבעוד מרבית המחסות הללו הוסרו לאחר המלחמה, או בשנים הבאות, הרי שקירות הלבנים של בית אנג'ל לא הוסרו מעולם.
עירית ת"א עושה מאמצים רציניים להביא לשיפוצו של בית אנג'ל, אשר יכלול גם את הסרת קירות הלבנים. הבעיה היא שזה בית משותף, וקשה למצוא את המימון הדרוש לכך.
ולבסוף - לא טיח ולבנים. טיח ובטון. הלבנים הן רק בקירות המגן, ואין עליהן טיח.
הנה תמונת קומת העמודים היום, החרכים, וקצת מה שנותר מגן הילדים:
|
|