אני כל הזמן מתחבט בשאלה האם לסרס אותו או לא. אז ככה:

יש לי 2 חתולים , ואחד מהחתולים לא מסורס.
החתול הלא מסורס הוא כאמור זכר בוגר בערך בגיל שנה וחצי-שנתיים, הוא לא נוהג לפי דפוסי ההתנהגות שקראתי באינטרנט

1. הוא לא תוקפני
2. הוא לא רוצה לצאת מהבית, למען האמת הוא צורח שאנחנו יוצאים מפתח הבית ורץ בחזרה הבייתה
3. הוא מנקה את עצמו ולא מזניח את עצמו
4. אומנם זאת לא התקופה אבל בערך אחרי החורף הוא אכן מתיז שתן לכל עבר.

מה שכן, הוא תמיד מנסה לבעול את החתול השני (החתול השני זכר) , אולי האקט הזה מונע ממנו לפתח את ההתנגות שציינתי. בהתחשב במה שכתבתי, ובהתחשב שאני מאוד מאוד מעוניין למנוע לו סבל בלתי הכרחי...

לסרס או לא ? אני יודע שתמיד אומרים שכן לסרס וזה הכי מומלץ...אבל אם ההתנהגות שלו לא הכי מפריעה לי אז בכל זאת לסרס?

האם הוא יוצא מהבית או ייצא בעתיד (לא מדווברת על נסיעות לוטרינר, אלא על טיולים) או שהוא חתול של בית בלבד?

החתול השני, בן כמה? איך הוא מגיב לנסיונות "הבעילה" של הגדול? אני מבינה שהוא כן מסורס..

לא, הוא לא יצא מהבית משהיה גור. לא לטיולים, ניסתי כמה פעמים להוציא אותו וכל פעם זה הסתיים ברע. הוא נכנס לפאניקה נועץ בי ציפורניים ורץ חזרה הבייתה. פעם אחרת הוא צרח כמו מטורף עד שחירבן כשהוא עדיין בידיים שלי (התנהגות מאוד מוזרה) מאז אני פשוט לא מנסה כבר

החתול השני גם הוא בוגר, קצת יותר בוגר מהראשון . גם לא כך כך מטורף על לצאת למרות שהוא פחות נכנס לפאניקה , נראה קצת יותר סקרן בחוץ אבל אוחז בי חזק חזק כשנאחנו יוצאים. (כנראה יותר מידי טוב להם בבית)

לפעמיים הוא מסרב לבעילה ואז הם נלחמים (בקטנה אבל) , ולפעמיים מתוך עייפות או עצלות הוא נותן לו להמשיך כמה דקות ארוכות




זאת התמונה של הבועל



זאת התמונה של הנבעל




וזאת תמונה של האקט

לדעתי, אם שניהם בוגרים, ולא יוצאים כלל,
ואתם מוכנים לקבל את ההתנהגות שלהם ככה, אל תסרס.

וזאת בתנאי שהם ממש לא יוצאים!!