מבוא:

ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, והיווה למעשה את התשתית להקמת צה"ל עם הקמת המדינה.

הקמה והתארגנות בשנות ה-20:

"ההגנה" הוקמה ביוני 1920 על ידי מפלגת אחדות העבודה, כחלק משינוי התפיסה הבטחונית של ראשי מוסדות היישוב. עד לאותה תקופה, התפיסה הבטחונית של היישוב בארץ ישראל דגלה בהגנה על יישובים בודדים, אך בעקבות מאורעות תל-חי השתנתה תפיסה זו, והיה צורך להקים ארגון שיוכל להגן על כל הארץ. על מנת לבצע את השינוי, פורק ארגון השומר, ובכינוס של "אחדות העבודה" בחוות כנרת הוחלט להקים את ארגון "ההגנה". המפלגה התקשתה לממן ולהרים ארגון בסדר גודל כזה, ולאחר כחצי שנה הועברה השליטה בארגון לידי ההסתדרות, שאיחדה לתוכו את חברי גדוד העבודה. "ההגנה" הוגדרה כארגון כלל-ארצי שמטרתו לספק הגנה כוללת ליישוב היהודי. היא החליטה כבר ביום הקמתה לפתוח את שורותיה לכל, ללא אפליה על רקע שיוך פוליטי, מעמדי, מגדרי או אחר.

בתחילה ההשקעה ב"הגנה" לא הייתה מרבית, ובמקום כוח צבאי מסודר היא אורגנה כמיליציה אזרחית. החל מ-1921 היו שותפים בהנהגתה זרמים ומפלגות ציוניות שונות שייצגו את היישוב היהודי, כשתנועת העבודה המשיכה לעמוד בראשה. הגוף העליון של הארגון, ועד ההגנה הארצי (בראשות יוסף הכט), ניהל את עבודתו מול ועדים מקומיים בערים השונות, שלא היו כפופים לו ופעלו באופן עצמאי (אימנו את אנשיהם בעצמם). הוועד ניהל את גיוס הכספים ועסק ברכישת נשק ובחלוקתו ליישובים.

מאורעות תרפ"א במאי 1921, תפסו את "ההגנה" לא מוכנה. היא לא הצליחה להגן מפני התקפות הערבים על השכונות היהודיות ביפו ובסביבתה. אולם, היא הפיקה לקחים והתארגנה היטב ליום הפורענות ב-2 בנובמבר 1921 (יום השנה להצהרת בלפור), והצליחה להניס את התקפת ההמון הערבי בירושלים באותו היום. הצלחת הפעולה הניעה את "ההגנה" לתכנן את פעולותיה הבטחוניות. היא התכוננה לקראת מועדי פורענות צפויים והחלה לאסוף ידיעות על כוונות תקיפה של הערבים.

עם פרוץ מאורעות תרפ"ט (1929) התארגנה "ההגנה" במהירות, למרות שלא חזתה את עוצמת המהומות. במקומות שבהם היו קבוצות מאורגנות, הפגיעה ביהודים הייתה מינימלית. היא הצליחה לשמור על השכונות היהודיות בירושלים, ביצעה התקפת נגד באזורים הערביים של חיפה והצליחה לשלוח ממנה כוחות תגבור ליישובי הגליל. נהדפו ההתקפות ביישובים החקלאיים ובמערכה בחולדה נהרגו למעלה מארבעים תוקפים. עם זאת, התבצע טבח בחברון ובצפת, שם ההגנה לא הייתה מאורגנת. בעקבות המאורעות החל היישוב להכיר בחשיבות ההגנה המאורגנת, והארגון החל לקבל יותר תקציבים ולהתפתח. החלה הכשרה צבאית לחברי הארגון וברחבי הארץ הוקמו מסתורי נשק ("סליקים"). החל מ-1930 הועבר הפיקוד על "ההגנה" למפקדה הארצית - גוף שהורכב מאנשי ההסתדרות ואנשי המחנה האזרחי (נציגי האיכרים, הסוחרים והרביזיוניסטים) בחלוקה שווה, שהופקד על הניהול הפוליטי-אזרחי של הארגון. "ההגנה" הייתה כפופה מעתה ואילך למרות הנהגת היישוב - הוועד הלאומי והסוכנות היהודית בראשותו של דוד בן גוריון, שנחשב כמעין "מפקד העל" שלה.

"ההגנה" בשנות ה-30:

המרד הערבי הגדול

לאורך כל שנות המנדט הבריטי היו ויכוחים רבים בצמרת היישוב, בדבר המדיניות שיש לנקוט כנגד מתקפות הערבים: הבלגה או התקפה. לאחר מאורעות תרפ"ט גברה מדיניות ההבלגה, שנועדה להראות לבריטים שמקור אי-השקט בארץ איננו הציבור היהודי. מדיניות זו לא נשאה חן בעיני חלק מהחברים, שסברו שיש לנקוט ביתר כוח ובפעילות התקפית נגד הערבים, ולפעול גם נגד הבריטים. בעקבות זאת פרשו מ"ההגנה" ב-1931 חלק מחבריה והקימו את "ארגון ב'", שלאחר מכן נקרא האצ"ל.

המרד הערבי הגדול (או מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט כפי שכונה ביישוב), שהתחולל בשנים 1936-1939, הביאו את ארגון "ההגנה" לידי שינוי טקטיקה, לאחר שהערבים עברו מהסתערויות המון נקודתיות לעבר פעולות איבה מאורגנות היטב בכל הארץ: יהודים נורו בזמן שעבדו, נסעו וטיילו, וגידולים חקלאיים רבים נשרפו. כאלפיים אירועי דמים התרחשו בשנה הראשונה למרד, עם למעלה מ־80 הרוגים יהודים. כתגובה, פיתחה "ההגנה" אסטרטגיה ביטחונית חדשה שכונתה "יציאה אל מחוץ לגדר" על מנת לתקוף את הכנופיות הערביות בבסיסם. במקביל, היא החלה לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס שוטרים יהודים, במטרה להגן על היישובים היהודיים.

פעולות לגאליות

בתגובה למרד הערבי, הגבירה "ההגנה" באותה תקופה את שיתוף הפעולה עם הבריטים, שראו כי המרד מערער את יציבות האזור, מצריך מהם כוח אדם רב ומופנה גם נגדם. למרות שהבריטים היו מודעים לכך שבשיתוף "ההגנה" במאבק בערבים הארגון קיבל תוקף חוקי, הם קיבלו זאת מחוסר ברירה משום שהזדקקו לכוח אדם. שיתוף פעולה זה התבטא בגיוס אנשי "ההגנה" לכוחות המשטרה הבריטית, במה שכונה בשם נוטרות. יחידות הנוטרים שולבו במסגרת חיל העזר למשטרה הבריטית, משטרת היישובים העבריים ופלוגות הלילה המיוחדות, ובאבטחת נקודות רגישות כמו הרכבת, נמל חיפה, גדר הצפון, שדות התעופה, חברת החשמל ועוד.

יחידת נוטרות גדולה הייתה משטרת היישובים העבריים. שוטריה היו כפופים באופן רשמי לצבא הבריטי שסיפק להם נשק ואימן אותם, אך למעשה פיקד עליהם ארגון "ההגנה". אט אט הם נוצלו לפעילויות שונות של הארגון כמו העברת נשק, תוך שימוש במסווה חוקי. בעוד שביוני 1936 מספרם היה כ-1,300, בסוף אותה שנה הוא עלה לכ-3,000. כחלק מגוף זה, הוקמו המשמרות הנעים, שתפקידם היה לפטרל בדרכים, לסלק מוקשים, ללוות פועלים ולהכין מארבים לפורעים. המשמרות היו יעילים ביותר, נעו בחופשיות ובכך חיפו על פעולות ההגנה השונות בהתיישבות ובמערכה הצבאית. כ-60 משמרות נעו בכל רחבי ארץ ישראל והגיעו לכל יישוב עברי.

פלוגות הלילה המיוחדות הוקמו על ידי הקפטן הבריטי אורד צ'ארלס וינגייט. הוא קיבל רשות מהמפקדה הבריטית להקים יחידות חדשות בפיקודו, במטרה להילחם בכנופיות הערביות. הפלוגות הורכבו בעיקר מאנשי "ההגנה" ופעלו באזור עמק יזרעאל והגליל התחתון לפי האסטרטגיה שפיתח. לאחר שנתיים של פעילות, וינגייט הוצב מחוץ לארץ ישראל והפלוגות התפרקו זמן קצר לאחר מכן, ביולי 1939.

פעולות בלתי לגאליות

במקביל לפעילות הלגאלית, החליטו ראשי "ההגנה" לעבור מפעולות הגנתיות כנגד התוקפים הערבים לפעולות אקטיביות ויזומות, תוך שמירה על ההבלגה. אסטרטגיה זו כונתה "יציאה אל מחוץ לגדר" קרי, יציאה לפעולות יזומות, מעבר לגדרות היישובים, כדי לקדם את פני התוקפים ולפגוע בבסיסי הכנופיות. לשם כך הוקמו פלוגות נודדות, שנקראו הנודדת, במטרה לפגוע בפורעים באופן ממוקד ולערער את בטחונם. הם היו כוחות מצומצמים של לוחמים שנעו בשדות בלילות והתקיפו את הכנופיות בעורפן, עוד לפני הגיען ליעד היישובים ואף כשהן ליד בסיסיהן. ב-1937 הנודדת התפתחה לפלוגות השדה (פו"ש), בפיקודו של יצחק שדה, שביצעו מארבים, מרדפים ופשיטות על בסיסי הפורעים, וכן סיורים בשטחי הכפרים הערביים על מנת לאתר את בסיסי הכנופיות ולפגוע בהן. עם פרוקן ב-1939, הוקם חיל השדה (החי"ש), שהיה מאורגן בגדודים, על מנת לספק הגנה ניידת ומאומנת היטב ליישובים העבריים. ב-1938 פותחו בכמה אזורים גם "הפעולות המיוחדות" (הפו"ם), לפגיעה פיזית באנשי הכנופיות ובסייעניהם. אנשיה נמנעו ככל הניתן מפגיעה בחפים מפשע.

כחלק מלקחי המאורעות, החלה "ההגנה" להתארגן כצבא של ממש בעל סדר, תיאום וארגון ברמה הכלל ארצית. כך הוקם ב-1939מטכ"ל צבאי, עליו פיקחה המפקדה הארצית, שנועד לארגן ולהנהיג את הפעולות המבצעיות של הארגון. כמו כן הוקמו בפיקוד "ההגנה" מחוזות מרחביים, שנוספו אל שלושת המחוזות העירוניים של ירושלים, תל אביב וחיפה. באותה שנה הוקמה גם לשכת הדרכה מרכזית (לה"ד), שריכזה את האימונים, את הכשרת המפקדים ואת הקורסים המקצועיים השונים (בהם לימדו חבלה, סיירות, מודיעין, קשר, שימוש בנשק ועוד), וגיבשה תורת לחימה אחידה כנגד תקיפת הכנופיות. היא אף פרסמה חוברות הדרכה על דרכי לחימה ושימוש בנשק. עוד לפני המרד הקימה "ההגנה" רשת קשר שהתבססה על אותות ראייה, וסיפקה לפיקוד הארצי דיווחים בזמן אמת מיישובים שונים. ב-1937 נוסד שירות הקשר, שהקים רשת קשר אלחוטי כלל ארצית, שהגיעה לכל יישובי הארץ וקישרה אותם למפקדת "ההגנה". ב-1940 החלו הפעולות להקמת שירות מודיעין אחיד לארגון, הש"י, במקום הגופים הלא מאורגנים לאיסוף ידיעות שפעלו בערים הגדולות.

פעילות אזרחית

בנוסף לפעולות הביטחוניות, "ההגנה" הייתה מעורבת החל משנות השלושים גם בפעולות "אזרחיות": התיישבות, הסברה, חינוך והעפלה לארץ. רוב הפעולות הללו נעשו באופן בלתי לגאלי.

כתגובה למרד הערבי, השתתף הארגון בעליית יישובי חומה ומגדל. יישובים אלו הוקמו בן לילה באזורים מבודדים, על מנת להגדיל את גבולות ההתיישבות העברית ולהרחיב את שטח המדינה העתידית. בערב העלייה על הקרקע של כל יישוב גוייסו חברי "ההגנה", ביניהם גם נוטרים רבים, על מנת להקים במהירות את בסיסי היישובים ולהגן עליהם.

בתקופה זו פתחה "ההגנה" גם בפעולות הסברה והעברת מידע לאנשי היישוב. היא הוציאה באופן לגאלי את כתב העת הצבאי "מערכות" ובאופן בלתי לגאלי את השבועון הפוליטי "אשנב", שהיה כלי הסברתי בעל השפעה רבה בארץ. במרץ 1940 הקימה "ההגנה" את תחנת הרדיו המחתרתית שלה - "קול ישראל". אמצעים אלה נועדו להעמיק את תמיכת הציבור בהגנה ובמוסדות ההנהגה של היישוב, ולשמש למטרות גיוס האנשים לארגון ולפעולותיו השונות.

כתגובה לפרסום הספר הלבן של מקדונלד ב-1939, שהגביל את העלייה ואת רכישת הקרקעות להתיישבות יהודית, החלה "ההגנה" בפעילות נמרצת להבאת עולים לארץ. לשם כך היא הקימה יחד עם הנהגת היישוב את המוסד לעלייה ב', זרוע שנועדה לארגן את ההעפלה - העלייה הבלתי לגאלית לארץ ישראל. לפני מלחמת העולם השנייה הצליח "המוסד לעלייה ב'" להביא ארצה למעלה מ- 20,000 מעפילים ב-50 הפלגות ואף בדרך היבשה. בנובמבר 1940, על מנת לעכב את הגירוש מחופי הארץ של האונייה "פאטריה", הטמינה "ההגנה" פצצה באוניה במטרה לגרום לה נזק קל, אך הנזק היה גדול מהמתוכנן והאונייה טבעה עם למעלה מ-200 מעפילים.

"ההגנה" החלה לפעול גם בנושאי חינוך והדרכה בקרב בני הנוער. החל מ-1939 הפעיל הארגון בבתי הספר העבריים מקצוע בשם חג"ם (חינוך גופני מורחב), שתפקידו היה להכשיר את בני הנוער בנושאי שדאות ואימוני קרב-מגע. היא אף העבירה קורסי מ"כים (מפקדי כתות) לבני נוער שנבחרו לכך, על מנת להכשירם לפיקוד בארגון. במסגרת הגדנ"ע, שהוקם ב-1941, למדו נערים מתנדבים בגילאי 15-18 אימוני סדר, ספורט וקרבות מגע, סיירות, עזרה ראשונה ושימוש בנשק קל. הם קיימו דיונים אידיאולוגיים והופעלו בפעילויות חינוכיות שונות. חברי הגדנ"ע הדביקו כרוזים, עזרו בשמירות ובסיורים, בהורדת מעפילים לחופי הארץ ובעבודות שונות של הארגון.

"ההגנה" בעת מלחמת העולם השנייה:

בעת מלחמת העולם השנייה, עם התקרב הסכנה לארץ ישראל מדרום, מצד כוחות "קורפוס אפריקה" של הגנרל רומל (שנעו ב-1941 בצפון אפריקה מזרחה לכיוון תעלת סואץ וארץ ישראל), הגיעו הבריטים לידי מסקנה כי בשעת חירום זו יש לשתף פעולה עם היישוב היהודי. סכנת הפלישה והידיעות שהחלו להסתנן מאירופה על השואה, דרבנו את הנהגת היישוב לשתף פעולה עם הבריטים כנגד האויב המשותף - גרמניה הנאצית.

שיתוף הפעולה בין הבריטים לבין ארגון "ההגנה" התבטא במספר אופנים:

• הקמת הפלמ"ח: במהלך שנת 1941 הוקם הפלמ"ח (פלוגות מחץ), הכוח הצבאי הסדיר של "ההגנה", ככוח גרילה שיילחם בעורף האויב הגרמני אם הארץ תיכבש. בתחילה לקחו הבריטים חסות על הפלמ"ח וסיפקו לחבריו אימונים צבאיים ונשק. כחלק משיתוף פעולה זה, יצאו באותה שנה 23 אנשי הארגון, שכונו כ"ג יורדי הסירה, לשליחות חבלה בטריפולי שבלבנון ועקבותיהם אבדו לבלי שוב. בפלמ"ח פעלה המחלקה הגרמנית שנועדה לפעולות גרילה מעבר לקווי האויב הגרמני, ומחלקה ערבית שפעלה בסוריה ובלבנון. עם תבוסת הגרמנים בקרב אל-עלמיין בנובמבר 1942, הבריטים לא היו זקוקים יותר לארגון "ההגנה" והמימון להפעלת הפלמ"ח הופסק. על מנת להמשיך ולהחזיק את שש פלוגות הפלמ"ח ככוח סדיר, הן התחלקו בין הקיבוצים והמשיכו להתאמן ככוח צבאי מחתרתי במקביל לעבודה במשקים.
• "מצדה על הכרמל": המטה הכללי של "ההגנה" תכנן ב-1942 תוכנית הגנה כוללת ליישוב במקרה של פלישת הגרמנים. תוכנית זו, שכונתה "מצדה על הכרמל", כללה התבצרות במובלעת על הר הכרמל ויחידות גרילה שיצאו לעכב את התקדמותו של הצבא הנאצי. על התוכנית עמלו יצחק שדה ויוחנן רטנר. תקופה זו, שבה היה חוסר ודאות באשר לעתידו של היישוב, מכונה "מאתיים ימי חרדה".
• גיוס לצבא הבריטי: כשלושים אלף מאנשי היישוב התגייסו בעת מלחמת העולם השנייה לשורות הצבא הבריטי, כשחלק גדול מהם גייסה "ההגנה" או שהם נמנו עם אנשיה (ביניהם היו גם כ-4,000 נשים). הם גוייסו ליחידות שונות בצבא הבריטי ונלחמו בשורותיו. בשנת 1943, לקראת סוף המלחמה, אף הוקם החי"ל - הבריגדה העברית כחטיבה שהורכבה כולה מאנשי היישוב. מתנדבי הצבא הבריטי סייעו רבות לאחר המלחמה להעלאת המיומנות הצבאית של "ההגנה" ושל צה"ל. "ההגנה" הייתה גם פעילה בשילוח צנחני היישוב ב-1944, על מנת ליצור קשר עם היהודים תחת הכיבוש הנאצי.
• הסזון: מלחמת העולם השנייה והתקווה שאולי הבריטים ישנו את מדיניותם כלפי היהודים בא"י גרמו לכך ש"ההגנה" ביקשה מארגוני הפורשים (האצ"ל והלח"י) שלא להשתמש באמצעים אלימים כנגד הבריטים ואף לשתף איתם פעולה, כדרישת המוסדות הלאומיים של היישוב. הלח"י דחה את הדרישה והאצ"ל הסכים לה, אך בסוף שנת 1944 הצטרף ללח"י והתחיל בפעולות כנגד מתקנים בריטים. כתוצאה מכך, ולאחר שהאצ"ל לא התייחס לדרישות "ההגנה", היא פתחה באותה שנה בפעילות נגדו שנקראה "הסזון". הפעולה כללה מעצר אנשי אצ"ל והעברתם לידי הבריטים. המבצע עבר ללא שפיכות דמים לאחר שמפקד האצ"ל, מנחם בגין, הורה להימנע מהתנגדות אלימה.

"ההגנה" בשנים 1947-1945:

לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, הייתה פעולתה של "ההגנה" נגד השלטונות הבריטים נתונה לפעולות מרי מוגבלות בלבד, שכללו הגברת ההעפלה, צבירת נשק ונקיטת פעולות של הכשרה ואימונים צבאיים לקראת הקמת צבא עברי. הנהגת היישוב הקפידה ש"ההגנה" לא תפגע בבריטים, בגלל רצונה לשמור על אופי הארגון כגוף חוקי למחצה המקיים קשר עם שלטון המנדט, ואף הקימה לשם כך ועדה ציבורית בשם "ועדת השמונה".
באותה תקופה התרחב מאוד שרות הידיעות (המודיעין) של "ההגנה", הש"י, שהוקם ב-1940 וכלל עשרות עובדים. לש"י היו שלוש מחלקות: המחלקה הערבית, שהפעילה עשרות סוכנים שאספו ידיעות על כוונותיהם של ערביי הארץ ולאחר מכן גם על מדינות ערב השכנות, המחלקה המדינית, שעסקה באיסוף מידע על השלטונות והצבא הבריטי, והמחלקה הפנימית (שקודם לכן נקראה המחלקה היהודית), שעסקה בפיקוח על הארגונים מימין ומשמאל שלא סרו למרות הנהגת היישוב (האצ"ל והלח"י מחד, והקומוניסטים מאידך).
חברי "ההגנה" שובצו בשני כוחות לוחמים: האחד "חיל המשמר", שהיה כוח לשמירה על היישובים והורכב מתושביהם המבוגרים יותר, והשני "חיל השדה", כוח שהורכב מצעירים בעלי כושר קרבי שאומן למשימות קרב ולחימה. לצדם פעל הפלמ"ח במסגרת של פלוגות המגויסות גיוס מלא. פיקוד "ההגנה", המטכ"ל שלה, "המטה הארצי" ואנשי הש"י היוו את "מנגנון הקבע", עליו בוסס הפיקוד הבכיר של צה"ל במלחמת העצמאות.

בשנים 1945 – 1948 התעצמו פעולות העפלה והמוסד לעלייה ב' הביא ארצה למעלה מ-70,000 מעפילים ב-64 ספינות. מלבד ההעפלה מאירופה, הוברחו גם עולים דרך גבול סוריה. "ההגנה" החלה לפעול בקרב הפליטים היהודיים שוכני מחנות העקורים באירופה ובקרב עצורי מחנות קפריסין. שליחי "ההגנה", מהם גם חיילי הבריגדה, סייעו לתנועת הבריחה להעביר פליטים ממזרח אירופה למערבה, ארגנו את פעולות ההעפלה ושליחת הספינות, ועסקו בהכשרתם הצבאית והמנטלית של צעירים המיועדים לעלייה, שהיוו את בסיס הגח"ל במלחמת העצמאות. נפתחו באירופה מחנות אימונים מיוחדים שבהם הוכשרו לוחמים לעתיד. בארצות ערב ארגנה "ההגנה" את צעירי הקהילות במצרים, עיראק, לוב וסוריה לקראת עלייה לארץ. תפקיד מרכזי של שליחי "ההגנה" באירופה ובארצות הברית היה רכישת תחמושת ואמצעי לחימה לקראת המאבק על המדינה. הרכש כלל, בין היתר, תותחים, משוריינים ואף מספר מטוסים. הברחת הרכש לארץ התבצעה בדרכים מחתרתיות ובאמצעים מתוחכמים, מתחת לעיניהם של הבריטים. כמו כן גייסו אנשי "ההגנה" מתנדבים יהודים, אנשי המח"ל, כדי שיעזרו ללחימה על הקמת המדינה.

מלבד פעולות הרכש בחו"ל, הורחבה מאוד בארץ התעשייה המחתרתית לייצור תחמושת, שהחלה עוד בשנות השלושים. במפעלי הייצור, שהוסוו כבתי חרושת ובתי מלאכה, נוצרו קליעים, מרגמות, פצצות וחומרי נפץ אחרים שעזרו לחימוש הכוחות השונים (אחד הידועים בהם הוא מכון איילון). ב-1947 הוקמה מחלקת המחקר של הארגון, שהייתה אחראית לפיתוח וייצור כלי נשק. תעשיית ייצור הנשק, שכונתה בשם תעש, תרמה רבות לצה"ל במלחמת השחרור.

"ההגנה" המשיכה בפעולות ההתיישבות בארץ, בהקמת היאחזויות פלמ"ח ובהקמת 11 הנקודות בנגב, באוקטובר 1946.

מ"ההגנה" לצה"ל:

"ההגנה" ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, ועל בסיסה הוקם צה"ל.

מיד עם קבלת תוכנית החלוקה על ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, תקפו את היישוב היהודי כוחות ערביים בלתי סדירים, שהורכבו בעיקר מערביי ארץ ישראל. על היישוב הגנו בעיקר אנשי ארגון "ההגנה", שהיווה כבר צבא סדיר למחצה אשר כלל: למעלה מ-32,000 אנשי החי"ם (חיל משמר), כוח צבאי שנועד להגנת היישובים על ידי תושביהם, כ-10,000 אנשי החי"ש (חיל שדה), כוח צבאי מאומן היטב של צעירים שנועד לפעול מחוץ ליישובים ושימש בסיס לרוב חטיבות "ההגנה", וכ-3,000 אנשי הפלמ"ח. מאוחר יותר נמנו גם כ-25,000 מגוייסים מחו"ל, אנשי הגח"ל והמח"ל שהתפזרו בגדודים השונים וכ-18,000 בני נוער בחיל הגדנ"ע, שסייעו באיוש עמדות ואף נטלו חלק במספר אזורי לחימה בערים.

שלב זה בלחימה, שבו ניצבה "ההגנה" על שמירת היישובים העבריים ולחמה על צירי התנועה, התנהל תוך כדי יציאת הבריטים מארץ ישראל. "ההגנה" התארגנה במהירות להפוך לצבא לכל דבר והקימה מכוחותיה 12 חטיבות, בהן שבע חטיבות חי"ר: גולני, גבעתי, כרמלי, אלכסנדרוני, עציוני, עודד וקריתי; שתי חטיבות משוריינים: חטיבה 7 וחטיבה 8 ו-3 חטיבות פלמ"ח: הראל, יפתח וחטיבת הנגב. כמו כן הקימה "ההגנה" מספר יחידות צבאיות שהפכו מאוחר יותר לחילות צה"ל: שירות האוויר, שכלל 12 מטוסים קלים ופעל במשימות סיור, קישור בין היישובים השונים והעברת אספקה; השירות הימי שקם על בסיס הפלי"ם במרץ 1948 ועסק באבטחת הגבולות הימיים של הארץ; שירות ההנדסה, שאיגד את יחידות ההנדסה, הביצורים והחבלה של "ההגנה" והפלמ"ח עם אלפי יוצאי חיל "המהנדסים המלכותיים" הבריטי, ואת שירות האכסון ושירות האספקה, שעסקו בבניית ביצורים, מחנות ותשתית לוגיסטית לצבא החדש.

מטכ"ל "ההגנה" הוציא פקודת-אב לתוכנית בשם "תוכנית ד'", במטרה להשתלט על כל האזורים שנועדו להכלל במדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה. גדודי "ההגנה" נלחמו בקרבות קשים בגליל (במבצעים "יפתח" ו"בן עמי") ובדרך לירושלים ובתוך העיר (בליווי המשוריינים בדרך אל העיר, ובמבצעים "נחשון", "הראל" ו"יבוסי"). עד להכרזת המדינה נכבשו העיר יפו (ב"מבצע חמץ"), החלקים הערביים של טבריה, חיפה וצפת וכן עשרות כפרים ערביים. החל מה-14 במאי ובמשך שבועיים עד הקמתו של צה"ל, ניהלה "ההגנה" את הדיפת פלישתם של צבאות מדינות ערב: בנגב כנגד פלישת מצרים, בירושלים כנגד הלגיון הערבי של ירדן ובצפון בהדיפת צבאות לבנון וסוריה. לצד ההצלחות היו גם מאמצים שנכשלו, כמו נפילת הרובע היהודי בירושלים ואי כיבוש לטרון.

תוך כדי סערת הקרב ובטרם החלה ההפוגה הראשונה, פורסמה על ידי הממשלה הזמנית ב-26 במאי1948 "פקודת צבא ההגנה לישראל", שהפכה את ארגון "ההגנה" לצבא סדיר. צה"ל הוקם ב-1 ביוני 1948. המטכ"ל שלו היה מטכ"ל "ההגנה" בראשות יעקב דורי, שהפך לרמטכ"ל הראשון של צה"ל.

חילות צה"ל שהוקמו על בסיס יחידות ארגון "ההגנה":

• חיל האוויר - על בסיס שירות האוויר של "ההגנה".
• חיל הים - על בסיס הפלי"ם, הזרוע הימית של הפלמ"ח.
• חיל ההנדסה - על בסיס שירות ההנדסה של "ההגנה".
• חיל המודיעין - על בסיס הש"י, שרות המודיעין של "ההגנה".
• חיל הקשר - על בסיס שירות הקשר של "ההגנה".
• חיל החימוש - על בסיס מחלקת החימוש של "ההגנה".
• חיל הרפואה - על בסיס שירות הרפואה של "ההגנה".
• חיל התחזוקה - על בסיס שירות האספקה של "ההגנה".
• התחלות של חיל התותחנים וחיל השריון, שהוקמו מתוך חטיבות "ההגנה" במלחמת העצמאות

עקב האכזבה מהממשלה החדשה שקמה לאחר המלחמה בבריטניה, אשר נקטה, בראשות שר החוץ ארנסט בווין, בקו אנטי ציוני, החליטו מוסדות היישוב ו"ההגנה" להחריף את תנועת המרי. לשם כך החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם האצ"ל והלח"י בהקמת גוף מאוחד שינהל את המאבק בבריטים, בשם תנועת המרי העברי. במשך קיומה של התנועה (בשנים 1946-1945) בוצעו 11 פעולות גדולות, שמונה מהן על ידי הפלמ"ח ושלוש על ידי האצ"ל והלח"י, בנוסף לפעולות קטנות רבות. הבולטות בפעולות אלה, שבוצעו על ידי "ההגנה" והפלמ"ח, היו: שחרור 200 מעפילים ממחנה המעצר בעתלית, פיצוץ מסילות ברזל בליל הרכבות, התקפות על תחנות משטרה בריטיות ופיצוץ עשרה גשרים ברחבי הארץ בליל הגשרים.

כתגובה לפעולות המרי, ערכו הבריטים ב"שבת השחורה", ב-29 ביוני 1946, מצוד נרחב שבו נאסרו חברי "הגנה" ופלמ"ח רבים, ראשי מוסדות היישוב נכלאו ונשק רב של "ההגנה" נתגלה בסליקים, בעיקר בקיבוץ יגור. בעקבות "השבת השחורה" ולאחר פיצוץ מלון המלך דוד, תכננה תנועת המרי העברי פעולות רחבות היקף אחדות, אך פנייתו של חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, מנעה פעולות אלה. ראש המפקדה הארצית, משה סנה, התפטר מתפקידו לאות מחאה, ואת מקומו תפס ישראל גלילי. "תנועת המרי העברי" פורקה למעשה. מאוגוסט 1946 המשיכה "ההגנה" בנפרד מהאצ"ל והלח"י במאבק כנגד הבריטים, בעיקר כנגד מתקנים בריטיים שחיבלו במאמץ ההעפלה.

נשים בהגנה:

ארגון "ההגנה" החליט כבר ביום הקמתו לפתוח את שורותיו לכל, בכלל זה גם לנשים. בתחילה מילאו הנשים רק תפקידי שירות כמו חובשות וקשריות, וכמעט שלא ניתן להן להגיע לתפקידים מבצעיים. לאחר שחברות קיבוצים מחו על כך בכינוס שערכו ב-1936, החליט פיקוד "ההגנה" להיעתר לקריאתן ולשלב נשים לצד הגברים במשימות סיור ואבטחה ביחידות החי"ש, ולשלבן גם בקורסים צבאיים. נפתחו אף קורסי פיקוד נפרדים לנשים.

עם התחלת הגיוס לצבא בריטניה במלחמת העולם השנייה, מוסדות היישוב ופיקוד הצבא הבריטי לא ששו לגייס נשים, אך לבסוף הם נעתרו לבקשתן וכ-4,000 נשים גויסו אל חילות העזר של הצבא, בעיקר לתפקידים תומכי לחימה (נהיגה, קשר, קיפול מצנחים ועוד).

נשים החלו להשתלב גם בפלמ"ח מיד עם הקמתו ב-1941. הן שולבו באופן שווה במחלקותיו, תוך שהן נוטלות חלק באימוני הגברים ובתוכנית הכשרתם הצבאית, והגיעו לכשליש מכוח האדם בפלמ"ח (ראו: האישה בפלמ"ח).

נשים שולבו גם בגדודי "ההגנה" בערים השונות, בעיקר בתפקידי אבטחה, איוש עמדות, ליווי שיירות, רפואה ועוד. בשנת 1942 נוסד בחיפה גדוד נפרד לנשים בשם "גדוד בנות לוחמות" (גב"ל), שחברותיו נלחמו גם במלחמת העצמאות.

בתחילת מלחמת העצמאות עסקו נשים בלחימה ובפעילות מבצעית במסגרות החי"ש והפלמ"ח (כמו בליווי שיירות לירושלים), אך עם התמשכות המלחמה ולאחר שגבר החשש לחייהן, הן הועברו לתפקידים תומכי לחימה. במלחמת העצמאות נפלו כמה עשרות נשים.

מפקדיה המרכזיים של "ההגנה":

ל"הגנה" היו מפקדים רבים, להלן מוצגים מפקדיה המרכזיים והבולטים:



מפקדים בכירים"

• אליהו גולומב: נחשב למפקד הבלתי רשמי של "ההגנה", שמפקדתה מוקמה במשך שנים רבות בביתו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bet-alon.co.il/var/img/people/12133]

• יעקב דורי: ראש המטה הכללי של "ההגנה" בשנים 1939-1945. בשנים 1946-1947 עמד בראש משלחת "ההגנה" בארצות הברית שעסקה ברכש נשק לקראת המלחמה. בשובו ב-1947 חזר לתפקיד ראש המטה הכללי והיה לרמטכ"ל הראשון של צה"ל עד סוף 1949.

• יוחנן רטנר - ראש המפקדה הארצית הראשון של "ההגנה" בשנים 1939-1937.
• משה סנה: ראש המפקדה הארצית של "ההגנה" בשנים 1941-1946.

• ישראל גלילי: ראש המפקדה הארצית של "ההגנה" בשנים 1946-1948.

אנשי פיקוד ומעש נוספים:

• אברהם איכר: ממיסדי "ההגנה", מילא תפקידי הדרכה רבים ונחשב לאחד ממניחי היסודות למרכז ההדרכה של "ההגנה". לאחר פרוץ המרד הערבי פעל כקצין קישור בין הסוכנות היהודית למשטרה הבריטית. ממקימי "משמר החופים".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bet-alon.co.il/var/img/people/15142]

• שאול אביגור: ראש המוסד לעלייה ב', הקים את הש"י (שירות הידיעות) והר"ן (ריגול נגדי).

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bet-alon.co.il/var/img/people/12093]

• יוסף אבידר: סגן ראש המטה הכללי בהגנה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bet-alon.co.il/var/img/people/12099]

• יצחק שדה: מקים הפלמ"ח ומפקדו עד 1945, מפקד פלוגות השדה והפלוגות המיוחדות.

• יגאל אלון: סגן מפקד הפלמ"ח עד שנת 1945, לאחר מכן היה במשך שלוש שנים מפקד הפלמ"ח. פיקד על מבצעים רבים במלחמת העצמאות.

• אהרון ואפרים קציר: היו אחראים על הצד המדעי במחלקת המחקר של "ההגנה", פיתחו כלי נשק רבים בעזרתו של אלכס קינן.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.katzir.mod.gov.il/image/pic001.jpg]
אהרון קציר

אפרים קציר

• ארתור בירם: אחד מהאישים המשפיעים ביותר על החינוך בארץ. הקים את החג"ם (חינוך גופני מורחב) ושילב אותו בבתי הספר התיכוניים ובמסגרת "ההגנה".
• משה כרמל: קצין גדנ"ע ארצי (1943), מפקד הגליל התיכון (1945), מפקד חיפה (1947) ומפקד החזית הצפונית במלחמת העצמאות. בפיקודו שוחרר הגליל ונכבשו חיפה ועכו הערביות.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bet-alon.co.il/var/img/people/12182]

• יהושע גלוברמן: חבר המטה הארצי של "ההגנה", פעל להקמת יישובי חומה ומגדל, המשפיע הגדול ביותר על תורת הלחימה של "ההגנה" ומפקד החי"ש.
• יגאל ידין: חבר מטה "ההגנה" (1945-1948), ראש לשכת התכנון. בזמן מלחמת העצמאות עמד בראש אגף מבצעים במטכ"ל.

• יהודה ארזי: ממקימי הר"ן (ריגול נגדי) והש"י (שירות ידיעות).

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.archives.mod.gov.il/images/static/small/arazi_yehuda_1.jpg]

• אורי ברנר: סגן מפקד "ההגנה" ועוזרו של יצחק שדה.

אתר ההגנה

מקורות:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94...%92%D7%A0%D7%94

http://www.archives.mod.gov.il/default_h.asp

http://www.bet-alon.co.il/info/people.php

תודה על העדכון.
כתבה יפה מאוד ומעניינת.. תודה רבה רבה, באמת נהנתי.
חבל שלא מלמדים את הדברים האלה בבי"ס..

תמונות מארכיון LIFE - המתעדות את הימים שמייד לאחר אחרי כיבוש חיפה ואת בריחת תושביה הערבים. במקביל מאבטחים נחתים בריטים את קיפול הצבא המנדטורי מהארץ דרך הנמל
התמונות צולמו על ידי ג'ון פיליפס במאי 48.
חיפה שוחררה ב-22-23 במאי 1948
תעוד פעילות אנשי כרמלי , כולל ברחוב סטנטון (שיבת ציון) ובוואדי רושמיה- אתרי לחימה מרכזיים בעיר

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ht=%EC%E9%E9%F3

שם לחלק מהתמונות הוספתי תמונות עכשוויות להשוואה

הוא לובש כפיה. מספר שנים לאחר מכן נחקק חוק שאוסר על חיילים ללבוש סימנים של חיילים מצבאות ערב

ה"הגנה" עסקה גם בהגנה על השילטון הבריטי: הסגירה לוחמי אצ"ל ולח"י לבריטים.טדי קולק היה סוכן של המודיעין הבריטי.

מוות למחבלים!

יקירי, כנראה ששכחת את הסזון הקטן בו אנשי אצ"ל רדפו והסגירו אנשי לח"י. אבל זה לא נח לזכור.
ולעצם דבריך, כאשר ארגונים קיצוניים מורדים במוסדות נבחרים, כנראה שאין ברירה אחרת.

ולפותח השרשור, כל הכבוד!
סקירה ממצה ומאירת עיניים.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

ציטוט:

במקור נכתב על ידי G_Zhukov ולעצם דבריך, כאשר ארגונים קיצוניים מורדים במוסדות נבחרים, כנראה שאין ברירה אחרת.

מוסדות ניבחרים? לא זכור לי שהיתה כאן מדינה לפני מאי 1948, ושהיו כאן בחירות, זו פשוט המצאה שלך, או חוסר ידע.

כנראה שהשנאה למי שבאמת גרמו לבריטים לברוח מכאן העבירה אותך על דעתך.

אני מקווה שלא ראית כאן חיילים בריטים לפני שנולדת.

מוות למחבלים!

כנראה שכשלא נוח אז מתעלמים מעובדות - על ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית שמעת?
גרמו לבריטים לברוח? אם שוד בנקים ותלית הסרג'נטים זה נחשב אז אחלה.
מציע לך ללמוד קצת היסטוריה ועל שהתרחש ברחבי האימפריה הבריטית אחרי מלחה"ע ה- 2. קל מאד לקחת קרדיטים ולתפוס טרמפ על תהליכים גלובאליים.
אבל למה לתת לעובדות לבלבל?
על פי כל הגדרה האצ"ל ובמיוחד הלח"י היו טרוריסטים שסיכנו את הישוב המאורגן.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

עליך עוד ללמוד הרבה היסטוריה וביחוד של ארץ ישראל. הכינוי המקורי של הסזון הקטן היה אף הוא של תקופה יותר קצרה בה התחדשו רדיפות ההגנה את האצ"ל והלח"י (ועל תפנה אותי לויקי). נכון שהיו כל מיני מעשים גם בין המחתרות השונות אבל לא בעוצמה של ההגנה ושינאתם לאחרים. קצת צניעות לפני שאתה קובע חד משמעית את הכרזותיך על האצ"ל והלח"י. כפי הנראה תעמולת המפא"יניקים מצליחה לסנוור אנשים עד ימינו, וחבל.

לא לסנוור.
מי שלא מוכן לקבל את דעת הרוב ומנסה בכוח לבצע פעולות או ליטול שלטון צריך להעינות בתשובה המתאימה.
אבל כנראה שתעמולת האצ"ל הלח"י בית"ר וחבריהם מעבר לים [בעיקר] ממשיכה לפעם בכל אוהב בית"ר באשר הוא. חבל שמתבצעת כאן חשבונאות זעירה וקטנונית.

אז כדאי שתעמיק קצת בהתרחשויות של הסזון הקטן, אתה עשוי להיות מופתע, מאד מופתע מאופי המעשים שארעו אז בין שני הארגונים הללו.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

ציטוט:

במקור נכתב על ידי G_Zhukov כנראה שכשלא נוח אז מתעלמים מעובדות - על ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית שמעת? גרמו לבריטים לברוח? אם שוד בנקים ותלית הסרג'נטים זה נחשב אז אחלה. מציע לך ללמוד קצת היסטוריה ועל שהתרחש ברחבי האימפריה הבריטית אחרי מלחה"ע ה- 2. קל מאד לקחת קרדיטים ולתפוס טרמפ על תהליכים גלובאליים. אבל למה לתת לעובדות לבלבל? על פי כל הגדרה האצ"ל ובמיוחד הלח"י היו טרוריסטים שסיכנו את הישוב המאורגן.

בחרת ניק מתאים: אנציקלופיסט היה מתאים עוד יותר לתגובות שלך.

כמובן שלכדי החלב באגף הדרומי של "המלך דוד" ( להגנה דווקא היה ידוע מראש, והם שמחו ), לא היה שום קשר לבריחת הבריטים.

תקרא קצת במקורות בריטים, אולי כך תשכיל ותחכים לגבי אותה תקופה.

וחוץ מהסזון היתה גם תקופה יפה של "תנועת המרי".

מוות למחבלים!

יקירי, אותו כנ"ל לגביך, לך קרא, העמק והשכל והכי חשוב, כנס לפרופורציות.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

ציטוט:

במקור נכתב על ידי G_Zhukov כנראה שכשלא נוח אז מתעלמים מעובדות - על ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית שמעת? גרמו לבריטים לברוח? אם שוד בנקים ותלית הסרג'נטים זה נחשב אז אחלה. מציע לך ללמוד קצת היסטוריה ועל שהתרחש ברחבי האימפריה הבריטית אחרי מלחה"ע ה- 2. קל מאד לקחת קרדיטים ולתפוס טרמפ על תהליכים גלובאליים. אבל למה לתת לעובדות לבלבל? על פי כל הגדרה האצ"ל ובמיוחד הלח"י היו טרוריסטים שסיכנו את הישוב המאורגן.

ברור שכל הארגונים תרמו להקמת המדינה. הבעיה עם ההגנה היתה מידת התרומה הצנועה מדי, במיוחד בהתייחס לגודלה שאתם כל כך מתפארים בו.

האצ"ל והלח"י שהיו גופים הרבה יותר קטנים, תרמו (ובמיוחד למאמץ לגרוש הברטים) הרבה מעבר למשקלם היחסי.

הזלזול שלך כאילו תרומת האצ"ל היתה "שוד בנקים ותלית סרג'נטים" מעיד על רשעות אף יותר גדולה מהבורות שגלומה בו.
גם קביעתך שארגונים אלה היו טרוריסטיים מצביעה על "אהבת ישראל" מבית היוצר של ההגנה.
שני הארגונים האלה תרמו תרומה ישירה ומכרעת לסילוק הבריטים מהארץ, וזו עובדה היסטורית שלא תוכל לקעקע ע"י כתיבת גיבובי שטויות מהולים בשנאה.

ולגבי תרומת ההגנה למאמץ גרוש הבריטים מהארץ (וכאמור ציינתי לעיל שגם לה היתה תרומה מסויימת), הרי לך ציטוט מגוף הסקירה האוהדת עצמה:
"מאוגוסט 1946 המשיכה "ההגנה" בנפרד מהאצ"ל והלח"י במאבק כנגד הבריטים, בעיקר כנגד מתקנים בריטיים שחיבלו במאמץ ההעפלה".

ובכן, ההגנה - הגוף הגדול והמאורגן והחשוב ביותר של הישוב בעת ההיא, עסק במשך השנתיים הקריטיות ביותר למאבק בבריטים, ב... נכון ! ראה את השורה הכחולה למעלה...

ככה יגורשו הבריטים מהארץ !

לעומת זאת האצ"ל בתקופה מכריעה זו, הגיע כידוע לשיא פעילותו נגד השלטון הבריטי, בשורת התקפות ופעולות רצופה ומתמשכת כנגד הצבא הבריטי, מוסדות השלטון הבריטי בארץ, הבולשת, ומתקניהם בכל רחבי הארץ.
האצ"ל התמיד בלחץ זה, לאורך כל התקופה, באופן יזום, ומבלי להרתע, ותוך השגת הישגים כבירים שאילצו את הצבא הבריטי להתגונן, ולהתעסק בעיקר בהימנעות מהפגיעות בו,
ואת הפוליטיקאים בלונדון לשאול הרבה שאלות, בנוגע לכדאיות המשך השליטה בארץ. אלה הם הגורמים העיקריים שהכריעו את המאבק.

עכשו באמת ברור שאילו ההגנה היתה מסייעת במאמץ זה (ולא מפריעה לו !), כפי שעשתה בתקופה הקצרה של תנועת המרי, גורל המאבק היה מוכרע הרבה קודם.

הבורות היא בקרב מי שמתעלם משינויים גלובאליים לאחר מלחמת העולם ה-2 שהתבטאו בהתקפלות בריטניה
ממושבותיה. על זה האצ"ל והלח"י תפסו טרמפ (ואני לא מזכיר את הפלירט של אברהם שטרן עם גרמניה ב- 1940, בחינת הכל כשר במאבק נגד הבריטים).
על רצח נשים יהודיות על ידי הפורשים שכל "חטאן" היה שהיו בקשר עם בריטים, את זה לא מספרים - או שגם זה נובע משנאה?
מה לעשות וההגנה היתה ארגון העל בהא' הידיעה שעסק בכל הפעילויות המכינות להקמת מדינה: הקמת ישובים, רכש בטחוני רחב היקף, תשתית תעשיתית בטחונית,
העלאת עולים, הכשרת והקמת מסגרות צבאיות ועוד... הא כן, גם במאבק מזויין נגד הבריטים...

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

קודם כל, לא היה ליישוב היהודי אינטרס בהתסתלקות הבריטים מהארץ במשך 20 השנה הראשונות למנדט. זאת משום שהמנדט הבריטי סייע מאוד להתפתחות היישוב היהודי שבכל מקרה לא היה מוכן עדיין לעצמאות. במהלך התקופה הזו, וגם לאחריה, ההגנה נשאה בעול העיקרי של הגנה על היישוב היהודי מפני התנכלויות של כנופיות ערביות, באירגון ואבטחה של העלאת יישובים על הקרקע באיזורי הספר-החל מ"חומה ומגדל" וכלה בהעלאת 11 הנקודות בנגב שהבטיחו את צירוף חלק זה למדינה היהודית בתוכנית החלוקה. ההגנה גם ביצעה את עיקר (לא כל) מפעל ההעפלה ובזכות הנשק שצברה וכח האדם שאימנה (עם על הביקורת של חכמים בדיעבד על כמות/סוג הנשק או איכות האימון) ניצחנו במלחמת השיחרור.
ולגבי האצ"ל והלח"י-מה לעשות שרוב פעולותיהם בהחלט נופלות בקטגוריה של "טרור" מבחינה טקטית. זה נכון שכלפי הבריטים זה היה טרור מוסרי למדי בהשוואה לערבים היום שכן היה ניסיון כנה להימנע מפגיעה בחפים מפשע בפרט, ולעיתים בחיי אדם בכלל. אבל כלפי הערבים בארץ הפעולות של האצ"ל והלח"י היו פיגועים רצחניים וחסרי אבחנה. ואגב, כוחות הגנה אף הם נקטו פעולות דומות כלפי ערבים.
ההבדל הוא שכאמור ההגנה הייתה ארגון שזה לא היה ייעודו היחידי או העיקרי אלא מדובר היה במליציה בעלת מגוון רחב של מטרות וייעודים.

ההגנה עשתה דברים רבים וחשובים, כפי שציינתי כבר קודם, וכפי שכמובן גם אתה כתבת.

הבעיה הידועה של התנועה שהוציאה מקירבה את ההגנה, היא ניכוס כל הקרדיט לעצמה בלבד, ועל כך היו התגובות הלא מתונות...

בהתחשב במסורת ארוכת השנים הזו של תנועת העבודה לדורותיה, לנטילת הבעלות וכל הקרדיט לעצמה - לא מפליא לשמוע שטויות לרוב, בנוסח תרומת האצ"ל הסתכמה ב-"שוד בנק ותלית סרג'נטים", וכדומה.
הרי ברור שלא כל "גנרל" יודע על מה הוא מדבר, ולא חסרים רבים נוספים שלא יודעים, ואפילו לא טרחו ללמוד את העובדות, אבל מרשים לעצמם לפרסם דברי הבל.

על כך, ורק על כך יצא הקצף, ואין בתגובות אלה כדי להפחית מתרומתה הגדולה של ההגנה, אך החסרה מאד בתחום המאבק היזום לגירוש הבריטים מהארץ.
וכאן המקום לחזור ולהדגיש, שללא גירושם - לא היתה מוקמת המדינה, למרות ההכנות הגדולות של ההגנה ליום בו יתאפשר להקימה.

ללא המאבק הקשה, לא היתה מתאפשרת הקמת המדינה !

ועל כך, מירב הקרדיט דוקא לאצ"ל וללח"י.

הבריטים אחרי מלחמת העולם השניה היו במגמת נסיגה מרוב המושבות ושיטחי השליטה שלהם ברחבי העולם. אם הגירוש שלהם מארץ ישראל היה בעדיפות עליונה ליישוב היהודי, ההגנה הייתה מקדישה יותר מאמצים בכיוון, ממש כפי שעשתה בתקופת "תנועת המרי". רק שזאת ממש לא הייתה העדיפות העליונה, לפחות עד אחרי 45. העדיפות העליונה הייתה להבטיח את ביטחון היישוב היהודי מול הערבים ואת ההתיישבות. אתה יכול לנחש בלבד מה היה קורה אם הבריטים היו מסתלקים ומשאירים עד היישוב היהודי לעמוד לבד מול הרוב הערבי בארץ ישראל+ צבאות מדינות ערב ללא כח מגן מאורגן, רחב ויחסית מצויד. האצ"ל והלח"י היו מסוגלים?
כל ארגון והייעוד המרכזי שהיה לו. ההגנה כאמור הייתה אירגון שבא למלא יעדים הרבה יותר רחבים וארוכי טווח מאלו של האצ"ל והלח"י.

ואם כן (לבעלי דימיון פרוע במיוחד) אתה היית מוכן / יכול להרשות לעצמך, לחכות עד שיתחשק להם לעזוב ?

ואל תשכח, שעם כל הגבורה של מבצעי ההעפלה הלא חוקית, היא הצליחה להביא מעט מאד יהודים, יחסית.
באותו זמן ממש, מאות אלפי יהודים באירופה, ניצולי התופת ואחרים, המתינו במחנות בתנאים קשים, ולא הורשו להכנס לארץ.

בדוק בבקשה רק את הנקודה הזו:
כמה יהודים הגיעו לארץ באופן חוקי כמובן, בימים ובחודשים מייד לאחר הכרזת העצמאות.
אז אולי הם היו מחכים עוד כמה שנים / עשורים, עד להתקפלות הבריטים מרצונם ?

זוהי תגובה גם לשפני
עד תום מלחמת העולם השניה, לא היה ליישוב הציוני אינטרס בעימות חריף עם הבריטים
ראשית, עד סוף שנות השלושים הבריטים עדיין היו גורם מסייע חשוב למפעל הציוני והיו תקוות שיצליחו לגרום להם באמצעים מדיניים לבטל את ההגבלות שהלכו והטילו על העלייה. ב-1936-1939 ("המרד הערבי") הצבא הבריטי היה חיוני להגנת היישוב היהודי ולשבירת הכנופיות הערביות ולא היה אינטרס להסיח אותו מכך בטירור יהודי. ואכן, בתקופה זו האצ"ל לא עסק כל כך בפעולות אלימות כמו הבריטים, כמו כלפי הערבים. עולה הגרדום הראשון, כזכור, נשפט על תקיפת אוטובוס ערבי ולא על תקיפת מטרה בריטית והוא היה היחיד שהוצא להורג על ידם עד שנות הארבעים.
במלחמת העולם השניה לא היה מקום למלחמה בבריטים ל"גירושם" מהארץ כאשר הם עסוקים במלחמה באויב החמור ביותר לעם היהודי-הנאצים. להיפך, היישוב הציוני שאף לשיתוף פעולה עם הבריטים לצורך המלחמה בנאצים (וחשוב לציין שגם האצ"ל נטל חלק פעיל בשיתוף פעולה זה-ע"ע נסיבות הריגתו של מפקד האירגון דאז, רזיאל). מעבר לרווח המוסרי והפוליטי שהיה בזה, היה לכך ערך פרקטי-אלפים רבים של יהודים שירתו בצבא הבריטי כחיילים ומפקדים ולאימון שקיבלו היה ערך שלא יסולא מפז בהקמת צה"ל ובמלחמת השיחרור (למשרתים בצבא הבריטי גם היה תפקיד חשוב באירגון מפעל ההעפלה). אותו כנ"ל תקף לאותם יחידות יהודיות ששירתו עם הבריטים בתקופת "המרד הערבי" (פלוגות הלילה המיוחדות של וינגייט, המשמרות הניידות וכו') וגם לפלמ"ח שהוקם במסגרת השיתוף עם הבריטים.
בקצרה, היה זה השיתוף עם הבריטים, ולא המלחמה בהם, אשר הכין את היישוב היהודי למבחנו הצבאי האמיתי-מול הערבים.
אחרי תום מלחמת העולם השניה, היו תקוות שהבריטים יחזרו בהם ממדיניות הספר הלבן אבל אלו הכזבו ומכאן ואילך, גם ההגנה נטלה חלק חשוב במאבק האלים בבריטים. לפעולות כמו ליל הרכבות וליל הגשרים הייתה השפעה עצומה על הבריטים, אפילו שלא הסבו להם מי יודע מה אבידות בנפש.
והתשובה הבאה היא גם בהתייחס למה שכתב "שפני"
הזהירות של ההגנה ושולחיה מאלימות רצחנית מדי כלפי הבריטים הייתה במקום. הבריטים כבר הוכיחו בארץ ישראל (במרד הערבי שנזכר לעיל) שהם מסוגלים לפעולות דיכוי אכזריות ביותר אם ידחקו אותם אל הקיר. בסך הכל, המדיניות שלהם כלפי היישוב הציוני הייתה יחסית מתונה רוב הזמן, דווקא משום שרוב היישוב לא עמד מאחורי הפעולות היותר קטלניות כלפיהם.
מעבר לכך, למפעל ההעפלה, מעבר למספר העולים שהביא בפועל, היה תפקיד חשוב בהמאסת המנדט על הבריטים. היחס האכזרי של הבריטים לניצולי השואה שניסו להכנס לישראל תועד היטב בתיקשורת הבינלאומית והביא לביקורת קשה ביותר על ממשלת בריטניה וללחץ רב מארה"ב שבאותה עת הייתה כבר למעצמת על שבריטניה תלויה בה. השילוב של לחץ זה ושל פעולות הטרור והחבלה הוא שעומד מאחורי החלטת בריטניה להעביר את הבעיה לאו"ם.
הבריטים לא היו להוטים לשלוט על ארץ ישראל באופן ישיר. גם בזמן מלחמת השיחרור הם נמנעו מלהתערב יתר על המידה. אומנם הם בהחלט היו מעוניינים להישאר גורם משפיע וקצינים בריטים שלטו בלגיון הערבי אך המעורבות שלו בלחימה הייתה בסופו של דבר מוגבלת לגיזרות ספציפיות שברובן נועדו להיכלל במדינה הערבית לפי תוכנית החלוקה. גם בזירה המצרית הבריטים התערבו רק כאשר צה"ל חדר לתחומי סיני וזאת למרות שמצרים הייתה בהחלט אף היא תחת השפעה בריטית חזקה.
בקיצור,התמונה מורכבת. ושלא אובן שלא כהלכה: לאצ"ל וללח"י היה תפקיד חשוב מאוד ביחסים מול הבריטים ומול הערבים. הם היוו את ה"שוט", האיום, מול השניים וככזה היוו גורם משלים ל"הגנה".

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס אתה יכול לנחש בלבד מה היה קורה אם הבריטים היו מסתלקים ומשאירים עד היישוב היהודי לעמוד לבד מול הרוב הערבי בארץ ישראל+ צבאות מדינות ערב ללא כח מגן מאורגן, רחב ויחסית מצויד.

שלוש הערות:
1) לאחר מלחמת העולם השנייה הבריטים ניסו לפגוע בכוחות החמושים העבריים, אלו שבתקופת המלחמה הבריטים טיפחו ככוח שילחם בנאצים במקרה של כיבוש א"י על-ידם, והטילו הגבלות על נשיאת נשק וכו'.
2) בריטניה נמנעה ולא תמכה בהצבעה על תוכנית החלוקה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947.
3) הבריטים ניסו "לחזור" לשלוט כאן ע"י התמיכה שלהם בליגיון הערבי הירדני (ירדן הייתה בעלת אורייאנטציה בריטית).

על כן, היה צורך מיידי לסלק אותם מכאן מהר לאחר מלחמת העולם השנייה.

הם הבינו את חולשתו הגדולה של המערב - החולשה לחיי אדם - ולא, הבריטים לא היו כאלה רחמנים הם פשוט לא יכלו לעמוד בזעקת העם הבריטי נגד שפיכת דמם של בניו באיזו ארץ מזרח תיכונית נידחת. מעין גרסה קודמת של "ארבע אימהות"

אנחנו מדברים על תקופה שבה הבריטים איבדו מאות אלפים בכל אחת ממלחמות העולם.

הבריטים נלחמו כמו אריות והקריבו חיילים רבים במלחמה נגד היטלר, שהפציץ את לונדון ותכנן לכבוש את ארצם.

זה מאד שונה מנכונותם להקריב חיילים (ולא פחות חשוב מזה, משאבים - הולכים וגוברים) כדי להמשיך לשלוט בעוד פרובינציה מרוחקת (ארץ ישראל).
ואכן, האבדות והנזקים שגרמו להם אצ"ל ולח"י השפיעו קשות על המוטיבציה שלהם לשאת בנטל הזה..

לבין מלחמת התשה ממושכת.

שכחת את:
בן גוריון
גולומב
שרת
גולדה מאיר
שאול אביגור
אל שווימר
חיים ויצמן [וגם עיזר]

אבל מה זה משנה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw שכחת את: בן גוריון גולומב שרת גולדה מאיר שאול אביגור אל שווימר חיים ויצמן [וגם עיזר] אבל מה זה משנה?

שלושת האחרונים תרמו הרבה בקטע הבטחוני, במיוחד שאול אביגור. ארבעת האחרונים היו פוליטיקאים, האחרונה בהם מאוד רלוונטית לאזכרות בימים אלו.

מוות למחבלים!

אבל כלא לה והרבה אחרים שלא נמנו על שורות האצל לחי וכד' הם האנשים שכתוצאה מפועלם יש לנו היום מדינה.
אז תפנים את זה זה חשוב.
כמובן שלא אלה אותך בפרטים כיצד שלטון הליכוד ביצע מינויים בלתי ראויים בצבא ובגופי הביטחון השונים כאשר סוף סוף איפשרו לו לשלוט.
בקיצור, אף אחד לא נהנה כאן מחסינות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw אבל כלא לה והרבה אחרים שלא נמנו על שורות האצל לחי וכד' הם האנשים שכתוצאה מפועלם יש לנו היום מדינה. אז תפנים את זה זה חשוב. כמובן שלא אלה אותך בפרטים כיצד שלטון הליכוד ביצע מינויים בלתי ראויים בצבא ובגופי הביטחון השונים כאשר סוף סוף איפשרו לו לשלוט. בקיצור, אף אחד לא נהנה כאן מחסינות.

השחיתות זה לא נושא הדיון ( מושחתים נמאסתם ! ). ארגון ההגנה, לטוב ולרע, כן.

מוות למחבלים!

תגיד תודה רבה לארגון ההגנה, הוא איפשר לנו לחיות כאן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw תגיד תודה רבה לארגון ההגנה, הוא איפשר לנו לחיות כאן.

אני מודה לכל מי שתרם להקמת המדינה, וגם ליישובה, אפילו לקומוניסטים שבנו את קיבוץ יד חנה.

הדעות לא חשובות - המעשים כן.

אבל אם דנים בארגון, ולא משנה איזה, ראוי להזכיר את הכל, למען האמת ההיסטורית. גם טעויות נעשו, כי אי אפשר לעשות בלי לטעות.

נצדיע כולנו ביחד לכל המחתרות, לנופלים, וגם לאלו שנותרו בחיים.

מוות למחבלים!

החמאס הביא את הפלסטינים רחוק מאוד, וד"ל.
לא שארגון ההגנה, לימים צה"ל, לא עשה שגיאות בזמנו, אך המרחק בין חבורת אנשים המאוגדים בתוך השקפת עולם קיצונית הנתפסים כטרוריסטים לכל דבר ועניין, לבין ארגון שעסק בפעילות עניפה לקראת הקמת המדינה הוא עצום.
למעשה, עם כל הכבוד ללח"י ולאצ"ל, כנראה שמדינת ישראל הייתה מוקמת בלעדיהם וכפי שנאמר מעלי, בריטניה הייתה בתהליך של התכנסות שיש אומרים שהיה התנאי של ארה"ב להתערב במלחה"ע ה-II. לדעתי אם היו רוצים הבריטים לדכא את התקומה הציונית הם היו מצליחים בכך, אחרי הכל הם סה"כ נלחמו בגרמנים במשך כמה שנים במלחמה "קצת" יותר רצינית מלהילחם בכוח הלוחם ביישוב היהודי.

אך בויכוחים כאלה כבר למדתי לא לצפות כלום מהצד המתריס של המתרס - הספיקו כמה הודעות בודדות בפורום סקופים וחדשות על מנת שאפסיק לכתוב שם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YoavG החמאס הביא את הפלסטינים רחוק מאוד, וד"ל.

ההשוואה שלך בין החמאס לאירגוני האצ"ל והלח"י - מעוררת גועל נפש, והיה כדאי שתפרסם התנצלות על כך

מקבל. ההתנסחות שלי הייתה קלוקלת וחבל שלא הבהרתי את הנק'.
למען הסר ספק בקשר לדעותיי, אין השוואה כלל בין המוסריות של המחתרות שלחמו בא"י להיעדרה המוחלט של המוסריות בכל מה שנוגע לאירגונים הפלסטינים. המחתרות היוו כוח לוחם לגיטימי בעוד הארגונים הפלסטינים הם אסופה של כנופיות צמאות דם שאין להן שום לגיטימיות בעיני. קבל (וכן כל מי שנפגע מההודעה לעיל) את התנצלותי הכנה.

מה שכן ניסיתי להבהיר הוא שלדעתי קיומם של אירגונים אשר קידמו את מטרותיהם לעיתים בנפרד מהאינטרס הברור (לעניות דעתי) של היישוב רק פגעו במאמצים לקראת עצמאות ( ניגוח הבריטים באשר הם) בדומה לארגונים פלסטינים שנלחמים בישראל לשם הלחימה בישראל ללא אינטרס רציונלי ברור, לחימה אשר ללא ספק פוגעת באינטרס הפלסטיני להקמת מדינה עצמאית.

מקווה שהבהרתי את דעותיי,
יואב.

אכן הבהרת את ההבדל התהומי בין הארגונים היהודים לבין החמאס, וטוב שכך.

בנוגע לטענה כי האצ"ל והלח"י פעלו בנפרד מההגנה ולכן פגעו באינטרס של היהודים, הרי היא שגויה לגמרי:

ראשית, הם פעלו (גם אם בנפרד) לסילוק הבריטים, ולכן קידמו את המטרה הראשית, והמיידית, של היהודים.
הצלחת מאבקם היא ההוכחה הטובה ביותר לכך: כבר ביום עזיבת הבריטים (למעשה אפילו יום לפני) הכרזנו על הקמת המדינה.
מי שפגעה באינטרס היתה דוקא ההגנה שפרקה את האחדות, ובמקום להמשיך להאבק בבריטים, שבה לסורה והחלה לרדוף שוב את האצ"ל והלח"י.

שנית, נכון שהם פעלו בנפרד מההגנה, אבל שים לב לעובדה שכאמור ההגנה פרשה מתנועת המרי ומהמאבק בבריטים (ב-1946),
ובכך היא פרקה את האחדות, ובחרה לפעול בנפרד. יותר נכון לומר, לא לפעול לקידום האינטרס החיוני ביותר.

האירוניה הגדולה היא בכך שההגנה הדביקה לאצ"ל וללח"י (אמנם עוד קודם לכן) את הכינוי "פורשים" וזאת במשמעות גנאי כמובן.
בסופו של דבר, דוקא בתקופה היחידה שהתקייימה אחדות בין כל הארגונים, וההצלחות היו בהתאם - החליטה ההגנה לפרוש מהאחדות ולפרק אותה,
והגרוע מכל - להפסיק את המאבק הישיר בבריטים.

ודבר אחרון בענין ההשוואה המופרכת לפלסטינאים (שכאמור אינם דומים ליהודים בכלום):
האצ"ל והלח"י מעולם לא היו מוכנים לנהל מלחמות אחים (ולא חסרו להם סיבות לכך...), וידעו תמיד להבליג על כל פגיעה בהם מצד היהודים.

בוא נהנה מהיתרון של ידיעת ההתרחשויות שעקבו להקמת המדינה:
בדיעבד, האם הבעיה היתה "לגרש את הבריטים" או "לנצח את ערביי ישראל ומדינות ערב"?
אפילו ונניח שלפורשים היתה תרומה יחסית גדולה לגירוש הבריטים*, היתה להם תרומה קטנה יחסית לניצחון הצבאי במלחמת העצמאות; הוא הושג ע"י פעולות הרכש, הארגון, האימון והפיקוד של ההגנה. כשהלח"י התאמנו באקדחים והאצ"ל ברובים, ההגנה הקימה בסיס לחילות אויר, ים, שריון, מודיעין ולמסגרות גדודיות וחטיבתיות.

* ואני לא מבין למה צנחן77 מקטין את השפעת ההעפלה- אני בטוח שהיתה לו תרומה גדולה לסיום המנדט, היות והוא צייר את הבריטים כאימפריאליסטים שנלחמים בשארית הפליטה- לא כמשכיני שלום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור * ואני לא מבין למה צנחן77 מקטין את השפעת ההעפלה- אני בטוח שהיתה לו תרומה גדולה לסיום המנדט, היות והוא צייר את הבריטים כאימפריאליסטים שנלחמים בשארית הפליטה- לא כמשכיני שלום.

ההעפלה כשלעצמה היתה חשובה מאד, אבל לא תרמה באופן ישיר לסיום המנדט.

מה שהשפיע היה הלחץ האדיר של המאבק היזום בבריטים. קרא ולמד את העובדות:
בעקבות ההתקפות עליהם, הבריטים נאלצו להתגונן, לשנות את אופן פעולתם, להביא לארץ עוד חיילים, להשקיע משאבים, להתמודד עם חיילים הרוגים ופצועים ועוד ועוד.
הלחץ הפנימי והתגובות בבריטניה, בפרלמנט, בדעת הקהל, בקרב משפחות החיילים, הם אלה שאילצו אותם לכל אלה, והכל כתוצאה מהמאבק נגדם. אף נקודה מכל אלה לא נגרמה ע"י הבאת מעפילים לארץ (מבורכת ככל שהיתה).

ועוד מילה בקשר להעפלה, גם כאן ראוי להזכיר שלאצ"ל היתה תרומה מכרעת בהתחלתה, באמצעות מבצעי ההעפלה "אף על פי".
למעשה עד לפרוץ מלחמת העולם, תנועה זו של האצ"ל הביאה לארץ את הרוב הגדול של המעפילים.

למרות שהרקע הביטחוני שלו היה דל (אפילו ל"שומר" לא קיבלו אותו-בעיקר משום שהיכולות הפיזיות שלו עמדו ביחס ישר הפוך לדברנות והווכחנות שלו ), בן גוריון היה בעל כישורים אינטלקטואלים נדירים והצליח ב"סמינר" ממוקד ומרוכז ללמוד את היכולות הצבאיות של היישוב לקראת מלחמת השיחרור ולנתח את האיומים הביטחוניים הצפויים. למעשה, הוא הבין אולי טוב מכולם את המצב בתקופה זו והפעולות שלו איפשרו את הניצחון במלחמה.