מאת: איש הפח,
הרי לכם שני סיפורים:
בראשון, נכנס חבר טוב שלי, סטלן גדול, ל"קופי שופ" אלמוני באמסטרדם ומבקש לעשן לו ראש. בעודו מתחבט עם חברתו באיזה באנג לבחור בכדי לבצע את תאוותו, מזהה אחד העובדים במקום את השפה ושואל אותו למוצאו. לכשאמר "ישראל", זרח העובד מאושר ואמר לו שיש לו בדיוק את מה שהוא מחפש. הלך העובד צעד קדימה, הזיז קצת את הבאנגים ושם, מאחורי העציץ נראה משהו קטן נוסף. העובד זינק באושר, שלף בקבוק חצי ליטר של מינרלים עם מבחנה תקועה בתוכה והעניק אותו לחברי:
"זה הבאנג שכל הישראלים מבקשים..." הוא חייך אליו.
באנגים מזכוכית, פייפים צבעוניים, באקטים וופוריזרים מפוזרים להם אחר כבוד במרחב הסטלני, והישראלי בשלו- בקבוק מים מסריח! אין צרך לציין שזה הכה באותו חבר שלי, שהוא כנראה אספן כלי העישון הכי גדול בארץ, שהבין איך מסתכלים עלינו בהולנד.
הסיפור השני הוא בכלל על חבר אחר. אותו חבר ישב עם כמה אירים באיזה פאב בבוליביה וסירב להצטרף אליהם לחצי הליטר השלישי. כשהוא ניסה להסביר להם ששני חצאים מפרקים לו את התחת, הם כולם אמרו שהם לא מבינים איך הישראלים מתפרקים אחרי שתי בירות, אבל גם אחרי חמש באנגים, הם יעשו את השישי כאילו כלום. באותו הרגע הוא הבין שהאירים מתייחסים לסטלן הישראלי כמו איך שאנחנו מתייחסים לשתיין האירי – בכבוד גדול מאד! : - )
מהסיפור הזה עולה שאלת הזהות של הסטלן הישראלי, שמתוכה בעצם עולה שאלה חשובה יותר – שאלת "תרבות העישון". תרבות, לפי הגדרתה המילונית היא "דפוסי התנהגות שחברה או אינדיבידואל כלשהם מסגלים לעצמם מעצבים ונוהגים עפ"י הם". מה שאני מתכוון לשאול בעצם זאת את השאלה הבאה: "האם הסטלנים הישראלים עיצבו לעצמם תרבות עישון?"
לפי ההולנדים, אז כנראה שלא. הולנד, מצד אחד, היא מדינה שבה עישון הוא חלק מהיום-יום. הם הגיעו למצב שהם יכולים להרשות לעצמם להתעסק ב"מסביב" של העישון, קרי להשקיע מעבר למחשבה על איכות החומר שמעשנים – גם על איכות סביבתית. זה מתבטא לא רק בזנים שמפותחים שם, ואפילו לא בכלי העישון – זה הכל עניין של גישה. אז להגיד שבעיני ההולנדים אנחנו זן של "תת-תרבות" בענייני עישונים, זה לא נורא. אם אני הייתי יושב עכשיו בהולנד אז כנראה שטור שכזה, שמנסה לתת טיפת רצינות בעסק, היה עניין סתמי (אני כבר מחכה לתגובה- "גם עכשיו הטור שלך סתמי...").
האירים מצד שני, רואים בנו מעצמת סטלנות, שכבוד אנחנו גם מקבלים מהאנגלים, האוסטרלים, הדרום אפריקאים והיפנים, שהם כולם, ויקום זה שיגיד שזה לא נכון, יותר סטלנים וקרחאניסטים מאיתנו. אם כך ייתכן שיש משהו מתחת לפני השטח, למרות מה שחושבים ההולנדים, ואולי דווקא בגלל מה שהם חושבים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://ico.walla.co.il/spc.gif]
אמריקאי, סיני, ניו-זילנדי נכנסים לקופי שופ
תחשבו לרגע על מצב שבו נכנס מישהו אמריקאי, סיני או ניו-זילנדי לקופי שופ. מישהו יזהה אותו? מישהו יתייחס אליו? אף אחד. הוא יכנס, יבחר חומר מהתפריט, במקרה שיחפוץ בכלי עישון זה או אחר הוא גם יקבל אותו. כשאותו חבר שלי נכנס הוא קיבל באנג משלו, באנג שהמשתמשים בו הם ישראלים בלבד, באנג מיוחד. הוא ראה זאת כמשהו מעליב, אני רואה את זה דרך משקפי התרבות. ההולנדים בעצם החמיאו לו בעשותם כך – הם עשו לו כבוד שאף אחד אחר איננו זוכה בו. לא רק שהצלחנו להוציא לנו שם, אלא גם הצלחנו ליצור לעצמנו תרבות עישון ייחודית.
כל סטלן שנוסע לחו"ל מצטייד בכמה מבחנות ואם הוא חכם הוא גם לוקח אחת מברזל. איפה בחו"ל מוכרים מבחנות בכל מקום? באנג "המינרלים" הוא המצאה ישראלית גאונית – הוא כולו אלתור והוא הסממן הבולט והחשוב ביותר בתרבות הזאת שרק הולכת ומתפתחת. בואו נסתכל על תרבות העישון ההולנדית כמראה לתרבות ההולנדית עצמה וכך נוכל להבין זאת בצורה הטובה ביותר.
הולנד, למי שלא יודע, הייתה מרכז חשוב בהפצת הדפוס בתחילת דרכו (למדתי את זה היום בבוקר...), מה שמעיד על ליברליות (באותו הזמן הספרות הייתה נרדפת ע"י הכנסייה), ליברליות שנראית היום בשלל תחומים – בניהם גם זנות וסטלה. ההולנדים מעולם לא לחמו ממש וכשאין בעיות מבחוץ – מטפלים באלו הפנמיים, על כך נוכל רק לקנא בהם. תרבות הסטלה שלהם היא בהתאם: מכיוון שהחומר זמין – אין בעיות מבחוץ – אפשר להתרכז במסביב- בפנים. הבאנגים שלהם לא צריכם להיות "מחתרתיים", הם זמינים בכל מקום.
יש צורך בכלל לכתוב עלינו? ליברליות וסובלנות הן ההפך הגמור מהתרבות שלנו ולכן אנחנו נעשן בבאנג שנבנה בשנייה ושורף את הנשמה – אנחנו רוצים סיפוק ועכשיו! הבאנגים ההולנדים סוחבים בקלות, לא שורפים ומשפיעים עלייך בעדינות נעימה – וזו בדיוק הסיבה שלא אוהבים אותם בארץ! אנחנו רוצים להרגיש את הראש, לקבל את הבומבה הכי קיצונית והכי כואבת שיש – סטלה עכשיו!
המדהים הוא שאנחנו, חסרי הסבלנות וההיפר-אקטיביים, עושים את זה בשביל להירגע, אבל גם להירגע אנחנו רוצים במכה אחת.
פיתחנו תרבות לוחמנית למשהו שמסמל בדיוק ההפך, אירוני משהו, לא? לדעתי זה מצוין. באיזה עוד מדינה רצה מפלגה כשבמרכז המצע שלה העיסוק הנ"ל? מכיוון שהכי חשוב בעיני הסטלנים בארץ זה "לעשן למטרת עישון" אנחנו מתרכזים בבעיות החיצוניות – איפה מוצאים? איך ומה? ולא בבעיות הפנימיות כמו באיזה "מכשיר" נעשן (עצם הכינוי "מכשיר" יש בו מין האוטומט...).
עכשיו החליטו להוריד את הבאנגים מהמדפים. אנשים אולי לא מתייחסים לכך ברצינות, אבל פוגעים כאן בסמל תרבותי. שוב, אנחנו מוכיחים כמה שאנחנו לא ליברלים ומסרבים ללמוד מעם שחיי טוב לאורך כל ההיסטוריה. אוסרים עלינו לקנות מבחנה ובקבוק מים מחוברים. לחוד – הם כל אחד חוקיים לחלוטין, אך ביחד הם הופכים לכלי השטן. הבינו שאם אי אפשר לטפל בבעיה מ"בחוץ" קרי לעצור את הגידול והכניסה של החומר, נעצור את הפה מלעשן אותו! מה הלאה? יוציאו את המבחנות מחוץ לחוק, אח"כ כשיתייאשו מהתחליפים שיקומו – יוציאו את הבקבוק מחוץ לחוק, ואולי בסוף פשוט ידביקו את השפתיים ב"סופר-גלו" למי שייתפס מעשן! עד מתי נחייה במקום שמגביל אותנו בחופשים בסיסים שמגיעים לנו כבני-אדם?
פלא שאם כל זה פיתחנו תרבות, ועוד איזו תרבות! תרימו את הראש "סטלני ישראל" כי אתם יודעים – ישראלים עדיין לא הפסידו באף מלחתמה שניהלו עד היום!
בפעם הבאה, כשאתם חוזרים הביתה מהעבודה, פותחים את הארון שמתחת לכיור במטבח ושולפים משם בקבוק עם מים מעופשים ומבחנה – תנו לו כבוד, ואז, תנו לו בראש!
ראשי
צ'אט
08-04-2005, 16:49
מצב כלאיים
