לא פעם, עולה השאלה מהי הצורה הנכונה - מָנוּיאו מִנּוּי?

שגיאה שהודפסה בעתון "מעריב":

("רגע של עברית" / רות אלמגור רמון)



("עברית לכל רגע" / חיים אהרונוביץ')

ההגדרות מתוך אבן שושן:
מָנוּי ת (תו"ז) [מן מנה, מָנָה]
1.ח חָתוּם עַל סֵפֶר אוֹ עַל עִתּוֹן וְכַדּוֹמֶה, מִי שֶׁנִּרְשַׁם מֵרֹאשׁ לְקַבֵּל סֵפֶר אוֹ עִתּוֹן מְסֻיָּם.
2.ת סָפוּר, שֶׁסָּפְרוּ וּמָנוּ אוֹתוֹ: "תּוֹרֵם הוּא אֶת הַמָּדוּד וְאֶת הַשָּׁקוּל וְאֶת הַמָּנוּי" (תרומות א ז). "אֵין
הַבְּרָכָה מְצוּיָה לֹא בְּדָבָר הַשָּׁקוּל וְלֹא בְּדָבָר הַמָּדוּד וְלֹא בְּדָבָר הַמָּנוּי, אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן"
(תענית ח). "וִימֵי אֱנוֹשׁ אֲחָדִים... יָמָיו מְנוּיִים וְחַיָּיו תְּלוּיִים" (יהודה הלוי, ג 192). כֶּסֶף מָנוּי.
3.ת מִי שֶׁקָּבַע מֵרֹאשׁ אֶת הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בְּדָבָר: "הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל... אֶלָּא לִמְנוּיָיו" (זבחים ה ח).

[מְנוּיָה, מְנוּיִים, מְנוּיוֹת]


מִנּוּי ת, מינוי (ז') [מן מנה, מִנָּה]
1. מַתַּן יִפּוּי כּוֹחַ עַל יְדֵי רָשׁוּת מֻסְמֶכֶת לְכַהֵן בְּתַפְקִיד מְיֻחָד, הַסְמָכָה לַעֲבוֹדָה: "בֵּית-דִּין שֶׁמִּנָּה שֶׁלֹּא
לְדַעַת הַנָּשִׂיא, אֵין מִנּוּיוֹ מִנּוּי" (ירושלמי סנהדרין יט א). "אֵין אָנוּ כְּדַאי לִהְיוֹת בְּמִנּוּי זְקֵנִים"(במדבר רבה טו).
מִנּוּי פְּלוֹנִי לִמְנַהֵל מוֹסָד. מִנּוּיִים וּפִטּוּרִים.
2. הִתְחַיְּבוּת מֵרֹאשׁ לְשַׁלֵּם עֲבוּר שֵׁרוּת אוֹ מוּצָר שֶׁיְּסֻפְּקוּ בִּקְבִיעוּת בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה מֻגְדֶּרֶת.
[מִנּוּי-, מִנּוּיוֹ; מִנּוּיִים, מִנּוּיֵי-]

(המשך להודעה זו)
לעיון גם באתר "השפה העברית" - http://www.safa-ivrit.org/pronounce/minuy.php

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן