26-07-2009, 16:07
|
|
|
|
חבר מתאריך: 01.01.04
הודעות: 27,888
|
|
אני אגיב בשני סיפורים אמיתיים:
כאשר הייתי מ"כ טירונים, אחד החיילים שלי בצוות ניגש אליי וסיפר לי סיפור דומה.
חברה שלו נכנסה להריון לא מתוכנן ממנו וביקשה לעבור הפלה.
הוא ביקש לצאת לסופ"ש כדי להיות איתה בזמן ההליך וההחלמה ממנו.
מכיוון שהוצאת אותו חייל הביתה לא היתה פוגעת באחרים (טירונות, אין כוננות או משהו בסגנון), הוצאנו אותו בשישי בבוקר.
אין לי מושג אם הוא היה דובר אמת או לא. אז זה גם לא היה אכפת לי- הוא לא דפק אף אחד, הוא היה "בסדר" באותו שבוע, יאללה, שייצא.
הסיפור השני והחמור, התרחש באותה תקופה בצוות אחר בסוללה: אחד החיילים הגיע למפק"צ שלו, בוכה (באמת !) וסיפר שאחיו עבר תאונת דרכים קשה וכעת הוא מאושפז בטיפול נמרץ.
בלי לשאול שאלות, אותו חייל יצא הביתה באותו סופ"ש כדי להיות עם משפחתו לצד מיטת אחיו.
בשבועות הבאים, אחת לשבועיים בממוצע, אותו חייל היה מבקש אפטר או לצאת בסופ"ש כשכולם סוגרים, כדי לבקר את אחיו, שעדיין מאושפז.
פעם הוא צריך לעשות סידורים עבורו, פעם מעבירים אותו לבית חולים אחר, פעם הוא צריך לעבור השתלה של משהו. בקיצור, סיפור קורע לב.
לאחר כחודשיים-שלושה, יצאנו אני והמפק"צ של אותו בחור לביקורי בית אצל חיילים שלנו.
הסוללה ישבה אז בחטמ"ר עציון.
אני נסעתי לעפולה, לבקר חייל שחלה במחלת הנשיקה, לקחת לו את הנשק, ולעבור בתל השומר במקרפ"ר ולעשות ביקורת לגבי ניסוי שהשתתפתי בו ביום הגיוס (חיסון חדשני לצהבת) שלי.
המפק"צ השני נסע לפתח תקוה, לבקר את החייל עם האח הפצוע.
קבענו להיפגש בעזריאלי לארוחת צהריים לפני שנחזור ביחד לירושלים ולחטמ"ר עציון.
כשנפגשנו, אותו מפק"צ סיפר לי את מה שגילה וקרה באמת:
האח הקטן אכן נפצע בתאונת דרכים, אבל בצורה קלה ביותר, הוא שוחרר מבית החולים כבר למחרת התאונה.
כל אותו הזמן, האח הגדול והדואג בעצם חירטט אותנו...
_____________________________________
לעולם אשא דגלך בגאווה
|