|
כתבה מאתר מז"י על הילה יפה
http://mazi.idf.il/5772-8127-HE/IGF.aspx
השילוש הצבאי הקדוש - קפה, אוטו, מירס - הוא חלק בלתי נפרד מיומה של רס"ן הילה יפה מחיל התותחנים. הרס"ן הצעירה, מפקדת פלגת ההכשרות במערך "רוכב שמיים" תתמנה הקיץ למפקדת המבצעית הראשונה של פלוגת "רוכב שמיים". התפקיד אומנם כולל נסיעות ארוכות בין הצוותים, שמפוזרים ברחבי הארץ ומשנים מיקום לעתים תכופות, אבל זה ודאי לא מרתיע את מי שנוהגת בטבעיות בג'יפ ה"סופה" הידני וטוענת שמפקדת בצבא "חייבת ביצים".
"מפקדות בצבא תמיד צריכות להיות סופר–מקצועיות, כי חובת ההוכחה היא עליהן. התפיסה שנשים הן מפקדות בקרב - גם על גברים - עדיין לא חלחלה לכל מקום בצבא", היא אומרת תוך כדי נהיגה.
"במבצע 'עופרת יצוקה' היו מח"טים שהרימו גבה כשראו רס”ן אישה במדי ב' נכנסת אליהם לחפ"ק, אבל אחרי ארבעה משפטים שלי הם כבר הבינו עם מי יש להם עסק, שאני יודעת את העבודה. מפקדת קרבית צריכה לדעת עוד שני דברים: להילחם בטחנות רוח ולהשתלב בקבוצות של גברים כאילו היא אחת מהחבר'ה, ככה שלא תגיע למצב שזורקים לעברה הערות סקסיסטיות".
היום שבו היא מבקרת את חיילי הפלוגה בשטחי רמות מנשה מהווה דוגמה קלאסית לשילוב שבין האישה לקצינה. בדרך לשטחים בקרבת אליקים ניתן לשים לב שהגינונים הנשיים הסטריאוטיפים הם ממנה והלאה. בקול צרוד דרך קבע היא מספרת על אהדתה חסרת הפשרות לבית"ר ירושלים ומביעה אכזבה על כך שלא תספיק לצפות במשחק חצי גמר הגביע מול הכח רמת גן.
בתחנת הדלק היא בוחרת לתדלק את המכונית בעצמה למרות שהתמקמה בתור של הזכאים לשירות מלא.
"אין ספק שגם בצבא אני סוג של 'טום בוי', אבל הייתי כזו כילדה", היא הראשונה להודות בחיוך. "גם היום, בגיל 27, אנשים שרואים אותי בלי הדרגות חושבים שאני מד"סניקית. לעומת זאת, מי שפוגש אותי בחיים האזרחיים לא מאמין שאני קרבית. אני נראית כמו בחורה ומתלבשת כמו בחורה. חוץ מהעובדה שאני אוהבת כדורגל, אני יודעת גם לעשות בטן–גב ושופינג. כל הסוד שלי הוא שאני מסתדרת טוב מאוד עם בנים".
בית התותחן
במקרה של רס"ן יפה ההשתלבות החלקה בחיי הצבא היא חלק מהטבע המשפחתי. אביה הוא תא"ל (מיל') אלי יפה, לשעבר קצין תותחנים ראשי. "בבית שבו האבא הוא חלק מההוויה הצבאית, האווירה מחלחלת לילדים ועל חלק גדול מהם זה משפיע לחיוב ומעורר רצון ומוטיבציה לתרום לצבא ככל האפשר", הוא קובע.
גם האב הגאה מודה שיכולות הפיקוד התחילו הרבה לפני שהמנילה עשתה את דרכה מתל השומר לבית המשפחה בכוכב יאיר. הילה ושלושת אחיה בילו את ילדותם בתפקידים מובילים בתנועת הצופים, החל במדריכים ועד רשג"דים ומרכזי שבט. "במובן הזה הם תרמו הרבה בצעירותם וגם נתרמו בכל הקשור לפיתוח ביטחון עצמי, מנהיגות והפעלת אנשים. כל זה במקביל לילדות בבית שבו האבא הוא איש צבא, שהם אולי לא רואים הרבה, אבל מתלווים אליו באירועים הצבאיים ובבסיסים השונים בסופי שבוע", הוא מעיד על עצמו בגוף שלישי.
"ההורים שלי חינכו אותי לעשות את מה שאני בוחרת. אף אחד לא אמר לי ללכת להיות קצינה", אומרת רס"ן יפה. "יש להמשכיות המשפחתית הזו כמה רכיבים - הבית, החינוך לערכים והרצון לתרום. אחי משרת כקצין בדובדבן ואחותי גם היתה קצינת תותחנים. בכוכב יאיר נהוג לשרת ככל הניתן את המולדת ולכן רוב הבנים והבנות יצאו מאוחר יותר לקצונה. עד היום אני חושבת שתנועת נוער היא מפתח בהתפתחות אישית ותרומה לקהילה. אחד הדברים שאני מנסה לפתח אצל החיילים שלי זה אכפתיות ולמערכת".
האב והבת מספרים כי היא מתייעצת איתו אבל לא בנושאים מקצועיים, אלא בעיקר בדילמות פיקודיות ובפיתוח הקריירה. "עד היום היו לה שתי התלבטויות גדולות", אומר תא"ל (מיל’ יפה. "הוצע לה לצאת למלט"ק, מה שחייב אותה לשירות ממושך. למרות שהיתה הקצינה היחידה מבין חמישים קצינים, המלצתי לה ללכת על זה והיא קבלה את עצתי. הפעם השנייה היתה כאשר הוצע לה להיכנס למסלול קבע. אז כבר היה ברור לנו שמדובר בקריירה מחייבת, אבל גם אז היא החליטה להישאר בצבא".
לתחקר ולהרגיע
החיילים אותם באה רס"ן יפה לבקר ולחנוך הם חיילי הפלגה שהתגייסו בנובמבר, סיימו טירונות ברמת רובאי 04 בשבטה ונמצאים כעת בשלב ההכשרה המבצעית - האימון המתקדם של "רוכב שמיים". הם משנים מיקום מדי שלושה שבועות כדי ללמוד את סוגי השטחים השונים בהם יצטרכו להפעיל את המזל"ט. שני הדברים הקבועים היחידים שמלווים אותם בכל מקום הם דגל ישראל ומסורת של מסעות אינטנסיביים במטרה לשמור על הכושר הקרבי.
השבוע הוא שבוע ההטסות הראשון של החיילים ובאחת הטיסות התגלתה תקלה בכטב"מ, שלא נחת כמצופה. רס"ן יפה עוברת ל"נוהל חירום", שכולל בעיקר תחקור והתייחסות להיבטים הפסיכולוגיים. מיד לאחר שהיא מזמינה את אנשי "אלביט" לבדוק ולתקן את הבעיה במנוע המטוס, היא מכנסת את החיילים ומסבירה להם את מה שאירע.
"זה אחרת כשאני מסבירה להם על התקלה והמשמעות שלה מבחינה מבצעית ותקציבית, לבין מה שיוכל להסביר להם המ"כ שלהם. אני מאמינה שמי שעבר תאונה צריך לחזור מהר לכביש כדי לא לפתח טראומה. לכן הפעלתי מיד את החייל שביצע את הטעות והוריתי לו להטיס את אותו מטוס ומאותה נקודה. המטרה היא לעצב חיילים עם ביטחון עצמי, שידעו לעמוד בדרישות של המג"ד שיקלוט אותם. הבגרות של החיילים כאן היא נקודה מכרעת".
עד שתופעל המערכת מחדש היא מנצלת את הזמן לשיחות אישיות ארוכות עם כל אחד מהחיילים. "אני רוצה לעשות את זה מעבר לשאלות הבנאליות של 'מה קורה איתך' ו'כמה אחים יש לך'", היא מודיעה לכל אחד מהם. עוד לפני שהיא שומעת את החיילים, היא זוכה לדיווח ישיר ונרחב על כל אחד מהם מהמפקד הישיר. "הרבה ממה שהם מספרים לי על החיילים אני כבר יודעת, אבל חשוב לי לתת גם להם תחושה שהם יודעים לנתח את נפש החייל שלהם".
במהלך עדכון על מצבם הרפואי של כלל החיילים, פורץ ויכוח בין מפקד הקורס לאחד המ"כים בנוגע לשעת היציאה למסע הקרוב. רס"ן יפה שומרת על שתיקה ולא מתערבת; "צריך לתת מרחב מחיה ופיקוד גם למפקדים שמתחתיי".
החיבור שלה לשטח מוחלט. "זה נכון, כשאני בשטח אני פורחת. למרות שבתפקידי למדתי להעריך את המשמעות של קציני מטה טובים, אני לא רואה את עצמי ממשיכה בצבא בתפקיד משרדי. בשבילי צבא זה חול וחיילים".
לדבר חצי שעה עם כל חייל זה קצת מוגזם.
"לא. למרות שזה נשמע כאילו אני מדקלמת קלישאות, אני מאמינה שחיילים זה הדבר הכי יקר שלנו. החייל הכי פשוט יכול להעלות נושא שלא הייתי חושבת עליו בחיים. הדרגות לא עושות לי כלום. זה לא אומר שאני חסרת משמעת ובלתי אחראית, אלא שאני מתחברת לאנשים. מבחינתי, הדרגה היא עניין סמלי".
מסלול מדויק
אם בצה"ל כולו מדברים על "אבות ובנים", הרי שחיל התותחנים יכול להתגאות ב"אבות ובנות". גם בנותיהם של סגן הרמטכ”ל אלוף דן הראל והמזכיר הצבאי לשר הביטחון תא"ל איתן דנגוט חובשות כומתות תכולות. "זה מאפיין את התותחנים וזה קורה בעיקר בגלל מגוון התפקידים הנרחב שהחיל פורס בפני נשים", אומר תא"ל (מיל') יפה.
למזלה של הצוערת הילה, אביה הקתמ"ר השתחרר בדיוק לפני שהגיעה לשלב ההשלמה החילית של יחידת מורן. כמפקד החיל התנגד תא"ל יפה לשלב נשים במערך המיוחד. רק לאחר שחרורו החלו נשים להשתלב במערך, ולמרבה האירוניה בתו היתה אחת החניכות בקורס הראשון.
"אני מאוד גאה בה על כך", אומר היום האב, "למרות שלא קידמתי את שילוב הבנות במורן, התחלתי בשילוב נשים לוחמות ביחידות שדה. לטעמי נשים יכולות לבצע תפקידים קרביים רבים, ולפעמים באיכות גבוהה מזו של הגברים. הכל תלוי ביכולות הפיסיות ובמוטיבציה האישית".
יכול להיות ששילוב נשים פוגע בתדמית הקרבית של החיל?
"ממש לא. מי שחושב כך לא מבין את דרך התנהלות הצבא. השאלה היא מי יותר טוב ומי יותר מקצועי", הוא דופק על השולחן בהחלטיות.
"זו בוודאי לא בעיה. למרות שאני מכיר בכך שיהיו תפקידים שלעד יהיו מיועדים לגברים בלבד בשל המעמסות הפיסיות שלהם".
למרות שבאה ממשפחה צבאית שגם הנשים בה שירתו בתפקידי קצונה ועל אף שבגיל צעיר מאוד הועלתה לדרגת רס"ן, הילה יפה לא רואה עצמה כמייצגת של המין הנשי. "אין לי שום כוונה כזו ואם תשאל אנשים לגבי, הם יגידו שאני יותר שוביניסטית מפמיניסטית", היא טוענת. "בחורות שמצליחות בצבא הן כנראה שאפתניות ומקצועיות. אני מפרגנת לנשים, אבל אף פעם לא נלחמת עבורן".
את לא מרגישה שאת מפסידה קצת מהחיים האזרחיים?
"לפעמים אני מרגישה קצת פראיירית. אני מוצאת את עצמי ישנה ב’סופה’ או מתקלחת בצבא ואומרת לעצמי 'וואו, מה קורה איתי', אבל מצד שני אני אדם פשוט שיכול לישון ב’סופה’ כל החיים רק בגלל האהבה לצבא. לכאורה, החברים שלי עושים דברים מעניינים וברור שהייתי יכולה להשקיע בעצמי קצת יותר אם הייתי אזרחית, אבל גם אז לא הייתי עושה מניקור ופדיקור. אגב, אני לא יודעת מה ההבדל ביניהם אז כנראה שזה לא חסר לי.
"כמובן שאני רוצה להיות אמא, אבל זה לא חייב לקרות מחר. למרות שאף פעם לא שאלתי אותו על זה, אני חושבת שאבא שלי כבר היה רוצה לראות אותי מקימה משפחה, הרי בגילי הוא כבר היה נשוי עם ילדה".
גם הבן שלך יגדל באווירה צבאית ויהיה מחויב ליחידות קרביות?
"אני לא מתכוונת להיות גנרלית. הבית יהיה 'צבאי' רק אם אתחתן עם איש צבא. אני רוצה להאמין שתהיה לי מידת ההשפעה שהיתה להורים שלי עלי. מצד אחד אני לא אחייב אותו להיות קצין, אבל אם הוא ירצה להיות ג'ובניק למרות שהוא מסוגל ליותר, יהיה לי קשה לקבל את זה".
אבא מחכה בבית
לדברי תא"ל (מיל') יפה מאז ומעולם הוא היה בבית "אבא אלי" ולא הביא את הצבא הביתה. "בצבא אתה מפקד ובבית אתה אבא, למרות שאין ספק שיש לצבא השפעות על האופי שלך שעוברות גם לילדים. אני למשל הפכתי לאדם מסודר ומתוכנן ולא פעם הילדים צחקו עלי בגלל זה. גם הסלנג הצבאי חדר הביתה אבל איתו גם האחריות ואהבת הארץ".
רס"ן יפה: "דווקא אמא היתה לרוב המפקדת בבית מפני שהיא היתה אחראית על גידול הילדים כשאבא לא היה".
בבית בו כל המשפחה משתייכת לקצונה בצה"ל יש כמה חוקי בל יעבור, אשר הראשון והמשמעותי ביותר הוא הסלידה מהשתמטות. "זאת תופעה לא מקובלת ונוגדת באופן נחרץ את הערכים שלנו", מבהיר תא"ל (מיל') יפה וניכר בו שהוא מסנן מילים בוטות. "מבחינתנו, כל אחד חייב לשרת על פי היכולות שלו. להשתמט זה לא ראוי ואדם כזה לא יכול להשתלב אצלנו. אני מכיר את הילה ויודע שהיא לא היתה יוצאת עם מישהו כזה".
דאגה ולילות ללא שינה הם לא רק מנת חלקם של אמהות לטירונים אלא גם של אבות, אפילו כאלה שהיו תתי–אלופים בעברם. "במלחמת לבנון השנייה לא נקראתי למילואים ולמזלי גם לא הייתי צריך לחשוש כל כך כי היחידה של הבן הצעיר נשארה באיו"ש והילה שירתה בשבטה. בתקופת 'עופרת יצוקה' הילה שירתה באזורי הלחימה ואני גויסתי כרח"ט מבצעים במילואים. כמובן שדאגתי לה. לשמחתי, היתה לנו הפריבילגיה שלא היתה להורים אחרים והיא לדבר דרך הטלפון האדום וב'ורד הרים'.
"עם זאת, הדאגה היא במינון הראוי, היו עוד עשרות אירועים ואלפי חיילים ואזרחים שירו עליהם קסאמים. הייתי מודאג הרבה יותר כשצחי שירת כלוחם מבצעי באיו"ש. אני לא אומר שלא נרדמתי אבל בהחלט הייתי מודאג. כל עוד הילדים בצבא, תמיד יש ציפור של דאגה, אני גם אבא, אחרי הכל".
מעשה אבות
"זהות תעסוקתית היא מאפיין באישיות שנבנה אצל כל אחד ומכוון אותו לבחור במקצוע ובקריירה מסוימת. בחירת הזהות התעסוקתית נגזרת מהאישיות, מהעבר ומהסביבה בה גדל ומתפתח הפרט", אומר רע"ן פיתוח מערכות מיון בממד"ה סא"ל ברוך קאירי.
"אצל אנשים מסוימים קיים רצון להמשיך במקצוע שבו עוסקים ההורים, זה קורה מכיוון שהם מזדהים עם דמות ההורה כמודל לחיקוי. בעגה המקצועית זה נקרא 'אחרים משמעותיים'.
"אם בצה"ל קיימת המשכיות יותר מאשר בארגונים אחרים, אני משער שזה בגלל שמדובר בארגון הדומיננטי מכולם. אין עיתון שלא מדבר על שירות בצבא וכל דרך ההוויה של המדינה מדברת על נושאי צבא וביטחון. חוץ מזה, צבא הוא לא עיסוק צדדי וקיימת גם בולטות של 'אבא במדים'.
"עם זאת, ישנה אפשרות אחרת שבה לא תהיה הזדהות עם הבחירה התעסוקתית של ההורה. אנשים מסוימים עשויים ללכת בדרך חיים אחרת ולבחור במקצוע שונה ב–180 מעלות מהמקצוע של ההורים. קשה להעריך האם מדובר במגמה שתתחזק לאור השינויים בחברה הישראלית, שהופכת את הפרט למרכז ומערערת על מסגרות ומסורות". |
ראשי
צ'אט
11-07-2009, 10:24
מצב כלאיים
