אז איך מתחילים לכתוב ולסכם טיול, זה לא פשוט בכלל, אבל נראה לי שנתחיל ברצון לטייל ואיך הטיול הזה נולד. לי לא יצא לעשות טיול גדול של אחרי הצבא. אחרי הצבא התחלתי ללמוד את הקורס מורה דרך אחרי זה עבודה ונגררתי קצת לזה, אולי גם עדיין לא הייתי בשל לטיול. אבל בקיץ האחרון (2008) הגיע החשק הזה לצאת ולטייל. לקחת קצת חופש לראות מקומות אחרים ולהכיר עולם. נשמע טוב לא?

אז לאן מטיילים? חבר שכנע חבר הצליח להלהיב אותי על גרוזיה. עדיין יחסית בתולי, לא הרבה ישראלים מגיעים לשם, יש הרים שאפשר לטייל בהם ללא ציוד אלפיני מיוחד, זול יחסית. אז יאללה קונים כרטיס טיסה לגרוזיה, נשארים שם חודש ואחרי זה טסים לאיטליה לאלפים ולראות את הדולומיטים ואחרי זה ממשיכים לאוסטריה. זו לפחות הייתה התכנית. אבל מה, למרפי היה רעיון אחר. רוסיה וגרוזיה החליטו להילחם ביניהם על מחוז דרום אוסטיה שטוען לעצמאות ואני הייתי צריך לעשות שינויים.

אז לאן טסים? הייתי צריך יעד שיהיה זול כמו גרוזיה אבל לא רחוק מדיי כדי שאוכל להמשיך לאיטליה ואוסטריה. מה החלטתי, טורקיה פעם שנייה. הפעם הראשונה הייתה לפני הצבא מעין טיול סוף שנת שירות עם החברים והיינו בין השאר גם לקצ'קר אבל לא הצלחנו להגיע לפסיגה בגלל קלקול קיבה. אז חוזרים לקצ'קר לחוויה מתקנת.

הקצ'קר הינו חלק מרכס הרי הפונטוס שמשתרע לאורחך חופי הים השחור בצפון מזרח תורכיה. יאללה לקצ'קר........

הטיול מתחיל בטיסה לאיסטנבול משם נסיעה של משהו כמו 25 שעות אל הכפר איידר, תחלופה של אוטובוסים, דולמושים(מוניות שירות) ומיניבוסים. מאיידר בעצם מתחיל הטרק שהרוב עושים. נחים באיידר קצת מהנסיעה הארוכה, מצטיידים במזון ובלוני גז ומתחילים את ההליכה לכיוון הכפר Avusor התמזל מזלנו ועבר במקום הדולמוש המקומי לכפר שלקח אותנו בדרך חתחתים עד לכפר. היה מעניין לראות שהנהג הוא אותו נהג שיצא לי לנסוע אותו 4 שנים לפני. מתרחקים טיפה מהכפר ומקימים את האוהל. ההחלטה להתרחק מהכפר הייתה נכונה מאוד. כי מאוחר יותר באו שלישיית חברה ישראלים לישון לידנו, הם הקימו את האוהל ממש ליד הכפר וכמה ילדים החליטו להשתעשע קצת ולזרוק לכיוונם נפצים.

ביתי הקט לחודשיים וחצי הקרובים

למחרת בבוקר סיכמנו שאנחנו נלך יחד עם השלישייה שהיכרנו בערב, אולם ההסכם היה תקף לבערך 20 דקות, לאחד מהם היו כאבי גב עזים והם החליטו לרדת חזה לאיידר ולהגיע לברהל(הכפר שאליו אני ואחי הלכנו) בדולמוש. העלייה הייתה תלולה ולא פשוטה בכלל עם התיקים הכבדים, בנוסף הייתי צריך כל הזמן לדחוף את אורי(אחי) שנמשיך לטפס לפני שהעננים יתפסו אותנו ונהיה מתחתיהם. החלטה שמאוחר יותר התבררה כנכונה כי מתחת לעננים ירד גשם. אבל כל זה מתגמד לעומת ההרגשה והמראה של להיות גבוה מעל לעננים.

מעל העננים

מצד אחד רואים את העננים שמתרבים אלינו וממשיכים לעלות כלפי מעלה ומהצד השני של הפס(מעבר ההרים) רואים את הנוף המרהיב שמתגלה מכל עבר.

לאחר מנוחה וכמה צילומים מהפס מתחילים בירידה למטה לכיוון Libler Gulu והחלטנו שנישן טיפה מתחתיו. היום השני של ההליכה התאפיין כולו במגמת ירידה. והמראות היו שונים לגמרי מאיך שאני זכרתי אותם. הכל היה הרבה יותר ירוק ופרחוני, כל צעד שלנו הבריח עשרות חרקים ויצורים משונים שלא נראו במחוזותינו. לצלמי המאקרו זו הייתה ממש חגיגה לעיניים. בנוסף ליופי ההרים שנגלים מכל עבר, הירוק והפריחה הצטרפו גם מראותיהם של הנחלים והפלגים השונים שמוסיפים עוד נופך מיוחד למראה. פחות או יותר בסביות הצהריים עברנו ליד הכפר Pisenkaya בקצ'קר ישנם כמה סוגים של כפרים. ישנם כפרים ארעיים שנקראים yayla אלו הם כפרים זמניים שהכפריים עולים אליהם מ הכפרים הנמוכים יותר בתק' הקיץ. הם נמצאים שם בתק' הקיץ על מנת לרעות את הבקר או בשביל לגדל את הדבורים לצורך ייצור דבש. הכפרים הללו בנויים בדרך כלל מעץ וחלקם כיום נטושים וגרים בהם משפחה אחת או בכלל לא. פה ושם ניתן לראות גם מחנות של כורתי עצים, פגשנו חבורה כזו בזמן ארוחת הצהריים שלהם, הם היו נחמדים מאוד הציעו לנו סיגריות והראו את המשך הדרך.

הכפר Pisenkaya

מכאן והלאה הדרך כבר הייתה נוחה, דרך עפר ברורה ללא אפשרות לטעות, גם הנוף השתנה מכיוון שירדנו בגובה אז הנוף נהייה מיוער והנחל נהיה יותר עצמתי הדרך הובילה אותנו אל הכפר Barhal היעד שלנו לאותו יום. הגענו אל הכפר עייפים אך מרוצים בהחלטה שמחר יהיה יום מנוחה כדי שלא נקשה יותר מדיי על עצמינו. הזמן היה מוצ"ש ואחי שהסתובב מעט בכפר גילה שיש חבורה מכובדת של ישראלים שנמצאת באחד הפנסיונים אז בילינו את מוצ"ש יחד איתם והיה נחמד מאוד. ממש אווירה של צאת שבת, שירה ונגינה בחליל יחד עם מפגש לא מתוכנן עם החבר'ה הישראלים שפגשנו יומיים לפני כן. יום ראשון למחרת הוקדש למנוחה והסתובבות קצת בכפר עצמו. הלכנו לראות כנסייה גרוזינית עתיקה שנשתמרה בשלמותה מכיוון שמאוחר יותר הפכה להיות מסגד. הכנסייה קשורה במקור שמו של הכפר, כמעט כולם קוראים לו Barhal אולם מתברר שזהו השם הגרוזיני של הכפר שניתן לו בעת שהאזור היה מיושב ע"י הגרוזינים. השם הטורקי של הכפר הנו Altiparmak שמשמעו רכס ששת האצבעות, מעל הכפר ישנו רכס הרים גבוה שיש בו מעין שש אצבעות. הכפר הוא נק' טובה להצטיידות לקראת המשך המסלול וגם מקום נחמד לחוות חלק מהחוויה הגברית הטורקית. לשבת בבית הקפה ולשתות צ'אי טורקי(אל תצפו לקפה שחור) יחד עם משחק שש בש. המקום נחמד מאוד ויושב ממש על שפת הנחל.

כנסיית ברהל

לאחר מנוחה והתאוששות בברהל לקחנו למחרת דולמוש נוסף שהקפיץ אותנו אל הכפר הבא Olgular. זו אחת האפשרויות להתחלת ההליכה לכיוון הפסגה של הקצ'קר. מרחק הליכה של כשעתיים מהכפר מגיעים לכפר נוסף המסומן המפה כ Natsef/Hastef מעניין לראות שהכפר בפעם בנוי כולו מאבנים ולו מעצים מהסיבה שהוא נמצא מעל קו העצים. הכפר הוא נק' טובה למילוי מים ומנוחה קצרה, וכמובן צילומים. בהליכה לכיוון הפסגה החלטנו לקחת רק תרמיל אחד גדול כדי לנסות ולהקל על אורי. אז יצא שהתרמיל האחד היה גדול וכבד אבל לפחות התחלפנו בינינו מדי פעם ואת הציוד הלא נחוץ השארנו בפנסיון שידענו שנחזור אליו. ההליכה אל הפסגה הרגישה אחרת. גם מכיוון שהנוף טיפה פחות פורח, יש כאן תופעה דומה למדבר בצל גשם. אבל נראה לי שגם בגלל ההרגשה של הפעם השנייה שאני חוזר לקצ'קר הרגשה טובה יותר שהפעם נגיע נצליח בהגעה לפסגה.

הכפר Natsef

תרמיל עם רגליים????.

כשהגענו למחנה הבסיס או בשמו המקומי Dilber Duzu שמשמעותו כרי דשא המראה היה גם כן שונה לגמרי ממה שראיתי כאשר הייתי שם לפני ארבע שנים, כאשר הייתי אז בקצ'קר היו כאן רק אוהל אחד. הפעם היו עשרות אוהלים. נבחרת מכובדת של החברה הישראלים שפגשנו בברהל, משלחת ישראלית מאורגנת של טיולי איילה ועוד כל מיני מטפסים בודדים ממדינות שונות כמו: צ'כיה, הונגריה, גרמניה ועוד. אפילו היה שם גזלן טורקי, בחור שיושב באוהל הגדול של המשלחת כנראה הוא הטבח שלהם כל היום מעשן, מקלף, מבשל ומוכר לישראלים נזקקים Ekmek – לחם תירס, מחזיק מס' ימים לא מבוטל ויחסית שומר על הטריות, סיגריות, תורכה קולה ומה לא. יצא לי לדבר עם אחד המטפסים מהונגריה והוא אמר משפט מצחיק שהשפה הדומיננטית כאן במחנה הבסיס היא לא טורקית ולא אנגלית אלא.....עברית, כמה מפתיע הא?

וכמו כל ישראלי מצוי, אנחנו אוהבים להראות שאנחנו נמצאים ולעשות רעש, לטובה. אחד החמרים הטורקים הביא אותו כלי שנקרא Tulum משהו שמזכיר חמת חלילים אירית והוא התחיל לנגן. החבר'ה הישראלים מיד התחילו לרקוד ולמשוך אליהם אנשים נוספים שהצטרפו לריקוד. בהחלט הייתה אחת החוויות המעניינות של הטיול.

חוץ מהריקודים החבר'ה גם התחילו שם קפיצה בחבל, זהו בעצם השימוש היחיד שהיה לחבל שהבאתי לטיול, אחרי זה החלטתי לשלוח אותו חזרה לארץ כשראיתי שאין לו כל שימוש.

מחנה הבסיס ב Dilber Duzu

קפיצה בחבל

ריקודים לצלילי ה"טולום"

לאחר ערב מהנה של ריקודים קפיצה בחבל ומשחקים הלכנו לישון שוב, עייפים אך מרוצים. היום למחרת הוקדש ליום התאקלמות לגובה ומנוחה במחנה הבסיס מכיוון שהזמן היה בידינו החלטתי שהפעם אני לא ממהר ועושה את הטיפוס חכם. בילינו את היום בעיקר במנוחה, קצת קריאה על המשך הטיפוס והדרך, צילומים ושוטטות בשטח הקרוב. לקראת הערב כאשר אני התחלתי להרגיש שאני מרגיש כבר הרבה יותר טוב החלטתי להמשיך לבדי לטפס למחנה של ה - Deniz Gulu ולהצטרף לטיפוס לפסגה אל הישראלים שהחליטו לישון שם כדי להפוך את הטיפוס לקצר יותר. הלילה היה קר מאוד, כנראה בגלל בידוד שלא היה טוב ולמחרת בבוקר החלטנו להתעורר ולצאת מוקדם כדי שבקטע הבעייתי המדריך הטורקי שעולה עם משלחת ממחנה הבסיס ישיג אותנו ונלך פשוט אחריו. הבוקר גם היה קר אבל הזריחה הייתה יפה והאירה את התקווה לכך שהיום סוגרים מעגל ומצליחים להגיע אל הפסגה. הטיפוס אל הפסגה גם כן לא היה פשוט, הגובה מתחיל להשפיע וגם למצוא את השביל הנכון לא תמיד קל. כל אדם שחושב שהוא הלך בדרך הנכונה מקים רוגו'ם(גל אבנים לסימון הדרך) וכך אתה רואה בשטח מלא רוגו'מים שלאו דווקא מובילים אותך בדרך הנכונה. חוץ מהבעיה למצוא את השביל הנכון חלק מהטיפוס הוא בדרדרת שבה אין כל שביל אחד ברור פשוט מטפסים למעלה איך שמוצאים לנכון. אבל עם כל עצירה נגלה הנוף המרהיב הפעם מרגישים עוד יותר גבוה מעל לעננים. כאשר הגענו לפסגה היינו הראשונים לאותו בוקר ואני הייתי ממש שמח על כך שהצלחתי. איך שדרכתי על הפסגה התחלתי לשיר I feel good.....So good ובאמת השמחה הייתה רבה.

זריחה מה"דניז גולו"

שכבות שכבות

מעפילים אל ההר

I feel good

בפסגה נחים מעט כותבים מס' מילים במחברת שנמצאת שם, אוכלים פינוקים מתוקים כדי להחזיר אנרגיה ומתחילים לרדת. אני זוכר שהירידה הייתה הרבה יותר קשה מהעלייה, גם יותר מסוכנת כי בקטע שהייתה דרדרת אז היה צריך לרדת במרווחים גדולים כדי לא לדרדר אחד על השני אבנים, בסוף הירידה בחזרה לאוהלים בDeniz Gulu אני זוכר שכולנו היינו גמורים לגמרי מהמאמץ הברכיים כאבו והיינו פשוט תשושים. אחרי מנוחה של שעה וארוחת צהריים טובה הכוח שב אלינו. ארזנו את הציוד והתחלנו לרדת חזרה אל הכפר Olgunlar בו חיכתה לנו מיטה ומקלחת חמה. אבל המזל לא העיר לנו פנים, באמצע הדרך התחיל לרדת עלינו גשם זלעפות כך שהגענו כולנו רטובים עד לשד עצמותינו אל האכסנייה, עייפים אך הפעם באמת מרוצים עד הגג. בזה תם הטרק של הקצ'קר, אחרי זה המשכנו ליוספולי עשינו קצת ראפטינג בשביל אחי והמשכתי הלאה אל הטאורוס.

עוד יותר גבוה מעל העננים

הדרך למטה

מקווה שנהנתם מהקריאה והתמונות, אני נהניתי.

שלכם,

ננק ואורי

Canon Eos 20D
FUJI S6000FD

My gallery at flickr: http://www.flickr.com/photos/nanak__khadya/ enjoy

נוספו תמונות לגלריה.

תמונות יפות מאוד.
מקווה שנהנית..

סט מעולה,סחתיין על ההשקעה

וככה כל בוקר אני נעמד מחכה לך מחוץ לחלון אולי את תבואי אולי יום אחד
את תסכימי אפילו לישון יש פה גינה וגם עץ מיוחד שחרטתי עליו חץ עם לב
ושני משפטים "טוב לבד" ו"מוות למי שעוזב". (יוני בלוך-סיבה לעזוב)

יש שם כמה תמונות נהדרות, והיומן מרשים ומהנה לצפייה.
שמחה שנהנית.

רק שים לב שהלינק לפנורמה המוגדלת שבור. אתה צריך להוריד את ה-http:// שבהתחלה (הוא מופיע פעמיים).

מדהים.

אשמח אם תוכל להעתיק גם לפורום מטיילים ותרמילאים, יש פה חומר מעולה למתעניינים

כל הכבוד, צילומים מרהיבים וסיכום יפה של הטיול. צריכים עוד כאלה בפורום.

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

מדהים!

ירבו כמותך בפרש!
תוכל לפרט איזה ציוד צילום לקחת איתך?

"אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ "

הצל"ש הראשון שלי!

כל הזכויות שמורות על כל התמונות והנאמר בהודעותי.

קודם כל, רואים שנהנת מאוד אז אני כבר שמח על זה =]
דבר שני, אני נהנתי מאוד לקרוא את היומן ולראות את התמונות, אז אני שמח גם על זה.. P:
ודבר שלישי, אני מצפה לעוד חלקים מהיומן הזה...תעשה אותי שמח :}}}}

ניר,
Canon 450D | Canon EF-S 18-55mm f/3.5-5.6 IS
http://nirchako.deviantart.com/

כל הכבוד, ותודה רבה ששיתפת אותנו, היה פשוט תענוג לקרוא.
המקום פשוט מדהים ביופיו.

מצטרף לשאלות של איזה ציוד לקחת.
ורוצה לשאול עוד שתי שאלות:
1) איך לקחת את הציוד של הצילום ואיך הסתדרת איתו?
2) היית בכושר טוב לפני הטיול הזה? אני מתכוון שעשית הרבה טיולים כאלה בעבר?
או שזה טיול שהוא בין הבודדים?

Canon EOS 450D + 18-55 IS lens - kit
לבנתיים...