שיר שכתבתי בעקבות אהבה שלא נכזבת

אומרים שיש לי טעם מוזר בבנות

ואת היית הכי מוזרה,כלומר הכי יפה

רק חבל שהיית ולא המשכת להיות

ולמרות שברגע הלכת אמשיך לך לחכות



מאז שהלכת את פנייך מנסה להרכיב בראשי כפזל

לא מצליח לשמוע שוב את קולך החצוף

מר גורל לא נתן לזה לקרות

וכהרגלו גם הסתיר נסיבות



ואם אפגוש אותך סתם במיקרה

ארצה להגיד לך שבלעדייך זה לא זה

שמאז שהלכת אותך כל לילה הוזה

אך אשקר ואומר ששלומי בסדר ומאז שהלכת

אני לומד, מרבה לקרוא ואפילו מבשל כבר נהדר.



מה אומרים? יש פוטנציאל להסופת פזמון והלחנה?