מבט נדיר מבפנים על כלא גואנטנמו
לראשונה מאז הורה אובמה לסגור אותו, אמריקה פותחת את השערים לכלא המפורסם בעולם, מקום בו לאיגואנות יש יותר זכויות מאשר לבני אדם
טל שניידר, קובה | 4/7/2009 12:47
בכניסה למחנה המעצר "איגואנה", אחד מתוך תשעה מחנות מעצר במפרץ גואנטנמו, קובה, ניצב שלט: "איזור תצפית על איגואנות פרא. נא לא להאכיל, נא לא להפריע לחיות". פעם הייתה כאן שמורת טבע. השלט הוא שריד של אותם ימים. בסמוך אליו מכונית גולף קטנה, צבאית. על רצפתו מולחמים אזיקי רגליים ושלשלאות, שבהם ניתן לאזוק אנשים ולהובילם ברחבי המחנה. מטר אחד שמאלה, שער רחב.
ביקור בגואנטנמו. צילום: טל שניידר
יש כאן בני אדם המוחזקים מאחורי גדרות תיל עוקצניים, מגדלי פיקוח, עשרות שומרים ומצלמות מעקב. מחנה איגואנה, הקטן מבין מחנות המעצר של גואנטנמו, מכיל פחות מ-20 עצירים. זו התחנה האחרונה לפני השחרור.
כולם הוכרזו על ידי בית משפט פדרלי בארצות הברית כחפים מפשע, לא טרוריסטים, אנשים שצריכים לצאת לחופשי. אבל החופש היחיד שהם חווים הוא העברה ממחנה 4 או מחנה 5, למחנה איגואנה, בהמתנה ליום שבו ישוגרו החוצה.
ארבעה ימים היינו כאן, במחנה העצירים המשוקץ בעולם. ב-22 בינואר חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על צו נשיאותי המורה על סגירתו בתוך שנה. זה היה הצו הראשון שעליו חתם בבית הלבן. כעבור ארבעה חודשים חזר בו. לא "סגירה מוחלטת", כפי שהבטיח במהלך מערכת הבחירות, אלא "רענון הנהלים בבתי הדין הצבאיים".
פינוי הכלא יתעכב. מאז החתימה על הצו הנשיאותי שוחררו 11 עצירים או הועברו למדינות זרות, עציר אחד התאבד בכלא ועציר אחד הועבר למשפט בחשד לביצוע מעשי טרור בניו יורק. נותרו כאן 229 עצירים, ולאף אחד אין מושג מה לעשות עם רובם.
יכולים להזמין מקדונלד'ס
זה הביקור הראשון של עיתונאי ישראלי במחנה, מאז ההחלטה על סגירתו. שלטונות ארצות הברית לא מרבים לפתוח את המחנה בפני זרים, כל שכן עיתונאים. כל צעד מלווה בשישה אנשי צבא. שני אנשי יחידת הביטחון, שני חיילי מילואים מיחידת יחסי הציבור, נהג וחייל נוסף. הם כאן כדי לפקח, לשמור ששום מידע לא רצוי לא יזלוג החוצה.
בסיס הצי המכיל את מחנה המעצר גואנטנמו הוקם בקובה בראשית המאה ה-20, ובמשך שנים שימש את האמריקאים לתדלוק ספינות, וכאתר יציאה למבצעי סיוע לאחר הוריקנים ולמטרות מגוונות.
בשנת 1903 שכר הצבא מממשלת קובה שטח של 116 קמ"ר, בחלק הדרומי - מזרחי של האי, תמורת תשלום של 4,000 דולר בשנה. הקובנים כבר מזמן לא גובים את שכר הדירה והאמריקאים טסים למקום מסביב כדי שלא לחדור לשטח האווירי של קובה.
בתוך מחנה הצי, מאחורי שערי כניסה מאובטחים ממוקם "מחנה דלתא" ובו תשעה תת - מחנות שונים: מחנות 1 עד 7, שמתוכם 6,5,4 מכילים עצירים בדרגות שונות של צייתנות. במחנה 7 מוחזקים עצירים מסוכנים. קיימים בדלתא מחנות נוספים: מחנה איגואנה לעצירים ש"שוחררו", ומחנה אקו, המיועד למפגשי עצירים עם פרקליטיהם, ובו גם מחלקה פסיכיאטרית.
מחנה איגואנה הוא היהלום בכתר של גיטמו. "העצירים כאן יכולים ללבוש מה שהם רוצים, הם יכולים להזמין מקדונלד'ס", מספר אחד הקצינים. "ובחלק הסמוך למצוק של המחנה, הסרנו את היריעות הכחולות, והעצירים יכולים לצפות בנוף".
האיגואנות באזור הבסיס הצבאי הן חיה מוגנת. החיילים שומרים עליהן מכל משמר ואם איגואנה חוצה את הכביש, רכב צבאי הנוסע באזור מחויב לעצור ולהמתין עד שהאיגואנה תחצה את הכביש לאטה. מי שיפר את הפקודה יסתבך עם שוטרי המשטרה הצבאית ויקבל קנס כבד. ברוכים הבאים לגיטמו, המקום שבו לאיגואנות יש יותר זכויות מאשר לבני אדם.
מחנה איגואנה
38 אנשים, מתוך כ-779 שנעצרו על ידי האמריקאים מאז 11/9, הוגדרו על ידי המשפטנים של הפנטגון כ"לא עוד לוחמי אויב". חלקם הוחזקו ועדיין מוחזקים בגיטמו למעלה משבע שנים. כבר בשנת 2003 התחילו להבין שמבין ה-38 "לא עוד לוחמי אויב", 22 חברי קבוצת הסינים המוסלמים, בני מיעוט הוויגארס, נלקחו בשבי בטעות. בעוד הצבא האמריקאי לא מוכן עדיין להודות בפה מלא בטעות, שחרורם של ארבעה ויגארס לפני כחודש והעברתם לחיים חדשים באיי ברמודה היו ההודאה המוחלטת בכליאת השווא של חברי הקבוצה.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/070/214.jpg]
שני עצירים ''משוחררים'' מוחזקים במתקן איגואנה עד שימצא להם מקום לעבור אליו צילום: טל שניידר
הוויגארס ברחו מאיזור מערב סין במהלך שנת 2001 בגלל רדיפה פוליטית. הם התגוררו במחנה באפגניסטן, לא הרחק מגבול פקיסטן, וכאשר האמריקאים החלו להפגיז את האזור אחרי 11/9 הם ברחו ללא פגע.
כפריים פקיסטנים הסגירו אותם לרשויות בתמורה לפרס כספי שהעניק הצבא האמריקאי, ומהכלא הפקיסטני הם הועברו לצבא האמריקאי והובלו לגיטמו. ממשל בוש טען כי בידיו מסמכים המעידים שהוויגארס חברו לקבוצות טרור באזור טורהגבורה ושהו במחנות אימונים (ועל פי אותה תיאוריה התאמנו כחלק מקבוצת טרור נגד הממשלה הסינית).
אבל בית המשפט הפדרלי לערעורים בוושינגטון לעג למודיעין הסודי של ממשל בוש בנושא זה ורמז שממשלת סין, שניסתה לדכא את המיעוט הזה, סיפקה את המודיעין. במחנה איגואנה, שבו מוחזקים מי שכבר "שוחררו", מותר להסתובב בג'ינס וחולצה רגילה. "הם בעצם כבר לא עצירים. הם יכוגלים לצאת מהחדר בלילה, להדליק טלוויזיה בכל שעה, לעשות מה שהם רוצים", מסביר מפקד המתקן.
עוד הוא מדבר, וחולף על פנינו מאחורי הגדרות אחד מאותם עצירים "משוחררים". לבוש חולצה לבנה, כיפה סרוגה לבנה ומכנסי חאקי, פוסע בחור צעיר הלוך ושוב מרחק של חמישה מטרים בין גדר לגדר. זה כל מה שהוא יכול לעשות כדי להעביר את ימיו בגיטמו.
ללכת חמישה מטרים לכל כיוון, לחלץ את עצמותיו, עד שיימצא המקום על פני כדור הארץ שיהיה מוכן לקלוט אדם חף מפשע שהוחזק על ידי האמריקאים בתת תנאים במשך שבע שנים.
כלא 5
יש כאן אנשים שנעצרו בטעות, אבל חיים כבר שנים במחנה מעצר. חלקם סבלו מכות, סטירות, אגרופים ועינויים קשים. ואולם מאז שהכריז בית משפט על שחרורם הם תקועים בתוך מעגלים של גדרות תיל, מתבוננים בים הכחול ובאיגואנות המשוטטות סביב ויכולים רק לחלום על חיים חופשיים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/070/225.jpg]
איגואנה על הצוק מחוץ למחנה איגואנה צילום: טל שניידר
קציני הכלא לא מספקים שמות, ומי מוחזק היכן, אך ככל הנראה לפחות עציר אחד, שאקר אאמר, אזרח סעודי, בעל תושבות בריטית, אב לארבעה ילדים, מוחזק בבידוד בכלא הידוע לשמצה - כלא 5.
אאמר, דובר אנגלית מושלמת, שימש במשך שנים מתווך בין העצירים לבין מפקדי הכלא ונחשב לאחד ממנהיגי העצירים. אף שאין נגדו שום ראיות למעשי טרור, אף שמאז שנעצר לא הוגש נגדו אישום, לא נטען נגדו דבר - הוא תקוע בגיטמו בתנאים קשים.
הביקור בכלא 5, שבו מוחזקים העצירים הלא צייתנים, הוא כמבצע צבאי. זהו המקום הכי מאיים, עם העצירים שגורמים את הבעיות הקשות, ועל כן הסיור מוקפד. המציאות מרוככת במתקפת יחסי ציבור. ראשית, מובילים אותנו אל התא "לדוגמה". הכלא נבנה על פי מודל של כלא מפורסם באינדיאנה ועלותו היא 17.5 מיליארד דולר, מסביר הקצין האחראי במשמרת.
רצפת ה"תא לדוגמה", שבעה מ"ר בסך הכל, בוהקת בניקיונה. גם הכיור והאסלה. העצירים מקבלים חפצים לשימושם: חוברת סודוקו, הספר "אנה קרנינה", שטיחון תפילה, קוראן, בגדים כתומים או לבנים (תלוי במידת צייתנותם), בקבוק מים, קופסה, גירים לציור, נעלי בית.
"מי שלא ממלא אחר ההוראות, לא מציית לשומרים או משתולל, נלקחים ממנו החפצים והוא נשאר עם המינימום שבמינימום", מסביר אחראי המשמרת. לפי הכללים בכלא, בכל שלוש דקות חולף שומר ליד דלת הזכוכית ומתבונן על העציר, ומצלמה במעגל סגור מתעדת את חייו 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.
"אני לא מזהה את השפה שבה הוא צורח"
בסמוך ל"תא לדוגמה" נמצא "חדר הריאיונות". " כאן העצירים מקבלים לפעמים אפשרות לראות סרטים ואנחנו משתמשים בחדר הזה גם לביצוע ריאיונות, כלומר חקירות", מסביר הקצין. ואיזה סרטים רואים כאן? "אסור להראות להם סרטים עם אלימות, לא עם מין, לא סרטי מלחמה, גם לא סרטים היסטוריים ולא נושאים שנויים במחלוקת. אז מה שנשאר זה דיסני או סרטי טבע", הוא אומר בחיוך.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/070/205.jpg]
תא לדוגמה בכלא 5 - עציר צייתן מקבל סודוקו, ספר של אנה קרנינה, כפכפים, בגדי אסיר, קוראן, שטיח תפילה צילום: טל שניידר
בחדר ניצבת ספה זוגית כחולה, עם כריות שמנות ורכות. למרגלותיה אזיקים המוכנים לקלוט עציר לשעה של תפנוקים מול המסך. למרות הפסטורליה, כלא 5 זה מקום קשה. לפני חודש התאבד כאן מוחמד אחמד על חסייני, עציר ממוצא תימני.
הוא הוחזק בגיטמו מאז ינואר 2002, ומעולם לא הוגשו נגדו אישומים. הוא שבת רעב ומת ב-1 ביוני. על פי ההודעה הרשמית של הכלא, העציר לא שבת רעב לפני המוות ומותו היה בהתאבדות.
את שלוות היחצנות של מנהלי הכלא מפר אחד הדיירים בבניין. לא מדובר בעציר לבוש לבן (מהסוג הצייתן), אלא בעציר לבוש כתום (מהסוג הלא צייתן). דרך החרך הקטן של חדרו בקומה השנייה הוא מבחין בנוכחות עיתונאית במקום ומתחיל להשתולל, לצרוח, לצחוק צחוק מטורף.
מפקדי הכלא רוצים להיכנס חזרה, אך הסיור בחצרות הכלובים של העש צירים, שאליהן מותר להם לצאת עד כארבע שעות ביום, הופך להצצה קטנה לתוך מציאות של האנשים המוחזקים שם.
מפקדי הכלא מסרבים למסור את שמו של העציר. ואת ההיסטוריה ההתנהגותית שלו. ואת העונש שיינתן לו. אסור לצלם את פניו או את גופו. אסור לצלם את חרכי חלונות החדרים. אך קטע קטן מזעקותיו נקלט באודיו של מצלמת הווידאו ובתום הסיור מקפידים אנשי ביטחון השדה להחרים את הסרט.
"אני לא מזהה את השפה שבה הוא צורח", הסביר גארי מביטחון שדה, "אולי הוא צורח את שמו. אולי הוא צורח את מספר העצירים במתקן הכליאה. אלה הם שני פריטי מידע אסורים לפרסום".
מכבסת מילים
מאחורי כל הסבר - מכבסת מילים. חדר טיפולים קטן בבעיות שיניים, קרוי בפי האחות הראשית "סוויטת טיפולים". חקירה של עצירים, "ריאיון". ענישה היא "שלילת פריבילגיות". בשיחה עם הרופאים המטפלים בעצירים התברר שאין שום תקריות של פציעות, למעט "פציעות ספורט", כפי שהסביר לי אחד הרופאים במקום: "העצירים כל היום משחקים כדורגל ומדי פעם מישהו פוצע את הברך". בסוף הסיור היחצני, התוצאה מבחינת אנשי גיטמו לא מאוד מוצלחת. כל אדם בר דעת לא יאמין למילה נוספת היוצאת מפיהם.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/070/209.jpg]
עצירים בכלא 4 צילום: טל שניידר
הרפואה במתקן היא בכלל רפואה מונעת. "אנחנו מעניקים להם את כל הטיפולים המונעים בהתאם לגיל", מסבירה האחות הראשית במתקן הרפואי. רק סיימה את המשפט, ומיד היא מתחילה להסביר כמה הומני זה להאכיל בכפייה.
היא מדגימה את יעילות צינורית החדרת המזון ומפליגה בשבחו של התהליך הפשוט שבאמצעותו מתמודדים בגיטמו עם שביתות הרעב המרובות והארוכות של העצירים. יש גם טעמים, היא מדגישה. העציר יכול לבחור איזה טעם של מזון נוזלי ידחפו לו לגרון - תות, חמאת פקאן או דבש.
איך יודעים מה הטעם הכפוי הנבחר? "תתפלאי", מספרת האחות, "הם מודיעים מראש מה הם רוצים, לפני שמתחילים את שביתת הרעב. זו הזכות שלהם לסרב למזון ואנחנו מכבדים את זה. אבל אם זה מגיע למצב שזה יכול לפגוע בהם, אנחנו מבצעים את ההליך הזה ואנחנו מאפשרים להם לבחור את הטעם הרצוי."
כלא 7
גיטמו כבר הפך מזמן לכתם הגדול על שמירת זכויות האזרח של האמריקאים. הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש, קבע בראשית שנת 2002 שעצורי המלחמה נגד הטרור אינם שבויי מלחמה ולכן כללי אמנת ז'נבה, המגנים על שבויים, לא יחולו בגואנטנמו ביי. "הם האיומים שבין הרשעים. הם מאוד מסוכנים. הם מחויבים להרוג מיליונים של אמריקאים", אמר סגן נשיא ארצות הברית דיק צ'ייני בינואר 2002 על עצורי הטרור.
אולם מתוך 779 אנשים שעצרו האמריקאים נגד פחות מ-20 הוגשו הליכים משפטיים עד לעצם יום זה. כש-544 עצירים הועברו ל-39 מדינות אחרות. חלקם שוחרר לחלוטין, אחרים נמסרו למערכות המשפט של מדינות אחרות להמשך הליכים וריצו עונשים מופחתים. שישה עצירים התאבדו בתאיהם ו-229 עצירים מאכלסים כיום את גיטמו ומחכים לגורלם.
הקבוצה המסוכנת, "עצירים בעלי ערך גבוה", כפי שהם מכונים בז'רגון הצבאי, מוחזקים בכלא מספר 7. אבל אף אחד מהקצינים הזוטרים, החיילים, הנהגים, הטבחים, השומרים או המפקדים שפגשתי במהלך ארבעת הימים בגיטמו, לא ידע איפה נמצא כלא מספר 7 וסירב לשוחח על כך. "שמעתי שיש כלא כזה. אבל מעולם לא ראיתי את הכניסה אליו", הייתה התשובה שחזרה על עצמה.
אף שאין על כך מידע רשמי, ההערכה היא ששייח חאלד מוחמד, האסיר החשוב ביותר של האמריקאים, שהיה אחראי לתכנון 11/9, הוא היחיד מבין כל עצירי גיטמו המרצה עונש מאסר בכלא זה. זו הסיבה שהוא אסיר ולא עציר. סגן מפקד מתקן הכליאה, ראפאל או'פרל, אישר במהלך הריאיון עמו שאכן יש מקום כזה הקרוי "כלא 7".
"עצירים שהם מאוד צייתנים וממלאים אחר ההוראות מועברים מכלא 5 או כלא 6 לכלא 4 כי בכלא 4 התנאים משופרים. והצוות שלנו בודק את ההתנהגויות שלהם על בסיס יומיומי", סיפר או'פרל. "באשר לכלא 7, גם אם העציר שם מאוד צייתן, הוא לא יועבר לכלא טוב יותר. עם זאת, חשוב להדגיש שגם בכלא 7 מאפשרים להם לצאת החוצה עד שעתיים ביממה והתנאים שם מאוד הומניים".
מי קובע מי יוחזק בכלא 7 או יועבר למתקני כליאה אחרים?
"הכל מוכתב מוושינגטון. אני לא מתערב בזה".
האם העצירים בכלא 7 מקבלים זמן חצר? נפגשים עם עצירים אחרים?
"רמת איכות הטיפול שם דומה. אבל אני לא מוכן לדבר על זה. אנחנו מודים שהמחנה הזה קיים, אבל לא אכנס לפרטים. גם שם יוצאים לחצר, גם שם העצירים לא נמצאים בבידוד מוחלט. גם לא האסיר שעליו שאלת. וגם לשם הצלב האדום נכנס".
האם עדיין מתבצעות חקירות בבתי הכלא השונים?
"כן. גם למטרות של איסוף מידע על פעולות שהם מתכננים בתוך הכלא, כמו פגיעה בשומרים או פגיעה בעצמם, וגם חקירות בהיבט האסטרטגי. רבים מהם היו כאן שנים רבות, ולמרות זאת, לחלקם יש עדיין אינפורמציה בעלת ערך, כמו לדוגמה, אם יש סוג מסוים של IED (מטענים המופעלים נגד כוחות ארצות הברית בעיראק - ט"ש). אנחנו שואלים אותם והם אולי יודעים מי היה מסוגל לייצר את זה. אנחנו עדיין מקבד לים מהם מידע בעל ערך".
עד כמה שכיחות תקיפות העצירים את השומרים במקום?
"זה יומיומי. הם אוספים נוזלים מגוף האדם בכוסות פלסטיק, וכשיש להם הזדמנות הם מטילים את זה על השומרים. החיילים שלנו פה עושים עבודה מאוד קשה, ולזכותם ייאמר שהם אף פעם לא נוטשים באמצע משמרת".
כיצד אתם נערכים לסגירת המתקן בעקבות הצו הנשיאותי?
"מבחינתנו אין שום שינוי במשימה. אנחנו מודעים לצו הנשיאותי, אבל כל עוד יש כאן עציר אחד אפילו, אנחנו ממשיכים כרגיל."
איך אתה מתמודד עם העובדה שחלק ניכר מן העצירים כאן עשוי להיות בעצם חף מפשע?
"אין צורך שתהיה לי דעה. אני פועל על פי ההוראות. אחרת זה פוגע באיכות השירות שלנו, ואם אני אתחיל להתמודד עם נושאים אחרים, אתחיל לבצע ספקולציות שיפגעו ברמת השמירה".
מדובר באנשים מנומסים ומאד אינטליגנטים
השומר מהמגדל בגיטמו לא מתרגשים מהצו הנשיאותי של הנשיא אובמה, המורה על סגירת המקום. את נוסח הצו באנגלית, כך הם טוענים, תלו ברחבי הבסיס, כדי שהעצירים יראו. התחושה כאן שגיטמו לא ייסגר כל כך מהר.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/070/220.jpg]
תת אלוף רפאל או'פראל, סגן מפקד מתקן הכליאה של גואנטנמו צילום: טל שניידר
בכניסה לבסיס הצי, מרחק כמה קילומטרים ממחנה המעצר עצמו, בונים עכשיו גשר ענק חדש שיעבור מעל מימי המפרץ ויתחבר עם שדה התעופה. בכלא 6, מתקן הכליאה הגדול והחדיש ביותר במקום, רק השלימו בניית חצר ענקית חדשה, שתאפשר במצבים מסוימים להוציא החוצה 20 עצירים (צייתנים בלבד) בבת אחת.
מפקד כלא 6 מספר בגאווה על כיתת הלימוד החדשה. "אנחנו משתדלים שהם יוכלו להתקדם וללמוד שפות במהלך השהות שלהם פה", הוא אומר. אם ההסתובבות תחת השמש הקופחת בגיטמו מלמדת שהכל מסתורי, מיוחצן, הרי שבלילה התגנבו החוצה חלק מן האמיתות של המקום.
בצעד נדיר אפשרו קציני יחסי הציבור במחנה לטפס בשעה שלוש לפנות בוקר למגדל שמירה המשקיף על מחנה 4, להצטופף שם עם שומר, להתחבא עד לשעה חמש - אז יוצאים העצירים מחדריהם לקריאות חרישיות של "אללה הוא אכבר" וניגשים להתפלל בכריעה לכיוון מכה.
באוויר הפחות מחניק של גיטמו, בלי יתושים, איגואנות או מאבטחים, הצלחתי להחליף כמה משפטים עם שומר פשוט, שלא נכתבו מראש ולא הוקלטו. הבחור הנחמד, חייל מן המשמר הלאומי של פורטו ריקו, סיפר את אשר על לבו. הוא בגיטמו כי חוסכים שם כסף. המשמרות קשות מאוד, 12 שעות ברציפות שבהן חייבים להיות בערנות מלאה.
החום כבד, המדים מכבידים. אך עוד מעט הוא ישלים שנתיים של משמרות כאלה וחסך הון רב. בגיטמו אין מה לעשות עם הכסף והחייל הזה מוציא על עצמו בקושי מאה דולר בחודש. בסוף השירות הוא יחזור לפורטו ריקו ויקנה לעצמו בית חדש. לא מדובר בחוויה שירצה לחזור עליה בחיים, אבל זה משתלם.
ומה בנוגע לעצירים? השומר הזה רואה אותם 12 שעות רצוף, ארבע פעמים בשבוע, ומסקנתו חד משמעית - מדובר באנשים מנומסים ומאוד אינטליגנטים. "כל אחד כאן מדבר שבע שפות. הם לא ממש צריכים את כיתות הלימוד של המחד נה. הם מבינים כל מילה שאני אומר בסד פרדית, יודעים גרמנית, אנגלית, ערבית ועוד שפות".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/...&loc=2&tmp=7972
נערך לאחרונה ע"י FiReBall בתאריך 04-07-2009 בשעה 14:05.
|