|
13-04-2009, 12:31
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.08
הודעות: 1,184
|
|
מאמר מעניין על תפישת הביטחון של לבנון
הכותב הוא כארים גאווי - Karim Gaoui והוא מעלה כמה נקודות מעניינות.
הפרסום המקורי הוא באתר Ya Liban
להלן תרגום המאמר:
תפישת הביטחון של לבנון – כארים גאווי
המשימה העיקרית של הכוחות המזויינים של לבנון היא להגן על לבנון ואזרחיה מפני התקפה, לעמוד בפני איומים על האינטרסים החיוניים של המדינה, לשמור על היציבות והביטחון הפנימיים, להשתתף בפעילויות של פיתוח חברתי ולנקוט בפעולות הצלה בתיאום עם גופים ציבוריים והומניטאריים.
בצל"ב כ- 72,000 חיילים, מתוכם כ- 70,000 בכוחות היבשה, כ- 1,000 בחיל האוויר ועוד 1,000 בחיל הים. בלבנון קיים אחוז הגידול ה- 6 במספר המתגייסים לצבא. למה קיימת המגמה הזו? יכול להיות שמיעוט אפשרויות התעסוקה הקיימות? כמה מתוך אותם מתגייסים מוכשרים יכלו לתרום יותר בלי להיות בטלים ממעש במשך חודשים עד להתפרצות הסכסוך הבא?
הציוד בצבא מיושן במקרים רבים בגלל מניעה מכוונת של תקציבים, אבל למה צריכה להיות בכלל הישענות על סיוע חוץ? מסיבה לא ידועה תוכנית לפיתוח תעשייה צבאית מקומית נחשבת כיום לרעיון בלתי הגיוני. איך הישראלים יכולים ואילו אנחנו לא? כיצד לא מצליחים לגייס אפילו 10$ מיליון מהתקציב הלאומי למטוס לכיבוי שריפות בעוד הפוליטיקאים שלנו הופכים את שדה התעופה שלנו למתקן תחזוקה פרטי?
כל אדם הגיוני יודע שהמצב הפנימי בלבנון הייחודי מאופיין בחשדנות הדדית ושחיתות. זו הסיבה שהממשלה הלבנונית שמרה במכוון את הצבא קטן וחלש. הפחד שלנו אחד מהשני – נוצרים ממוסלמים ולהיפך – הוא הסיבה שאנחנו כל כך חשופים לפלישות מבחוץ שלא נתקלות בהתנגדות. תמיד חששנו שהנשק שלנו ישמש אותנו נגד עצמנו. בנוסף לשסע שבין הדתות קיימים גם פוליטיקאים לבנונים בכירים מדתות שונות שלהם מיליציות פרטיות משלהם והם חוששים שצבא חזק יחליש את הכוח הפרטי שלהם. זו הסיבה שלבנון מעולם לא הוציאה יותר מ- 4% מהתל"ג על תקציב ביטחון. הבעיות הדתיות והפנימיות שלנו לא השתנו בכל ההיסטוריה המודרנית, לכן למה אנחנו סבורים שנוכל להגביר את יכולות הצבא שלנו?
גאוותה וכוחה של לבנון נמצאים בצבא היבשה שלה, הגדול בזרועות הכוחות המזוינים. בכוחות היבשה 11 או 12 חטיבות משוריינות המחולקות ל- 5 פיקודים אזוריים. בצל"ב יש גאווה מיוחדת ביחידות המיוחדות שלו, שכולן עוברות אימונים מיוחדים וקשים באזורים הרריים ומושלגים. חלקן מקבלות אימונים מתקדמים יותר בארה"ב או בצרפת. מעודד לשמוע על הגבורה והדבקות במטרה הללו, אבל כמה מהקרבות של לבנון כללו עימותים באזורים מושלגים שלנו? מה יש לארה"ב או צרפת להציע במונחים של אימון גופני שלא ניתן להשיג כאן בלבנון? האם תקציב הביטחון של לבנון יתן על כך מענה יום אחד, כדי שהכספים החיוניים לא יבוזבזו בחו"ל אלא בצרכים דחופים יותר?
85% מהציוד בצל"ב מקורו בארה"ב והשאר בצרפת, בריטניה ורוסיה. בצל"ב קיים עדיין ציוד מיושן רב, שרובו התקבל כתרומות. הגאווה בצל"ב היא על נגמ"ש ה- M-113 שנמצא כמעט בכל חטיבה או גדוד. רשימת הציוד המתוכנן להירכש הולכת ומתרחבת וכוללת טנקי ליאופרד 1/A5, פטון M-60 ותותחי הוביצר M198. כולם נראים חסרי תועלת בהתחשב בסוג העימותים שהאומה הלבנונית ראתה בתקופה האחרונה. הבטחה רוסית לספק טנקי T-90 גם היא נשמעה. עוד הצעה בדרך היא של 10 מטוסי מיג 29 משופרים. השאלה נשארת – כמה יעילים המטוסים האלה מול מאות מטוסי הקרב של ישראל או שאולי מדובר בעוד תרגיל יחסי ציבור בנוסח המלחמה הקרה של הסובייטים?
בחיל הים חסר כיום ציוד מספיק ויש בו כ- 50 כלי שיט שונים, בגדלים ובתפקידים מגוונים. עם זאת הוא מנסה להגדיל את כוחו ולחדש אותו.
בחיל האוויר יש מספר מסוקי UH-1H, גאזל וסוגים נוספים. בשנת 2008 צל"ב החל בהקמת פיקוד הכוחות המיוחדים, כדי לאחד תחת גג אחד את כל היחידות המיוחדות, כולל יחידות של המודיעין הצבאי. הכוח הסופי של פיקוד זה אמור להיות פחות משתי חטיבות, כ- 5,000 לוחמים, אולם ישנה תוכנית להגדילו עוד עד ל- 3 חטיבות.
למרות כל השינויים הקוסמטיים האלה, בשבוע העימותים של מאי 2008 לא מנע צל"ב מהקבוצות היריבות להילחם זו בזו, בגלל החשש מפיצול צל"ב לפי קווים של קבוצות חברתיות, כמו שקרה בתקופת מלחמת האזרחים.
באופן מסורתי, כשיש עימותים פורש צל"ב את כוחותיו כדי להחזיר את הסדר. ב- 13 במאי 2008 הצבא איים שאם לא תיפסק הלחימה עד למחרת בבוקר הוא ישתמש בכוח כדי להפסיק את העימותים. לרוע המזל, הודעה זו הגיעה מאוחר מדי עבור צעירים רבים ולא חמושים שהגנו על השכונות והבתים שלהם. איך יכול כוח צבאי כזה לשמר את האחדות הפנימית ולצמוח, למרות המצב הפוליטי וההרכב החברתי?
אפשר לבחון את המצב בישראל. שם לא רוכשים סתם ציוד מיושן, אלא נעזרים בציבור הישראלי ובתעשייה הפרטית. כמובן שהם רוכשים אמל"ח בחו"ל, אבל מי לא? איזו תועלת תצמח ללבנון מקבלת המיגים הרוסיים? האם הלבנונים הם אלה שיתחזקו אותם? האם התעשייה המקומית מסוגלת לייצר חלפים? האם כתוצאה מרכש זה יתקבלו הזמנות בתעשייה המקומית? בישראל לפחות שואפים להתקיימות עצמאית. צה"ל פועל כדי להתאים את עצמו לצרכים המיוחדים של ישראל. הוא מנצל טכנולוגיות מקומיות כדי לענות על צרכים אלה, כמו פיתוח טנק המרכבה, תמ"ק עוזי, והרוס"רים גליל ותבור. לישראל קשרים צבאיים קרובים עם ארה"ב שמסייעת במימון בצורה משמעותית. קרבה זו יצרה פיתוחים משותפים, כמו מטוס ה- F-15I, מערכת הגנת הלייזר THEL. במקביל לבנון מתמקחת עם ארה"ב על כמויות זניחות של רובי M-16. ישראל מוציאה 9% מהתל"ג שלה על ביטחון. אחוז זה שווה ערך ל- 10$ מיליארד בשנה, בעוד לבנון בקושי מגיעה ל- 1/2 מיליארד. ברור גם שהערבים אינם מסוגלים להגיע לגיבוש של בריתות בין מדינות. אם כן איך נגן על לבנון לבדנו נגד פלישה?
בישראל יש גיוס חובה כללי לכל קבוצות האוכלוסייה. רוב הקבוצות שמחות להשתתף בהגנה על מולדתם. לעומת זאת, איך תרמו הארמנים הלבנונים להגנה על Anjar ואזורי הדרום מזרח? למה לארמנים ייצוג עודף בפרלמנט הלבנוני לעומת נוכחותם בצל"ב? לא מדובר כאן בהתקפה על האוכלוסייה הארמנית בלבנון, אלא בדוגמא אופיינית שחוזרת על עצמה פעמים רבות.
האם לא ניתן לקיים גדוד אחד שהאזרחים יוכלו לסמוך עליו ושיהיה מורכב מתושבי האזור? האם תומכי החיזבאללה לא יגנו על הדרום אם יתבקשו לכך על ידי הרמטכ"ל הלבנוני ולא על ידי מנהיג חיזבאללה? למה לא מוקמת משטרת גבול שתנוהל על ידי צל"ב במקומות שבהם פעילי החיזבאללה לשעבר והאמל"ח שלהם משולבים בתוך צל"ב ויקבלו אחריות על אזורים עירוניים כמו בגבולות מחנה הפליטים עין אל חילווה? או שאולי זה יפגע בזרימה של אמל"ח המוברח אל תוך מחנות הפליטים? למה חושבים פה שאני משוגע לגבי ההצעה האחרונה, או שחוסר האמון הבסיסי שלנו גורם לפסילה של רעיונות כאלה.
בישראל יש מסגרות שבהן מתנדבים מחו"ל, יהודים לא ישראלים, מקבלים אימון קרבי. ישנם לפחות 15 מיליון לבנונים ברחבי העולם, רבים מהם מובטלים ומעוניינים מאד. מבחינה היפותטית לגמרי – האם אסטרטגיית הביטחון החדשה של לבנון תכלול תוכנית לאימון של אילו שמוכנים ומסוגלים לתרום בשעת הצורך?
לאחרונה נשמעה הבטחה של ממשלת ארה"ב לאספקה של מזל"ט Raven לביצוע סיורי גבול בלבנון. אחרי מי או מה אמורים אמצעים אלה לבלוש? מהו התפקיד של יוניפיל בכל הסיפור הזה? מי יהיה זה שיפיל ראשון את המזל"טים האלה? האם לא יהיה יעיל יותר לפתח הגנה טובה יותר על תחנות הכוח שלנו? כולנו יודעים היכן ישראל מתחילה לתקוף כשהיא מכוונת למתקני תשתית לבנוניים. או שאולי לא למדנו כלום מהעימותים של 30 השנה האחרונות?
אין טעם להתחיל ולהשוות את היכולות הצבאיות של ישראל ולבנון, הואיל ולישראל למעלה מ- 400 רש"קים גרעיניים. אני לא כותב את המאמר הזה כדי להשפיל את בני עמי. איך נגן על עצמנו בלי להכיר את העובדות הבסיסיות? המבנה הצבאי והפוליטי שלנו הוא מתקופת טרום נפוליאון. יש לעשות רבות לפני שנוכל לדבר על הגנה צבאית על גבולותינו. אני בטוח שה"כבוד, הקרבה, נאמנות" שלנו ללבנון שלנו האם אמיתיים. אולם הם אמיתיים לגבי כל אחד בצורתו האישית המיוחדת. פירוק חיזבאללה מנשקה הארטילרי הוא עניין לדיון אחר, ביום אחר. כיום אנחנו רחוקים מיצירה של מבנה הגנה מאוחד שיגן באמת על גבולות, אחדות והאזרחים של לבנון. מה שבטוח – רכישה אקראית של אמל"ח בלי הצבת מטרות לאומיות איננה יכולה להיקרא "תפישת ביטחון".
|
|