|
25-05-2009, 22:49
|
|
|
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
|
|
ביצורי המאורעות 11
(מנהלים - עגנו נא)
אנחנו מדשדשים. ממש מדשדשים.
בזמן האחרון אני מרגיש קצת כמו חודורוב: עומד בשער והודף נסיונות להבקיע. לא ממש מתאים לי.
אז החלטתי - כיון שיצא לי להיות קצת צפונה מת"א, וכיון שמזמן לא הבאתי הביתה קרקפת של בצרון, וכיון שמגיע לי להנות - החלטתי להמשיך ממש ממש צפונה, ולהתמקד בעמק הירדן הצפוני.
התחנה הראשונה היתה קיבוץ יזרעאל. איש לא דיווח על כך שהוא נחקר, והחלטתי לעשות זאת. סיבוב קטן סביב הגדרות הניב בונקר בטון די מגוחך, אין לי התחלה של מושג ממתי. ככל הנראה - הרבה אחרי קום המדינה. ייתכן שזה 67. כפה עבה וצלחתית למראה, עם תעלה שדרכה נכנסים אליו. הכל עלוב ומוזנח ומצחיק. את הטרסות שנערמו סביב הבונקר הם עשו מחומר מעניין 0 שקי יוטה שמולאו בבטון, ואחר כך התפוררו. נשאר רק הבטון, בטקסטורה ובצורה של שקים קטנים, כאלה הזכורים לי ממלחמת ששת הימים (כולנו מילאנו כאלה באדמה).
הנה הבונקר:
התחנה הבאה: גדעונה, במחצבה הקרויה עין חרוד, של אבן וסיד. דיווחתם שיש שם מגדל, אבל כשהאחראי במקום שמע שיש לי כוונות לצלם, הוא נאטם לכל מילה נוספת, והעיף אותי משם. מישהו צריך פעם לחקור מאיפה נובעת חרדת המצלמות הזו.
דילגתי על כל הקיבוצים בצד המערבי יותר של העמק, עד שהגעתי לשדה נחום. כיון שכל הזמן פזלתי לכיוון של כל ישוב שעברתי לידו, עצרתי בחריקה: נדמה היה לי שראיתי בצרון. משאית ענקית שדהרה מאחורי נבהלה כהוגן. לא קרה כלום. הכניסה לשדה נחום היתה פעם ישירות מכביש 71, אבל כדי למנוע תאונות, הזיזו אותה לכביש צדדי שמשרת גם תחנת דלק ועוד משהו. נכנסתי לקיבוץ, והרי הוא שם, ליד השער הישן הפונה לכביש הראשי: מגדלון בטון יפה, עם שיניים, וסולם תקין, ושלט של המועצה לשימור.
שימו לב לשלט. קיראו אותו שוב, ועוד פעם. עכשיו בחינה: האם העמדה שעליה מוצב השלט היא הדרומית או המערבית? וכדי להוסיף בלבול - היא בכלל במזרח הקיבוץ. התשובה שעולה בדעתי היא זו: השלט הוא על העמדה הדרומית, ומספר לקוראיו שיש עוד עמדה אחת, הקרויה מערבית. רק שבמקום נקודה היו צריכים לשים שם פסיק...
בכל מקרה, מה שבטוח הבנתי מהשלט זה שיש עוד עמדה, והתחלתי לחפש אותה. לשמחתי מצאתי אותה די מהר, במערב הקיבוץ. השלט התלוי עליה אומר: פינת זכרון לבננו, אברי שטדלר, נפל בקרב על שחרור ירושלים, 6 ביוני 1967.
אם נחזור לשלט שהיה תלוי במגדל הקודם, נבין יותר טוב. שם מסופר שהמגדל המערבי הוקצה לצייר שטדלר, והוא - הצייר - הקדיש את המגדל לבנו. הנה הוא:
עוד קצת טיול בקיבוץ, ומצאתי את מגדל המים המשונה עם עמדה עליו. לעמדה יש רק חרך אחד, והוא היה בדיוק בכיוון השמש. כל המגדל הזה, וכל העמדה הזו, היו מאד תמוהים. הנה הם:
עקפתי את בית שאן, והגעתי לחמדיה. ישר בכניסה הוא חיכה לי. מגדל מפואר, שמישהו השלים את קומתו השניה בעידן מודרני יותר, ומעל המעקה בנה חלונות וגג. וגרם מדרגות חיצוני. והפך את זה לסוכת השומר של שער הקיבוץ. והעלה לשם כסא נוח במיוחד...
מחמדיה נכנסתי לנווה אור. לא מצאתי שם כלום, אך בנוסעי בדרך הפטרולים סביב הקיבוץ פתאום מצאתי את עצמי מול לועו של תותח על טנק. זה כמובן לא בצרון כמו אלה שאנו מחפשים, אבל בהחלט נחמד:
הלאה. התחנה הבאה - נהריים. בגוגל ארץ מצאתי שם פעם תמונה שמישהו העלה, ונראתה מענינית. הגעתי לשם בדיוק כשסגרו את הקיוסק, הספקתי לרכוש בקבוק אשכוליות, והקיוסקאי פתח עבורי שער גדול ומפחיד מאד, וליווה אותי לפילבוקס. הוא בצד שלנו, הוקם ע"י הבריטים, ונושא את הסמל של בית המלוכה הירדני. לא ממש הצלחתי להבין איך זה קרה. אני די משוכנע שאורי יידע להסביר זאת. הנה הוא:
ממשיכים (יש לכם כוח?). נכנסתי למנחמיה. יש לי חשבון פתוח עם המקום הזה. ב-1906 כל הגברים של מנחמיה נשלחו להתייצב אצל המושל בטבריה. הערבים שידעו על זה תקפו את המושבה, נטולת הגברים. חבורה של אנשי השומר הצליחה להגיע לשם, ולהניס את התוקפים. אחד מהם היה טורנר, אחי-סבי. הוא חטף דלקת ראות באותו לילה, עת ארב בגשם לתוקפים, ומת זמן קצר אחר כך. וחוץ מזה - זו המושבה היחידה בארץ שמרבית בתי המייסדים שלה עומדים על תילם, מתפוריים ומוזנחים.
כיון שאני ג'נקי של מושבות העלייה הראשונה כמעט כפי שאני מכור לבצרונות, הנה קצת רשמים ממנחמיה, ללא קשר לעמדות. מנחמיה הוקמה ב-1902 ע"י פיק"א. מבנה המושבה דומה קצת למבנה של אחותה הצעירה, תל אביב: רחוב ראשי. בתי מתיישבים משני עבריו, ובראשו בית הספר. כמה הבדלים בכל זאת:
א. כאמור, לא רק שלא הרסו את הבתים, אלא אפילו לא שיפצו אותם. כמעט כל הבתים עומדים שם בדיוק כפי שניבנו, עם קצת קוצים, עזובה ולכלוך.
ב. בית הספר היה קטנטן. לא גימנסיה. יותר "חדר" מאשר בית ספר.
ג. לבתים היתה חומה סביבם, לכל בית היו חיות, וליד כל בית עמד שובך יונים. חלק גדול מהחומות נותרו אף הן.
וזהו. חוץ מזה - ממש אי אפשר להבדיל בין השתיים.
הנה הרחוב - מבט למעלה ומבט למטה, ובית הספר אשר בראשו:
והנה אחד הבתים, בית רוטשטיין. נטוש ומוזנח. יש עוד הרבה כמוהו. מה שמעניין - יש לו מרתף, ורצפת עץ שמאפשרת ירידה למרתף מתוך הבית, וכן ירידה אליו מהחצר. לא ראיתי כאלה במושבות עד כה.
או קיי. עכשיו - איפה העמדות? יש בלב מנחמיה גבעה גבוהה, מאד, אבל משום - מה נראה שתושבי המקום אינם רואים אותה. אין עליה מגדל מים, ולא בריכות אגירה, ולא מגדל תצפית, פארק או פסל. כלום. סתם גבעה נישאה מאד באמצע הישוב, שהישוב מתעלם ממנה.בכל מקרה - בדרכי אליה, מצאתי את בריכות האגירה דווקא במקום נמוך יחסית, ועלצתי למצוא ליד אחת מהן מגדל בטון דו קומתי, מצחיק להפליא. מלא חרכים בכל הכיוונים ובכל מיני מקומות, ללא שום טיפת סדר. היתה כנראה רצפת עץ לקומה השניה, כמו בכמה המקומות אחרים, אבל היא נשרפה. דופן אחת של הבצרון היא הדופן של בריכת המים, הקמורה, ואת שלוש הדפנות האחרות בנו אחר כך.
ילד שעבר שם נאלץ לעבור חקירה, ובלחץ די מתון הודה שיש עוד עמדה, ליד "המגרשים" (כנראה - כדורגל). מצאתי אותה בקלות. מישהו לא אהב את האפרוריות של הבטון, וצבע אותה בגוני תכלת וורוד. He-She. מתוקה.
אבל משהו אמר לי שיש שם עוד. הלכתי ברחוב המייסדים עד קצהו השני, הרחוק ביותר מבית הספר, ומצאתי שם את דון קישוט וסנשו פנצה. מגדל גבוה וגמלוני משנות השישים, ועמדת בטון נמוכה משנות השלושים-ארבעים. אהבתי את יחסי הגומלין ביניהם:
או קיי. ישוב קטנטן עם 3 עמדות? - סלחתי הכל. אתה יכול לחזור הביתה.
המשכתי צפונה. נכנסתי לאפיקים, וישר מצאתי אותו. מגדל מכוער, שמשמש כחנות דגים, ורק השלט הכחול של המועצה הסגיר את ייחוסו. מאידך, מעבר לכביש, עומד מפעל נטוש ענק, שכרגע מצטברים בו פגרים של מכוניות. מדהים.
זהו, מתקרבים לסוף. בשער הגולן אני ממש יודע שיש בצרון. ראיתי תמונות שלו. נכנסתי לקיבוץ ולא מצאתי אותו. צריך לחזור לשם. אז צילמתי את המגדל המשוחזר של החומה-ומגדל, והמשכתי לדגניה א'. שם אחת האחיות ראתה פעם בצרון מרשים, אך לא ממש התעכבה, ונאמר לה שהוא בשיפוצים, או משהו. מצאתי אותו בקלות, ממש ליד הכביש, ואכן הוא עבר שיפוץ. פשוט עטפו אותו בשכבת בטון דקה חדשה, שנותנת לו מראה חדש-דנדש. חבל שלא התיעצו איתי, כי הם השתמשו בקרשים ברוחב לא נכון, והוא לא נראה כמו כל הביצורים האחרים. משהו בקצב הקרשים פשוט שגוי. אבל חוץ מזה - הוא נהדר. השמש שקעה, והוא היה מהמם. בפנוכו יש מוזיאון קטנטן לתולדות השמירה על דגניה, נחמדוש.
תורכם.
|
|