שאלה בקשר לשקום ברלין

על רשת הריגול האיטלקית:

הרגול האיטלקי בארץ

התחלת הריגול האיטלקי בארץ יש למנות מיום עלית הפשיזם באיטליה וההכרזה על הים התיכון כעל "מרה נוסטרום" ['הים שלנו'. ע' י']. הרגול האיטלקי מהתחלתו בארץ כבר פעל בשתוף םעולה מלא עפ הרגול הגרמני במסגרת שתוף הפעולה של "הציר". ברם לאחר שהאיטלקים חשבו את כל מדינות ים התיכון כשטח המחיה שלהם השתדלו להקדים את הגרמנים. בהשתדלות זו חפשו להם אפשרויות של חדירה לשטח היהודי וזה מתוך שתי סבות. הסבה הראשונה היא שהשטח הערבי היה כבר תפוס למעשה על ידי הגרמנים שהקדימו אותם ושנית וזה אולי העיקר לאחר שהם ראו את הסקטור הערבי כיקר מדי (הוצאות גדולות לעומת ההישג הזעום) ושנית מפני שהבינו שהיהודים כעם תרבותי יוכלו, באם יסכימו לכך, לתת הרבה יותר ובמחיר הרבה יותר זול.

מתוך שאיפה זו נתנה הוראה לקבלן האיטלקי דה-פסקואללה לקבל עבודות בנין ברחוב היהודי ולנסות את מזלו ביצירת קשרים. באותה התקופה הוא קיבל את ההוצאה לפועל של הבנין שנודע אח"כ בחיפה כבנין האיטלקי והנמצא ברחוב הרצליה, בעל הבנין יהודי ספרדי בשם שמואל דוד.

היה זה בשנת 1933, דומני, עת עזבתי את צפת לרגלי תנאים כלכליים ועברתי לגור לחיפה. בשעת הפילוג בארגון ההגנתי בצפת הכרתי את מר נחום לוין ובהעתיקי את מקום מושבי מצפת לחיפה היה זה הוא שנתן לי את הסדור הראשון בעבודה ויצאתי לעבוד בבנין הנ"ל. לא הייתי ממשיך לעבוד בבנין זה לאור סכסוך העבודה בין 2 הסתדרויות העובדים, אבל הענין שמצאתי במקום זה קשר אותי להמשיך בקורס עבודה זו, למרות הבדלי השקפות ביני לבין יתר עובדי הבנין ומקום עבודה זה הביא אותי לידי שתוף פעולה מלא קודם עם התנועה הרויזיוניסטית ולאחר מכן עם הארגון הצבאי הלאומי.

כבר ביום השני בהיותי בבנין זה ראיתי ופני מנהל העבודה הנוצרי מוכרים לי מאד. לא יכולתי להזכר איפוא ראיתיו עד שביום השלישי פנה הוא אלי והציע לי לשתות יחד משהו. מתוך שיחה ראשונה נעשה לי ברור כמה וכמה דברים. ראשית הוברר לי שפגשתיו כבר קודם לכן בין בדואי אל שמלוני (השבט הערבי שעמד בשנת 1925 בערך להתגייר) ובמדבר ערב ושנית הוברר לי הן מתוך שיחה זו ומתוך שיחה נוספת למחרת כי האיטלקים מעונינים לשתף את היהודים במלחמתם במזרח התיכון נגכד הבריטיים. כן הוברר לי שדבריו שנשמעה מהם הצעה ברורה אלי - באשר היה בטוח שאני בחור אחראי בעבודה והמבוגר בין העובדים הריני גם האחראי בתנועה הרויזיוניסטית.

הסברתי לו שהחלטה כזאת אינה יכולה להיות על דעת יחיד ואם יש בדבריו משום הצעה קונקרטית מוכן אני להביא את הדברים בפני הממונים עלי. ויטוריו מנלי - מנהל העבודה במקום שכנע אותי בכך ובו בערב מהרתי אל מר יוסף דוידסקו (שאותו הכרתי במסגרת עבודתי בארגון ההגנתי בצפת כמטפל בענינים ערביים מטעם הארגון ההגנתי) להתיעץ אתו מחד ומאידך מתוך בטחון שהוא יביא את הדברים לידיעת ההגנה במקום. מר דוידסקו לאחר ששמע דברי הדגיש את חשיבות הדבר, גלה לי שלמעשה הינו בתפקיד של קצין באינטליג'נס הצבאי הבריטי וכיהודי הוא קשור קשר אמיץ עם ההגנה. דעתו הייתה שלאחר שההצעה הופנתה אלי בחשבם שאני רויזיוניסט ובלי שתופם של אנשי התנועה אי אפשר יהיה בין כך לקדם את הענין הרי שעלי לפנות למישהו מהתנועה ולברר מה דעתם על כך. הסברתי לו שאני מכיר רק את מר לוין ואינני יודע מה הוא ומה עמדתו בתנועה. מר דוידסקו בתור חיפאי חייך ואמר שזה מספיק ואם הוא יתן את ידו לכך נוכל לפעול גדולות.

עזבתי את מר דוידסקו בקפה קצ'קה ואני עליתי להדר הכרמל לחפש את מר לוין ולאחר שמצאתיו והסברתי לו במה הענין כנס התיעצות קצרה בה השתתפו רפאל שפירא ובן-חורין ומר לוין הביע את רצונו לאחר פגישה קצרה זו להפגש עם מר דוידסקו. בפגישה זו שארכה כמחצית השעה הוחלט ששלשתינו עולים למשרד האינטליג'נס הצבאי שהיה אז ברחוב הלל בפקודו של קפיטן חיל האויר המלכותי מר סטרנג'. לאחר ספורי שתורגם לו על ידי מר לוין נערכה ביניהם התיעצות קצרה שבה הביע מר לוין את הסכמתו האישית שהתנועה הרויזיוניסטית תיכנס למשחק זה בהסכמת השלטונות הצבאיים בתנאי ששלטונות הצבא יעלימו עין מהתמורה שהתנועה תוכל לקבל מהאיטלקיים. עוד יושבים ושותים התקשר קפיטן סטרנג' עם המפקדה הראשית בירושלים לקבלת הוראות. התשובה היתה לשבת ולחכות עד שיתקשרו עם המפקדה המרכזית בקהיר.

בשעות הקטנות של הבוקר הגיעה תשובת המפקדה המרכזית באלחוט של המשרד הצבאי ובה הסכמת המפקדה לקשר. הוחלט שמר לוין יוצא לתל-אביב לקבל את הסכמת ה"זקן" (ז. ז' [כנראה זאב ז'בוטינסקי. ע' י']) ועבור מספר ימים חזר עם הסכמה לשתף פעולה.

הבאתי את הסכמת התנועה למר מנלי למחרת היום לאחר שמר לוין חזר ובצהרים קבלחתי הזמנה לביתו של הקבלן האיטלקי ל"עריכת תכנית עבודה בבנין". קבלו את פני הקבלנים ויטוריו ורנצ'ו די-פסקואללה בביתם בבת-גלים בדיוק על יד המחנה הצבאי הבריטי ולאחר כבוד קצר נסענו לקונסוליה האיטלקית, ושם השאירו אותי עם מר מסאררה, המזכיר הראשון של הקונסוליה וכפי שנודע לי לאחר מכן האחראי לפעולות הרגול בכל צפונה של הארץ. בפגישה זו הוחלט על שלושת חדשי נסיון ולאחר מכן על עריכת פגישה בדרג גבוה בין נציג המדינה האיטלקית לבין נציג התנועה הרויזיוניסטית.

לאחר שהחומר שהם היו מעונינים בהם ניתן לנו בשפע על ידי קצין הרגול הבריטי הרי קל לתאר את שביעת הרצון שהיה לאנשי הרגול האיטלקי מפעולת הקבוצה היהודית שהצליחו לרכשה. הבריטיים מאידך היו מעונינים לדעת יותר ויותר שמות של אנשי הרגול האיטלקי והגרמנים והערבים הקשורים אתם ובעיקר היו מעונינים לדעת מה ואל מה הדברים המענינים את הרגול האיטלקי לדעתם. לא עברו ימים מרובים ואני נכנסתי בסודם של אנשי הרגול האיטלקי שראו בי כנציג הקבוצה היהודית לא אדם העובד בעד בצע כסף, אלא, מתוך שחוף פעולה רעיוני. קבלתי תפקיד מיוחד ב"קזה די איטליה" המועדון האיטלקי ששרץ מרגלים וסוכני רגול ושם הכרתי לדעת את פעילי הכנופיות הערביות ששאפו השראה ממועדון זה.

כעבור כמה חדשים נערכה פגישה בין מר מסרי מביירות לבין מר נחום לוין בנוכחות מר מסאררה מחיפה ובנוכחותי. התחלת הפגישה התקיימה בקפה "בל-ויו" שעל הכרמל, והמשך הפגישה המעשית בתוך מכונית סגורה בדרך לדלית הכרמל. בפגישה זו נידונו בעיות העבודה, מטרת שתוף הפעולה ומוניתי כמקשר רשמי מטעם התנועה הרויזיוניסטית.

סמוך לכך התקיימה פגישה רשמית שניה בין מר לוין לבין הרוזן מצ'וליני שבאה לאשר את רשמיותו של מר מסרי ושיש לזה האחרון הסמכות המלאה לדבר בשם הממשלה האיטלקית.

למיותר לציין כי הקפיטן סטרנג' ידע למפרע על הפגישה בין מר לוין לבין מר מסרי והודות לכך נתגלה המרכז בביירות, אנשים רבים ששתפו פעולה הודות לכוון שניתן למומחי האינטליג'נס.

לא ארבה בדברים על מהלך הפעולה המשותפת והתסבוכת בה מצאתי את עצמי. מחד איש ההגנה ותנועת "החלוץ" ןומאידך כלפי חוץ איש התנועה הרויזיוניסטית. קצין רגול איטלקי מחד וקצין-ריגול נגדי מאידך. אזכיר רק שמות של עובדי הרגול האיטלקי אתם עמדתי בקשרים תוך התרופה הארוכה של 1933 - 1939. ויטוריו מנלי, רנצ'ו וויטוריו די-פסקואללה, מאסררה, מסרי ויטוריו די-גאידו, דימטרי ולנטיני, סבטיני ומוריציו בלדואינו.

הייתי בן בית הן בקונסוליה האיטלקית, הן בבנקו-די-רומא והן ובעיקר בקזה-די איטליה. אגב בקורים תכופים במקום הצלחנו לגלות כמה קשדרים שבין האיטלקים לבין הערבים. ידענו למפרע עובדות על פעילות אנשי הכנופיות לאחר שההדרכה ניתנה להם על ידי קציני בצוע גרמנים ואיטלקיים שמהם יש להזכיר במיוחד את שמו של פיטינגר (אח צעיר של קרל) שנהרג בזמן שאנשי לחי פוצצו את בנין מטה הצבא העירקי ברחוב אלנבי בחיפה בהתחלת מלחמת השחרור.

עוד בפגישה הראשונה שהתקיימה בין מר לוין, מר דוידסקו ואנוכי, הוסכם שמר דוידסקו יביא את עיקרי הדברים והידיעות שנצליח להשיג לידיעת הארגון ההגנתי ומר לוין יעשה זאת בתנועה שלו ובארגון ב'.

פעולות אלו הביאו לידי כך שהאינטליג'נס הבריטי יכול היה מיד עם פרוץ מלחמת-העולם השניה לחסל את כל מערכת הרגול שהקימו אנשי ה"ציר" כי הפרטים שאנו מסרנו להם על אנשי הרגול האיטלקי נתנו את האפשרות לעקב ולגלות כמעט את כל הקשרים. ולמעשה חוץ ממאוריציו בלדואינו, יהודי אילטקי לא נשאר בארץ אף אחד מסוכני הרגול האיטלקי. הוא נשאר לגור בתל-אביב וישראל פריצקר לקח אותו תחת חסותו - זמן קצר לאחר מכן נודע לי כי הוא הצטרף למעמד והיה פעיל מאד לצדו של פריצקר.

קשרים אלו בין האינטליג'נס הצבאי הבריטי נמשכו גם לאחר שמר סטרנג' עזב את הארץ ובמקומו באו הקצינים סופיאנו, מהרשק, ויטפילד, קר ולאחרונה ניומן. מכל הקצינים הללו לא דרש אף אחד את שתופם של אנשי הקבוצה בפעולה ישירה של מאסר סוכני רגול איטלקיים פרט לקפיטן קר שדרש בפגישה עם אנשי המעמד בתל-אביב השתתפות פעילה במאסרו של הסוכן האיטלקי האחרון שנשאר הארץ כוונתו היתה למוריציו בלדואינו. מר ברמן, עו"ד שצורף בתקופה זו למרכז ה"משי" של המעמד במקומו של מר [חסרות 3-4 מלים] עמד בכל תוקף על היענות לדרישתו של מר קר [חסרות 5- 6- מלים] זו מכמה סבות שהחשובות [חסרות 3 שורות]

ב) וזה העיקר לא היינו מעונינים שהסוכן היחידי שייעצר בזמן המלחמה יהיה דוקא יהודי - כי יתר הסוכנים כולם נעצרו עם פרוץ המלחמה מה שמקיל על גורלם בתור מרגלים. כך שמאחורי גבם של ברמן ופוסק מנענו את מעצרו.

דלגתי על פרטי הדברים והפעילות. נתתי רק בקווים כללים את תמצית הדברים. ייתכן כי אצטרך עוד לחזור לפרטים אלו באם אנשי משרד הבטחון ימצאו ענין בפרשה זו. הן כחומר הסטורי והן כחומר מדריך ומכוון.

למרות כמה בקשות שהופנו אלי ולמרות הרצון לענות למר ויינשל בקשר לספרו "הדם אשר בסף" - לא פרסמתי שום דבר מזכרונותי לאחר שמשוכנע אני כי רק משרד הבטחון רשאי לפרסם ורשאי גם לאסור פרסומים כאלו מבלי צנזורה מוקדמת. דעתי לאחר שאנו שוכנים באותו חלק העולם המתקרא אזור ים התיכון, ענינים ואינטרסים יכולים להיות לפעמים נוגדים ולפעמים משותפים ורק המוסד העליון במדינה - משרד הבטחון - רשאי לפרסם או להרשות לפרסם דברים מתוך נקודת ראות שלו.

סקירה זו לא תהיה שלמה באם לא אעמוד על עוד כמה דברים שנבעו ישירות מפעילות האיטלקים בארץ. ראשית כל קבוצות פרו-איטלקיות שונות שצצו אי-פה אי-שם מתוך שאיפה פשיסטית טהורה.

מבין חשובי הקבוצה הזאת של הפשיזם העברי בתוך התנועה הרויזיוניסטית יש לציין 2 קבוצות עיקריות. הקבוצה הראשדונה של רפאלי והשניה בראשותו של צבי קוליץ. קבוצות אלו גרמו דאגות למעצבי התנועה הלאומית ובקשיים מרובים הצליחו לחסל את פעולות קבוצות אלו בעזרת הקונסוליה האיטלקית. הסכנה בפעולותיהם של רפאלי וקוליץ היתה נעוצה בעובדה שהשם פשיזם שהודבקה לתנועה הלאומית הרויזיוניסטית עלולה היתה להעמיד את בית'ר, חלק ניכר מהצה'ר לתאוות שלטונם של הפשיסטים העבריים מסוגם של קוליץ ורפאלי. רק לאחר שלוין הצליח לשכנע את הרוזן מצ'וליני שהקבוצה העברית תהיה נאלצת להפסיק את פעולותיה למען איטליה באם קבוצות אלו ימשיכו להנות מחסות הקונסוליה ועל ידי כך יכוונו את זרקורי הבולשת הבריטית נגד אנשי קבוצה זו. איום זה השפיע והקונסול החל לדחוק את רגליהם של רפאלי וקוליץ.

את חסולם של קבוצות אלו יש לזקוף לפעולותיהם הדרמטיות של לוי נחום, ערי ז'בוטינסקי, ד"ר בנימין לובוצ'קי, ד"ר אריה אלטמן, אריה פוסק, ישראל פריצקר, דוקלר למעשה כל אלו שידעו על המשחק הכפול המתנהל וידעו על כך מחוץ לאלה שמניתי לעיל גם רפאל שפירא, אברהם בן-זיו, "גדעון" [תהומי. ע' י'] ומי שנהיה אחר-כך למפקד הארגון הצבאי הלאומי מר דוד רזיאל שהיה בין הלוחמים החריפים ביותר נגד הפשיזם ברחוב העברי. כן דומני שמר רוזוב המהנדס ידע מענינים אלו וכן גם המהנדס יונה קופ מחברת החשמל. כל אלו כל אחד מאתם לחוד וכולם יחד יכולים עוד להוסיף הרבה חומר נוסף לתקופה זו ולפרק זה.

גם לפלוג באצ"ל ידועה השפעה מסוימת ודי ניכרת לפעולה האיטלקית של הרויזיוניסטים ואצ"ל. מסתבר שכל חברי המפקדה בתקופתו של דוד רזיאל היו הטוחים שהמא ומתן עם האיטלקים מתנהל מתוך שאיפת המפקד הארצי למצוא בן ברית במלחמתו נגד הבריטיים. עובדה זו נודעה לי רק לאחר מכן.

היה זה זמן קצר לאחר פטירתו של ז'בוטינסקי כשנקראתי לבוא לאחד הבתים הראשונים ברחוב יוסף ושם הפגישו אותי עם אדם צעיר שלא הכרתיו קודם לכן. הציג את עצמו כחבר המפקדה הארצית. ספר על הפלוג בארגון הצבאי. לאחר שהתיק האיטלקי נמצא בידך חשוב הן בשבילי והן בשבילך לדעת מה עמדתך בפלוג. הסביר שרק לכמה אנשים ספורים ידוע האמת על הפעולה האיטלקית ומנה את כולם בשמותיהם (שהזכרתיהם לעיל). עניתי שלגבי אין כל ספק שגורלי קשור עם אותם האנשים אתם עמדתי בקשרים ובעיקר לאחר שידוע לי היטב עמדתו של ז'בוטינסקי בענין זה וכל חלופי המברקים ידויעים גם לי ולמעשה זה עמדתו של כל אדם ביישוב המאורגן ושאינו מאורגן מחוץ לקומץ יוצאי דופן. לאחר שהודה לי על עמדתי הוברר לי כי אני משוחח עם המפקד הארצי דוד רזיאל.

סמוך לכך נקראתי לביתו של משה סבוראי ברחוב מסדה ושם הפגישו אותי עם יאיר. את שמעו ותפקידיו במפקדה ידעתי. מבלי שיתן לי לחוות דעה השמיע הרצאה ארוכה שארכה שעות על גבי שעות בה השתדל לשכנע אותי שרק אויב אחד לעם העברי והוא הבריטי וכל מי שנגדם הוא ידיד לעם העברי וכו'. הוא השאיר עלי רושם של איש חזון ובעל החלומות. עמדתי במצב קשה למדי ראיתי לפני אדם מרכזי במעמד הסבור שקשרינו עם האיטלקיים היו לשמה. הוא גם לא חשד שיש כאן משחק כל שהוא בינינו לבין האיטלקים ומאידך לא יכולתי להבין איך אדם נאמן לעמו יכול בתקופת מאידנאק ואושבייץ לרצות לשתף פעולה עם אחת ממדינות ה"ציר". לגלות לו את כל הפרשה לאחר שחברו ומפקדו הישיר נמנע מכל כל השנים לא יכולתי. ושוב מתוך דבריו למדתי לדעת שהם לא יירתעו מכל דבר ויעשו את הכל כדי להביא ארצה את האיטלקים כלומר גם את הגרמנים מתוך שנאה עוורת רק לבריטיים. הייתי אובד עצות והודיתי לאל על הצעתו לבוא בדברים עם האיטלקים להביא בפניהם את פרטי הפלוג ולהיכנס למשא ומתן מידי לחתימת חוזה על שתוף פעולה הדדי.

באתי מיד עם מגע עם אנשי הקבוצה שהחליטו להגיש לו חוזה עם תנאים כה קשים שיוציא את הרצון לטפל עם האיטלקים מראשו ובעיקר להתחיל בסחבת. כך גם נהגנו ולמרות שהוגש הסכם שנערך על ידי המומחים לדבר עם תנאים קשים ביותר נחתם החוזה בראשי תבות. כשנוכחנו בכך התחיל ענין של סחבת כמה שבועות.

באותה התקופה היה לי גם חשד נוסף. הזמין אותי לפגישה משה סבוראי שבכמה מקרים קודמים ראיתי את להיטותו לשתף פעולה עם האנגלים שחרגה מגדר תפקידיו ב"מעמד" (היה מקרה שנמסר לו על חשד שבעפולה נמצא סוכן ריגול גרמני ובתוך הכוורת שלו ישנה תחנה אלחוטית וכן גם במערה מתחת לצריף. למרות שהיה עליו למסור ידיעה זו לי ועלי היה לפעול בהתאם לנוהג - רץ מר סבוראי אל מר דוידסקו ויחד למשרד האינטליג'נס והעמידו את כל מכונת הריגול על הרגלים. הייתי באותו היום בתל-אביב וכשחזרתי מצאתי פתק דחוף שמחכים לי לפעולה מיוחדת אצל הקצין ויטפלד. כשהגעתי לשם מצאתי לתמהוני שם את סבוראי וסופר לי הפרטים. כמו כן מסר לי מר סבוראי שנתן פקודה לאנשי המעמד להקיף את המקום עד שיבוא הצבא ורק אז הם יסתלקו. במקום יכולתי לשאול אותו רק אם הוא פעל לפי ההוראות או על דעת עצמו ועל כך קבלתי תשובה שלא היה לו זמן לקבל הוראות. על עצם החיפוש בעפולה ועל התוצאות האפסיות אעמוד בפרק אחר של זכרונותי הבאתי את המקרה להדגמה לחשד שהתעורר בהצעה זו של יאיר ובעיקר לאחר שפעולה זו באה לאחר סרוב למלאות אחרי הצעה משותפת של קר-ברמן לפעול נגד הסוכן האיטלקי כפי שהסברתי לעיל ולכתחילה בזמן השיחה וגם זמן מועט אחריה לא יכולתי להשתחרר מהרושם שפעולה זו בוימה על ידי מישהו.

רק לאחר מכן נודע לי מפי פריצקר שההסכם הובא לו על ידי העורך דין ברמן ושנסוחו (באיטלקית) ועריכתו נעשתה על ידי מיניסטר המדינה בקהיר, כלומר לא על ידי דליטנטים כפי שמנסה לטעון זאת מר ויינשל בספרו הנז'.אינני יודע אם היה זה הוגן כלפי יאיר מצד חבריו לשעבר במפקדה, ברם, כשאני נזכר בתקופה ובחשש שהיה קיים שיאיר ואנשיו היו אולי מסוגלים להכניס ארצה את האיטלקים שבלי ספק היו באים יחד עם הגרמנים הריני משוכנע שלא היה כל דרך אחרת למנוע מיאיר אפשרות זו. הידיעה שיאיר שואף להתקשרות עם האיטלקים נתן לדוד רזיאל אפשרות לפעול ולכוון את פעילות ה"משי" לכוון זה והודות לכך נתגלה בזמן הנכון ענין שגור המשלחת לביירות בראשותו של נפתלי לובינצ'יק שניסתה לבוא בדברים עם המשלחת האיטלקית שישבה אז לאחר הכניעה בוישי בביירות. אין לי כל ספק בכך שאנשי דוד רזיאל הודיעו על כך לבולשת הצבאית ושהודות לכלך סוכלה מזימה זו ונפתלי הנ"ל נעצרבגבול בחזרו משם.

מספר ימים לאחר הפלוג צלצל מר שמואל צדיק לקפיטן ויטפילד מפקד האינטליג'נס סרויס בחיפה. שמואל צדיק היה קשור עם ויטפילד הנ"ל מטעם הארגון הצבאי הלאומי ובקש ראיון אתו. על בקשתו של ויטפילד הנ"ל למשרדו ענה מר צדיק כי הפעם אין באפשרותו ועוד יותר מזה הוא מבקש את הבטחתו שלא ייעצר כתוצאה משיחה זו. מר ויטפילד הבטיח והפגישה התקיימה אי-שם בנוה-שאנן. בשיחה זו הסביר מר צדיק את סיבת הפילוג בארגון הצבאי באופן גלוי וציין את סיבת הפילוג בשינוי האורינטציה ונקיטת קו פרו-איטלקי ובשם הארגון הצבאי בישראל הוא דורש ממנו להמשיך בקשרים אתו. תשובתו של מר ויטפלד היתה בערך כך: הבטחתי לך שלא תיעצר לאחר פגישה זו ואקיים את הבטחתי, אבל לא הבטחתי לך [לא] להרביץ לך כדור והייתי עושה זאת מיד בעד הצעתך השפלה לאיש אינטליג'נס שיבגוד בעמו בעת מלחמה. קשרי אתך ועזרתי ליהודים למרות עמדתם המנוגדת של כמה קצינים אחרים אפשר להבין - גם יהודי הארץ שייכים כעת במסגרת של האימפריה הבריטית ודעתי שיש לתת לכם את המגיע לכם בארץ הזאת שאליה אתם קשורים. דעתי זאת היא גם דעתם של הרבה בריטים אחרים. אבל מדעה זו עד לתת את ידי לבגידה?

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.09 שניות עם 12 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה