דו"ח של צה"ל :
20 פליטות כדורים (שדווחו) בחודשיים.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3524205,00.html

למישהו יש רעיונות?

חוזה עבודה בהרבה חברות מציין דרישות כגון התנהגות הולמת, לבוש ושמירה (או אי שיתוף אחרים) בסודות החברה.

כמקצוען החייל חותם על חוזה . בחוזה מודגשות שלוש נקודות .
1) נשק אישי וארוך - שימוש הולם, טיפול ונשיאה .
2) שמירת סודות צבאיים
3) והופעה אישית.

החייל חותם כי הוא מבין שהוא אחראי כמקצוען למלא אחר פעולות אלו בנוסף להבנה של חוק העונשין האזרחי באשר לשימוש בנשק ושמירה על סודות מדינה. באשר לקוד הלבוש החייל חותם שהוא מבין את דרישות הצבא מבין שאי מילוי יגרור ענישה בהתאם להוראות מטכ"ל.

את שיטת החתימה וההתחייבות הכתובה ניסו כבר בקשר לרעה חולה אחרת: תאונות דרכים. כישלון חרוץ.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי DZZ את שיטת החתימה וההתחייבות הכתובה ניסו כבר בקשר לרעה חולה אחרת: תאונות דרכים. כישלון חרוץ.

כשאני מעביר קורסים.
ישנו קטע של אימון המדריך.
החניכים מעבירים משוב ואני מסכם.

עקרונות למשוב :
קודם כל מה היה טוב וראוי לחיקוי.
שנית אילו אני הייתי מעביר את הנושא מה הייתי עושה שונה ומנמק.

בקורת בונה כעיקרון. אםהכל שלילי פשוט שותקים !
העיקרון חשיבה חיובית.

מה לא טוב אנחנו יודעים !!!

מה אפשר לשפר ולא חשבו עליו עדיין איננו יודעים.

כאחד שמנסה לפתוח מחדש את מועדוני הקליעה של הגדנע (גם אם לא בצורה שעבדו)

חשוב לי לשמוע מכם רעיונות של מה כן

תודה

הצלחת לבלבל אותי כהלכה!

אני לא מצליח להבין את הקשר בין דברי כפי שציטטת, לבין מה שאתה כותב על החוויות שלך כמדריך, וכיצד כל זה קשור לקליעה בגדנע?

(כותב שורות אלה דווקה עשוי לתמוך באחרון - מסיבות סנטימנטאליות: את הכדור הראשון יריתי במסגרת גדנ"ע קליעה אי שם בשנת 1968).

לדעתי צריך לעמוד כל בוקר בצורת חית ולדקלם כמו בשירה בציבור/תפילה בציבור את הוראות הבטיחות בנשק: " 1. בקבלך ומוסרך נשק פרוק אותו... ...הוראות בטיחות אלה נכתבו בדם"
מצידי שפשוט יעשו את זה כל בוקר כשמשכימים, ממש כמו תפילה, אפשר אפילו לשים חזן שיעמוד באמצע וכולם יענו אמן, או יחזרו אחריו על כל משפט.
כל הפליטות הן בגלל כסת"ח בהוראות בטיחות! שום תירוץ על תקלות בנשק וכדומה אינו קביל בעיניי.
דוגמא שהייתי עד לה, במילואים שעשיתי בשנת 2001:
בסיום מטווח, כל החיילים פרקו את הנשק, כרגיל כל אחד במקום בו הוא עומד, וקצין עובר אחד אחד ומוודא פריקה ונצירה. לאחר מכן, החיילים התפזרו וישבנו בצד לנוח. קצין שהגיע כדי להחזיר אותנו לבסיס ביקש שנעמוד כולנו ביישור קו ונפרוק נשקים שוב פעם, כרגיל תמיד יש כאלו שטוענים "מה, אבל כבר פרקנו..." ואז אחד החיילים למרבה ההלם וההפתעה של כולם ירה כדור במהלך הפריקה. ההלם היה בעיקר לא מהרעש של היריה הפתאומית, אלא מזה שהוא כל הזמן הסתובב על ידנו מאז המטווח כשיש לו כדור בקנה. וכל הזמן הנשק הזה היה מכוון לחיילים אחרים כשהוא ישב איתנו והסתובב איתנו. גם אם כל התירוצים של תקלה בנשק כגון שן חולצת פגומה וכדומה באמת נכונים, הם לא מעניינים אותי ואני דוחה אותם על הסף, משום שהוראת בטיחות פשוטה של בדיקה בעין, אבל בדיקה באמת ולא סתם להסתכל "בכאילו", בדיקה כזו היתה מגלה את הכדור ומונעת את המצב המסוכן הזה. בנוסף גם מישוש פיזי יכול גלות כדור, אם הקצין הראשון באמת היה מנסה להגיע עם האצבע ולהרגיש שאין שום כדור בקנה אז זה לא היה קורה.
המסקנה שלי היא שכל פליטות הכדור נובעות מכסת"ח בהוראות הבטיחות, יש לשנן את הוראות הבטיחות כל בוקר ולהפנים שהן באמת נכתבו בדם. ולדעתי צריך גם שיעור שבועי קבוע ביחד עם ההסבר"ש על מקרה שבו חייל פלט כדור והרג מישהו. 20 פליטות בחודשיים זה יותר מידי, ובנס המקרים האלה לא הסתיימו ב20 הרוגים!

מעבר להקפדה, אני חושב שיש להקים עמדת בטון מיוחדת בכל שטח צבאי, עם שעות מסודרות כל פרק זמן, תחת פיקוח, של עמדות פריקה וניקוי של הנשק. ראוי שעמדה זו תהיה מבודדת, וחוץ מן החיילים המנקים שאף אחד לא ישהה בסביבה. ניקוי נשק בחדרים בתוך המוצב = הפקרות.

כמו"כ ענישות חמורות למי שנתפס משחק בנשק. רק בדרך זו, ימנעו תאונות מיותרות שכאלה.

הוא לא יכול

למרות מסעות החינוך פרסום קנסות החרמות ועוד
כך לא יצליחו (לצערי) למנוע את פליטות הכדורים

לא אשכח איך בקורס המ''כים בגולני (ג'וערה) אחרי הרבה מקרים של פליטות כדורים
המ''מ הוריד את כל המחלקה למטווחים והדגים לנו איך פורקים עוזי בצורה בטיחותית
ותוך כדי כך (ניחשתם נכון) פלט צרור לנוכח צחוק מתגלגל של כל המחלקה

כמובן שצריך לעשות הכל...אבל הכל....כדי למגר את הנגע ולהמשיך לעשות
ותמיד תהיינה פליטות נקווה שמעט ומעטות נפגעים.............................

באחת המלחמות, הגיע אלינו מדריך בכדי להראות איך משתמשים בזריקת האנטרופן אם חס וחלילה
האויב ישתמס בחל"כ.
המדריך הוציא את הזריקה מהקופסה, מראה איפה ישנה הניצרה ואיך מסירים אותה.
כאשר החזיק את הזריקה בין אצבעותיו (אגודל ואצבע) ומראה איפה הכפתור בכדי ללחוץ....
...ופתאום לחץ בעצמו על כפתור המפעיל את הזריקה, נשמעה נקישה קטנה ונשלפה מחט ארוכה
שנכנסה לו לאגודל.
המדריך החוויר וביקש מאיתנו שנקח אותו במיידי לבי"ח הקרוב כי הוא חייב לקבל אינפוזיה לפני שיתייבש...
אנחנו מתגלגלים מצחוק ומבקשים ממנו עוד הדגמה איך מכניסים את הזריקה לגוף.
לאחר כמה דקות, הבחור התחיל לבכות עם דמעות והבנו שזו לא הצגה אלא אמיתי. נאלצנו להפסיק את המלחמה ולהביא אותו לבי"ח הקרוב. לאחר יום שלם עם אינפוזיה שוחרר להדריך מבלי כל נזק לגופו.
חוץ משתי דקירות, באצבע ומקום האינפוזיה...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אטרופין.

לקחת חיילים צעירים להלוויות של הרוגים מפליטות כדור,
לקחת חיילים ביקורים במשפחות אבלות על הרוגים מפליטות כדור,
לקיים שיחות הסברה פרונטליות מצד אנשים שנפצעו עקב פליטות כדור,
הפסקת השימוש בביטוי "פליטת כדור", והטמעת המונח "ירי רשלני", או "ירי פושע", או חלופה דומה.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

חייבים לנסות את השיטה בכדי למנוע אולי הרוג מיותר נוסף.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אתה ציני או..?

אגב, סרטי ההדרכה על משחקים בנשק רק מספרים לחבר'ה איך משחקים בנשק..

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

יודע שעל מנת להקטין מספר תאונות דרכים קטלניות האוסטרלים לקחו את הנהגים המופרעים לבתי חולים שיראו את הנפגעים וגם שלחו אותם לבתי חולים למחלימים מהתאונות.
לפי דבריהם, זה עזר ועקומת התאונות ירדה.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

בקיבוץ של חברתי מתגורר/התגורר בחור שהרג את החבר הכי טוב שלו במשחק איציק (מקרה מפורסם מלפני 10+ שנים, שכחתי את השמות. מישהו מהם חזר מלבנון או החלים מפציעה שקשורה ללבנון).
אפשר להביא מישהו מבני משפחת ההרוג או את החבר שהרג, כדי שיספר את הסיפור.

לעולם אשא דגלך בגאווה

ההרצאה הכי מרשימה שעברתי בצבא הועברה על ידי אמא שכולה של קצינה (לא זוכר את שמה, הבחורה שירתה בבקעה ונהרגה בתאונת דרכים עקב עייפות מרובה, בוודאי מכירים פה כמה את הסיפור), שפשוט הפצירה בנו - מול מפקדי היחידה - לסרב פקודה ולשאת בתוצאות, במקום לנהוג עייפים ולמות.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

היה על הסיפור הזה. חבר קיבוץ שהיה בחדרו, מחלים מפציעה בלבנון, שיחק בנשק של חבר שבא לבקר אותו, פרט כדור ופצע אותו אנושות (פגיעת בטן).

ראיתי את הסרט הזה לפחות פעמיים. אני מניח שעדיין מוקרן.

.

חוץ מהעניין הערכי (לרצות שלא תהיה תאונה) צריך גם כלים מקצועיים. אני עברתי טירונות בת 13 שבועות ומספר שבועות במילואים, עד שבהכנה לבה"ד 1 הבנתי סוף סוף איך באמת עובד M16. בדומה לחיילת שכיוונה אלי נשק במטווח כדי שאתפעל את המעצור שבו, יש הרבה חיילים שלא מבינים מההרצאות הסכמטיות שקיבלו בטירונות (אורך 98 ס"מ, מיוצר בחברת קולט, חלקיו הם: סתרשף, כוונת קדמית להבית..) מתי הנשק בטוח ומתי הוא עשוי לירות, למה נועדו גבולות גיזרה, מה נדרש כדי לירות בנשק וכדי להבטיח שהוא לא יוכל לירות.
שלא לדבר בכלל על כך שסדר הפעולות לפריקה שתקוע לי בראש מתאים למטווח 5 כדורים בטירונות או לשמירה במצב נצור: הוא לא כולל את הפקודה "מחסנית הוצא" בהתחלה, מה שגרם פעם אחת לטירון הלום במחלקה שלי להכניס בטעות מחסנית לפני מסדר פריקה בבוקר (הוא חשב שהוא במטווח), ולשקשק את כל 29 הכדורים לקרקע לפני שהמ"מ הגיע אליו..
הייתי מציע לתת לטירונים לטעון ולפרוק מחסניות עם מספר כדורים כחולים (עקרים) כדי שיכירו את המצב הפיזי של הנשק אחרי כל פעולה.

הייתה פעם תאוריה שניסו ליישם אותה בהנדסה, שחייל יתייחס לנשק שלו ברצינות רק אם יהיה בטוח שיש לו כדור בקנה כל הזמן.
אז כל מי שלא היה בתפקיד אבטחת אמת (עמדה/כיתת כוננות וכו') הסתובב עם ח"ק בקנה בפקודה.
אני לא זוכר את הסיבה, אבל אחרי מחזור אחד או שניים ירדו מהרעיון הזה.

בכל אופן אני נגד מאמצי הפחדה. אבל אולי זה רק בגלל הפסיכולוגיה שלי, האינסטינקט שלי כשמאיימים עלי הוא לתקוף, עכשיו ובכל הכוח. כשמנסים להכריח אותי לעשות משהו אני בד"כ ננעל ועושה בדיוק ההפך. רק כשמרפים ממני אני מתחיל לחשוב ולנתח מה באמת נכון לעשות בסיטואציה הזו.
יכול להיות שמאמצי הפחדה יועילו כנגד אוכלוסיות מסויימות.

אני לעומת זאת מאוד בעד מקצועיות. תרגול, תרגול נוסף ותרגול חוזר, תן להם ח"קים בשלב הראשון, ותן להם לשחק עם הנשק במטוח במסגרת מבוקרת, עד שיפסיקו לעשות לעשות שטויות. תהפוך את זה לתחרות, תן להם סדרת פקודות ארוכה, שמורכבת מהפעולות הבסיסיות (דריכה, הדק, מחסנית, נצרה), מבולבלת בקצב מהיר. התפקיד שלהם הוא להמנע מלירות. מי ש"פלט" כדור (כאמור ח"ק מול קו מטרות) נפסל.
רק מי שמודע לפעולות שהוא עושה ולהשלכות שלהן לטווח ארוך, אחרי שעה של פקודות סותרות באמצע הלילה עם חוסר שינה, יוכל להמנע מלירות את הח"ק.
שעה כזאת פעם ביומיים ותגיע למצב שחצי מהאנשים (התחרותיים ביותר) יגיעו לרמת מקצועיות גבוהה מספיק בכדי למנוע פליטות כדור,
והחצי השני יהיה מודע לרמתו הנמוכה ויכבד את הנשק שלו מספיק בכדי לשמור על כללי הבטיחות.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

בעקרון, לפני חינוך, הרתעה, הפחדה וכו' ראוי לטפל בגורם הפשוט ביותר: משך הזמן שבו החייל "מבלה" עם נשקו, כאילו שהוא איבר גוף.

1. התקנת כנות נשק במגורים, גם במבצעית
2. הנחיה ברורה לפיה מעבר לשעות הפעילות נשק מוצב בכנה. יש לשקול גם את עניין ההסתובבות עם הנשק בבסיס בכל מחיר.
3. יש לחדול מהגישה לפיה "הנשק הוא אשתך" (או איך שלא קוראים לזה היום). הנשק הוא אביזר.

.

איך מונעים תקלות בארגון? במפעל? אין מונעים תאונות דרכים? אין הופכים אדם לאחראי וזהיר יותר? מהי "חשיבה בטיחותית" ואיך מפנימים אותה?

אלו אתגרים שארגונים תעשייתיים, מסחריים וצבאיים נאבקים בה ומשקיעים סכומים נכבדים מאוד כל שנה באמצעים ביועצים ובמקצוענים לתחום הבטיחות. ישנם תקני בטיחות, מהנדסי בטיחות, אמצעי בטיחות...

מה יש לאנשי המערב שיכולים לתחזק מערכות מורכבות להחריד, בזמן שבבריה"מ לשעבר משיטים, נוהגים ומטיסים "פצצות אחזקה", "צ'רנוביל על המים"... התשובה היא תרבות, סדר משמעת, אחריות. אלא ערכים שמאוד קשה לבנות או להרוס אותם.

השורה התחתונה, היא תרבות.
כפי שהתנ"ך מסביר שמדינה, אזרחות, חוקי אנוש, מהנהיגים קצינים ומלכים הם פשרה הכרחית מפני שאי אפשר לגרום לכל בני האדם לאמץ תרבות גבוהה של מוסר וצדק כל הזמן.

אם כולם היו צדיקים ומוסריים כל הזמן, לא היה צריך שום ארגון או משטר. פשוט, כולם היו עושים את מה שנכון וצודק לעשות, מהפעם הראשונה, כל הזמן. (כאשר כוונת התנ"ך היא לחוקי האל, כמעט בלי תיווך אנושי).

יוצרים תרבות באמצעות חוקים ברורים ואכיפה נוקשה ואפילו דראקונית. כאשר התרבות החדשה נקלטת, אף אחד לא חוטא והצורך בחוקים או אכיפה מתפוגגים. חברים חדשים בארגון, מתיישרים בלחץ הוותיקים לתרבות השלטת. בין אם תרבות מוסרית או תרבות בטיחות או תרבות לימוד.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

חינוך.
וכבוד לנשק.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw חינוך. וכבוד לנשק.

מסכים. אלא שתמיד יהיו כאלו שדיבורים בלבד לא יהיו מספיקים עבורם.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

חינוך לא רק בהסברים ודיבורים.
אהבה לנשק מחדירים מגיל צעיר.
אבי חינך אותי לאהוב את זה החל מגיל 10.
וזה עובד.

שום דבר לא יהווה פתרון מושלם אבל זו לא סיבה לא לפעול בתחום.

אני לא בטוח שניתן ליצור את התרבות הזו ביחידות לא לוחמות. זמן ההכשרה לא ארוך מספיק ולא מוכוון לשימוש בנשק.

חסר לדעתי חינוך לאחריות עם הנשק. חיילים רגילים שהאחריות היא על המפקדים: המ"כ לפריקה אחרי שמירה והקצין במטווחים.
כך מחדירים לחייל את ההרגשה שלא עליו האחריות ואת זה לא ניתן לשנות גם במאה שיעורים ותחקירי בטיחות.

אתה צודק.
צריך לפעול בשני הכיוונים.
ביחידות הלוחמות צריך לעצב תרבות עבודה (כלומר קליעה), ותרבות תחזוקה ותרבות בטיחות של הנשק.
מדינות שנולדו עם תרבות כזו, גידלו עם של צלפים ורובאים מצטיינים: ארה"ב, רוסיה, שוויץ...
תרבות זו כדאי להתחיל מוקדם ככל האפשר באמצעות מועדוני קליעה ומסגרות כמו הגדנ"ע (בתקופה של אבא שלי), שאני מאוד מקווה שתחזור.

מהצד השני, צריך לקחת רובים מאלו שאין להם מה לעשות בו. קצינים וחיילים מיחידות עורפיות כמו מודיעין או חימוש, צריכים לעבור הכשרה על נשק להגנה עצמית כמו אקדח או עוזון או משהו דומה.

מהצד השני, שמירה בסיסית צריך להעביר לארגונים צבאיים שלא קיימים היום. יחידות אבטחה הדומות למג"ב שאפשר לקרוא להן "משמר הביצורים" או "חיל המצב", בדומה ליחידה דומה בצבא השווצרי. אלו חיילים בעלי רקע קרבי מספיק כדי לעשות שמירה בסיסית, לבצע מעצרים ולהניח מארבי גדר ומרדפים.

אני זוכר מקרה על גניבות נשק מתחת לאף של חיילת בת-18 שהייתה מרוכזת מעל הראש בערוץ אופרות סבון.
אין לי בכלל טעם לכעוס על כזו חיילת... אין לי ציפיות. בטח לא היא זו שהביאה את הטלויזיה מבבית, או המציאה את "תת התרבות" של זריקה. על הצבא לקחת את אבטחת מתקניו בשיא הרצינות.

ובאותה הזדמנות, שיאבטח גם תשתיות לאומיות כמו קויי חשמל ושיברים של מקורות שמותקפים תדיר על ידי בדואים, גנבי מים וגנבי מתכות.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

חינוך לנשק צריך לתת מגיל אפס.
כמו בפנימיות הצבאיות ברוסיה [היה על זה סרט בערוץ 8].
אמנם זה אכזרי- אבל זה כך.
מי שגדל עם כלי נשק - ומקבל חינוך טוב בנושא - חי עם זה מצוין.
והרבה שנים, וכך גם מי שמסביבו.

הגישה שלך בעייתית כי הוא אומרת "הכל או לא כלום"; היות ואף אחד לא יקים ארגונים שמחנכים לשימוש נכון בנשק מגיל צעיר, זה לא יקרה.
מצד שני- צה"ל הוריד ב-20 השנים האחרונות את כמות תאונות הדרכים באחוזים ניכרים, למרות שאין בארץ תרבות נהיגה נכונה או ספורט מוטורי מגיל צעיר. לפני 20 שנה היה ברור שאם צריך, מוציאים נסיעה בכל מצב, לא משנה מז"א/שעה/ערנות/הכשרה: המשימה מעל הכל. והיום מפחדים להוציא נסיעות ללא הנ"ל, וראה זה פלא- הפעילות לא נפגעה במיוחד. צריך פשוט להתייחס גם לנשק בצבא באופן מקצועי. במחשבה שניה, זה לא כ"כ פשוט..

שיטה יעילה להדגמת ו"תירגול" פליטות ניתן לבצע עם חק"ים, תוך המחזה של מצבים אופיניים.
בשירותי הסדיר ניסיתי להמחיש לטירונים שאימנתי מצבים מועדים לפליטה, תוך שימוש בכדורי עץ (ברומ"ט) וח"ק בעוזי.
לדעתי זו השיטה היעילה ביותר להמחשת הבעיה לעיני החילים ןלהוציאה מתחום התאוריה.

התכוות לח"קים - ח"ק -חסר קליע
ח"כ -חסר כישורים

עריכה - תיקנת לפני שסיימתי את התגובה - התנצלותי.

היינו קוראים לח"קים חברי כנסת

התקנת מקומות לפריקת נשק (הכונה ל"פחים" האדומים האלה שמשתמים בהם בצבא ארה"ב במקומות שונים בבסיס, לשם מכוונים\מכניסים את הקנה ופורקים את הנשק. (לא ראיתי תפעול שכזה..)

עם התיחסותך לפליטת הכדור שהרגה את החייל משריון לפני שבוע וחצי אז אי אפשר לדעת אם זה היה רשלנות של החייל שנקה נשקו או משחק בנשק...

לפני כמה שנים היה מחקר בצבא וקבעו שחיילים שמסתובבים עם מחסנית בהכנס קבוע פולטים פחות כדורים בגלל שמפחדים לשחק בנשק שהמחסנית בהכנס(רב הפליטות שפוגעות או הורגות נגרמות על ידי משחקי נשק ולא במטווח או שורת פריקה שנפלט כדור שהנשק ב60 מעלות)רוצים להכנס את הרעיון הזה לבא"חים עצמם כמו במוצבים .

ולעניין עצמו תמיד יהיו פליטות כדור השאלה כמהכ יפגעו מהם...

כי חיילים שאינם קרביים לומדים ומשננים ונבחנים על הוראות בטיחות וגם בטירונות מלמדים
את תהליך הפריקה וכו' בשלבים כמו תוכי ולומדים לדקלם כמו מפגרים עד שזה הופך בדיחה!
דווקא לימוד עמוק של הפעלת הנשק ודרך הפעולה שלו יגרמו לחייל להבין מתי בעצם הנשק מסוכן באמת. הרי רוב הפליטות הם בעת פריקה או ניקוי ופריקה של הנשק טרום הניקוי. חיילים דורכים לפריקה וכמו תוכי מבצעים נקירה, מבלי לשים לב שיש מחסנית.חייל קרבי שמבין וירה בנשק יודע להרגיש ביד דריכה של M16 שכוללת גריפה של כדור לעומת דריכה שאיננה כוללת גריפת כדור.
אני יכול לספר על קורס מתנדבי סיור במשטרה שבמהלכו עברו הדרכת נשק קצרה עם הסברים כאשר מדריך מסביר ומדגים, אך אף אחד לא נתן לאותם חברה לפרק את הנשק ולהבין לעומק את הפעולות שקורות במהלך דריכה וירי. בסוף הקורס שאלו אם למישהו יש הערות, אני הרמתי את היד ואמרתי שלדעתי ההדרכה אינה מספקת שכן אני אישית מבין אקדח לעומק אך ישנם אנשים שלא וזה מסוכן.
שלושה חודשים לאחר מכן מתנדבת פרקה את האקדח ללא הוצאת מחסנית וירתה כדור לכיוון עמדת פריקה.מה שאני בא לומר שמבצעים דברים כמו רובוטים וללא הבנה עמוקה בפעולות ומדוע ,אז חיילים עומדים ומבצעים פעולות רובוטיות במהירות ויורים בחברים שלהם.

"אני לא יודע במה נילחם במלחמת העולם ה-3 אבל אני בטוח שברביעית נילחם באבנים ומקלות.."

אם היא פרקה לפי הנוהל ולא שמה לב שעף כדור אז גם אם היא בעצמה הייתה מתכננת את האקדח זה לא היה עוזר. פליטות קורות דווקא כאשר חושבים ששולטים בנשק ומכירים אותו.

עודכנו ההנחיות לפריקת כלי נשק - ומאז צנח מספר מקרי פליטות הכדור

יום חמישי, כ"ג באדר התשס"ט, 19 במרץ 2009, 17:06

שיעור פליטות הכדור ירד בכ-67 אחוז מאז כניסת המדיניות החדשה לתוקף בחודש יולי האחרון • לפני השינוי נרשמו מדי חודש יותר משמונה פליטות, ולאחריו נרשמו בחודש רק 2.6 פליטות בממוצע • גם מספר הנפגעים כתוצאה מפליטות כדור הצטמצם במידה משמעותית • כעת רק שליש מהפליטות מתרחשות במהלך פריקת הנשק

גילי כהן

מספר פליטות הכדור בנשק קל ירד בכ-67 אחוז מאז שינוי שיטת הפריקה בנשק, שנכנסה לתוקפה בחודש יולי האחרון - כך עולה מנתונים שנאספו בזרוע היבשה. כמו כן, ירד באופן משמעותי מספר הנפגעים כתוצאה מפליטות כדור: שמונה חיילים נפגעו במחצית הראשונה של שנת 2008, לעומת שני חיילים בלבד בחצייה השני.

לפני השינוי בהוראות הפריקה, שהובילו מפקדת קצין החי"ר והצנחנים הראשי ומחלקת הבטיחות ובקרת האיכות (מבק"א) של זרוע היבשה, עמד ממוצע פליטות הכדור בחודש על יותר משמונה מקרים. לאחר החלת הנוהל החדש ועד אמצע חודש דצמבר, נרשמו רק 2.6 פליטות בממוצע בחודש.

גם הנתונים מתחילת שנת 2009 מצביעים על ירידה נוספת במספר התקריות: רק ארבע פליטות כדור מאם-16 ומרובה התבור נרשמו בחודשים ינואר ופברואר. כמו כן, אם טרם החלת ההנחיות המעודכנות התרחשו מרבית פליטות הכדור בעת פריקת הנשק, כעת ירד מספר הפליטות המתרחשות בנסיבות אלו לשליש ממספרן טרם התחלת הנוהל.

"ניתן לומר שהשיטה החדשה לפריקת נשק הוטמעה והופנמה בלמעלה מ-80 אחוז מהיחידות הסדירות בצבא", העריך סא"ל מייקי הרטמן, ששימש עד לאחרונה ראש תחום הקליעה בזרוע היבשה וניסח את ההנחיות המעודכנות. "גם הפליטות שהתרחשו בחציון ב' נעשו על-ידי חיילים שהמשיכו לפרוק את נשקם בשיטה הישנה, רובם חיילים ותיקים שכביכול מאומנים יותר בנשק".

במהלך "עופרת יצוקה" הוכשרו אלפי מילואימניקים בנוהל הפריקה החדש, ובכל תרגיל של גדוד מילואים מתודרכים המתאמנים לגבי השיטה המעודכנת. בנוסף, מועבר שיעור על הפריקה החדשה בכל קורסי הפיקוד בצה"ל. "שינוי דבר כל-כך בסיסי כמו פריקת נשק הוא תהליך מסובך מאוד שלוקח זמן", הוסיף סא"ל הרטמן. "אני רק מקווה שתימשך הירידה בשיעור הפליטות והכי חשוב, במספר הנפגעים".

כבר כתבתי בשרשור אחר אבל אכתוב כאן שוב.
הפתרון לבעיית פליטות הכדורים בצבא ההגנה מורכב משני חלקים:
1. לפני שמלמדים טירונים את כל השטויות על ההיסטוריה המטורפת של חברת קולט, יש להסביר להם ולהדגים שכל עוד שישנה מחסנית בהכנס, דריכת הנשק תכניס כדור לבית הבליעה ולכן הפעולה הבאה תירה אותו.
אשר על כן לעולם הפעולה היחידה שחשובה לביצוע בפריקת נשק הינה בדיקה שאין מחסנית בכלי ולאחר מכן בדיקה חוזרת. (למשל- בדיקה עם האצבע ואז בדיקה בעין).
אחרי כן באמת שלא מעניין אם נוקרים או לא.

2. ביטול החינוך להפחדה מכלי הנשק. יש ללמד את האוחזים בנשק כי כלי נשק הינו מכונה טיפשה.
יש מחסנית- כדור יכול להגיע לבית הבליעה.
אם תשחק. תשחק עם הכלי- יכולה להשתחרר ירייה.
כשאתה נוהג באוטו לא תיסע חזיתית אל הרכב שמולך- גם את הנשק לא תכוון ישר אל האדם שמולך.
בעיקרון כל פעולה עם הנשק מותר שתהיה אוטומטית או אינטואיטיבית, למעט הלחיצה על ההדק. זה נכון לקרב ובוודאי שבכל מצב אחר. אז כמו שבאוטו לא מתחילים נסיעה בעינים עצומות, כמו שבמכונית לא יוצאים מהחניה לפני שבדקתם שהכביש פנוי, כך גם עם הרובה.

לסיכום- לא ברור לי איך בצבא לא רואים את זה, אבל אם בשיטה החדשה ההבדל המהותי הוא בכך שפריקה לא מסתיימת בנקירה, אז יתכן שאנשים מסתובבים עם נשק דרוך ולא מודעים לכך.
אם לעומת זאת טיפלו טיפול שורש בבעיית ביצוע פעולות הפריקה עם מחסנית בהכנס (וזהו הרי הגורם לפליטות כדורים במהלך פריקות, אחרת מאיפה באו הכדורים?), אז מה הבעיה לנקור? ממילא לא אמור להיות שם כדור!

ותוספת- למי שיצעק מה עושים לגבי חזרה מפעילות מבצעית עם כדור בקנה או בסוף קרב (ביצוע "פרוק-כלים")- גם כאן אין בעיה.
אם הוצאת מחסנית מהנשק, אז יש בו כדור אחד בלבד, זה שבקנה.
גם אם תדרוך רק פעם אחת, הכדור הזה ייחלץ ויפלט החוצה מן הכלי (למעט כלי תקול, וזה לגמרי זניח בסטטיסטיקת אירועי פליטות).
חזרנו למצב של כלי פרוק, כאילו שלא היה בו כדור בקנה מלכתחילה!
עכשיו גם כאן ניתן לנקור עד שאחותך תגמור, כי ממילא אין כדור בכלי!

ושיהיה בהצלחה ופריקה בטוחה לכולם.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'