העליתי את הטקסט שלהלן ביום הזיכרון שעבר. היום זיו סיפר לי שבאתר SOC יש סירטון להורדה של האירוע שעליו מדובר, בו נהרג יצחקי.
קישור להורדת הססט בסוף הטקסט


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/514596.jpg]

יצחקי שפירא הי"ד
בן אסתר ונתן. נולד ביום י"ד בשבט תשל"ה )5791.1.62( בנתניה.
יצחקי התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי "תחכמוני" בנתניה, והמשיך בחטיבת הביניים של ישיבת "בני עקיבא" במקום. כשהגיע לכיתה י' בחר יצחקי ללמוד בבית-הספר אמי"ת שבאוניברסיטת בר אילן, במגמה הביוטכנולוגית. הוא נהנה מן הלימודים שם, מן הרמה הלימודית, המעבדות המשוכללות ובעיקר, משום שגם שם "קנה לעצמו חברים" - כמו בכל מקום אליו הגיע. אף כי לא היה "תלמיד חרוץ" במובן הצר של המלה, הרי שכשרונותיו וסקרנותו האינטלקטואלית בכל התחומים ייחדו אותו מני רבים.
אם לא די בכך, הרי שבלט גם בהופעתו המרשימה - יפה תואר, גבוה, תמיר, עם צחוק כובש, אופטימי תמיד ומאיר פנים לכולם. הכריזמה הסוחפת שלו בלטה עוד מילדותו. תמיד היה במרכז האירועים - ראשון בין ראשונים - ותמיד היה מוכן לתרום, לארגן, לעזור.
כאשר למד יצחקי בתיכון, הקדיש מזמנו להדרכה בתנועת "בני עקיבא", בסניף עין התכלת.
חניכיו זוכרים אותו כמדריך בכל רמ"ח איבריו. המדריכים שעבדו עם יצחקי מספרים:
"לילדים הקטנים משבט 'נבטים' הוא היה כאח בוגר ודמות משמעותית. כאח גדול, אהב להתמיד ולהשקיע. ...תכנן רבות כדי למשוך את החניכים להמשיך להופיע." גם בזמן שירותו הצבאי המשיך לבקר בסניף ולשמור על קשר עם אנשי השכונה ועם חניכיו לשעבר.
בסניף הנציחו את יצחקי ב"קיר הנצחה".
יצחקי התגייס לצה"ל ביום י"ד בשבט תשנ"ד )4991.1.62(, יום הולדתו התשעה עשר, ונשלח לקורס טיס. לאחר ארבעה חודשים עבר להנדסה קרבית, ושירת כחייל וכמ"כ. בשנה האחרונה לחייו שירת כמש"ק הנדסה במרג' עיון בלבנון, בדרגת סמל ראשון. לקראת סוף שירותו הצבאי גמלה בלבו ההחלטה ללמוד רפואה. בקורות חייו, שהגיש כמועמד לבית- הספר לרפואה, הסביר את רצונו: "המוות קרוב אלי מאוד. ... אני יודע עכשיו, יותר מתמיד, עד כמה קל להרוג וליהרג. הייתי רוצה גם לעזור להחיות."
ביום י"ב בסיוון תשנ"ו )6991.5.03( נפל יצחקי בקרב בלבנון. באותו יום, כשהיה יצחקי בדרכו הביתה מלבנון, התפוצץ מטען צד ופצע כמה חיילים שהיו בפעילות מבצעית בלבנון. הכוחות, שנעו בשיירה הביתה, מיהרו לחזור למקום הפיצוץ כדי לנסות לעזור לנפגעים, ואז התפוצץ לידם מטען נוסף ויצחקי נפצע אנושות. הוא הובהל לבית החולים "רמב"ם", שם נפטר מפצעיו. בן עשרים ואחת היה בנופלו. יחד אתו נהרגו גם סא"ל יורם דהאן, סרן משה הרוש וסגן יצחק מזרחי. יצחקי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנתניה.
השאיר אחריו הורים ושתי אחיות - רבקי ודיטי.
ביום הולדתו הכ"ב, יום ההולדת הראשון בלעדיו, התאספו בני משפחתו, חבריו וידידיו, כדי לציין את תחילת הכתיבה של ספר תורה שהקדישו הוריו על שמו ולזכרו. חבריו ומשפחתו הוציאו לזכרו ספר זיכרון, בו כונסו דברים שביטאו הוריו, רבנים, חברים, מורים ומפקדים.
כך זוכרת אותו המורה למתמטיקה מבית-ספר אמי"ת: "יצחקי היה בחור נבון במיוחד, מלא חוכמת חיים ושמחת חיים. חושב על הזולת הרבה יותר מאשר על עצמו. אהוב ומקובל על חבריו ומוריו. אהוב ומקובל גם על בורא עולם, אשר לקחו בגיל צעיר מאוד להסתופף במחיצתם של הנופלים על קידוש השם בכל הדורות."
מתוך אתר יזכור
----------------------------
הכרתי את יצחקי בערך מגיל 10-11
כשהוא למד ב"טכנולוגי" הוא היה לחבר הכי טוב של החבר הכי טוב שלי, כך שיצא לנו להיפגש הרבה.
ידעתי שהוא גם בלבנון אבל לא ידעתי איפה בדיוק כך שלא הצלחנו להיפגש שם.
כמה ימים לפני שהוא נהרג הוקפצתי עם המחלקה שלי לתגבר את המוצבים עישייה וריחן.
ביצענו בעיקר מארבים וחיפויים.
אחת העמדות שבה "בילינו" רבות הייתה צרצר 19 העמדה שבה נהרגו יוסי ויינשטוק (עליו כתבתי בעבר) והראל שרם.
צפינו גם לכיוון המורדות היורדים ממארג' עיון.
בלילה שבין השני לשלישי למאי 96 זיהינו שלוש דמויות שמטפסות אל העיירה שבה שכנה מפקדת כוחות צה"ל באזור.
לפי בדיקות שלנו היה לנו ברור שאלו אנשים.
הייתה לנו אפשרות לפגוע בהם בירי תותח.
תצפית המודיעין (נדמה לי של מוצב גלגלית אבל אני לא בטוח) התעקשו שאלו "הולכי על ארבע" כלומר חזירים.
עד שקיבלנו אישור לירי הדמויות נעלמו, האישור התמהמה, לא ברור לי למה, אולי בכדי לחסוך את עלות הפגזים? אולי מתוך רחמים על החזירים?

כעבור כשעתיים וחצי אותם "הולכי על ארבע" חזרו בדיוק בדרך שבה באו.
שוב לא קיבלנו אישור לירי.
כשחזרנו למוצב בבוקר, רצתי לחמ"ל והתווכחתי עם הקצין התורן שמנע את הירי.
לא היה לי עודף זמן והלכתי לישון.
כשהתעוררתי כבר היו ידועים מימדי האסון...
ייתכן שהיינו יכולים למנוע את הארוע הזה...
חבל על דאבדין ולא משתכחין

להורדת הסרט, ליחצו עם הלחצן הימני של העכבר כאן ובחרו שמירת יעד בשם.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

כל כך מעצבן לחשוב שאפשר היה לשנות הכל אם רק היה אישור לירי...

הסרט קצת קשה לצפיה...
ולא רואים כמעט כלום, רק שומעים...

הסרט שמובא בקישור הוא בכלל כתבת טלוויזיה, ומגלגל בתוכו סיפור מורכב:
כאשר התפוצץ המטען הראשון, חלק מהרכבים הסתובבו ונסעו חזרה לאתר הפיצוץ. הם סגרו בצורה חלקית את הזירה ואז התפוצץ המטען השני והרג את קציני חטמ"ז שעמדו לידו (בפיצוץ נפצעו עוד מספר קצינים, ולמעשה כמעט כל הקצינים הבכירים של מפקדת חטמ"ז נהרגו או נפצעו באירוע).
בחדשות הערב פורסמה הכתבה במספר ערוצים לבנוניים וגם בערוץ 1, ובעקבות השידור עלה חשדם של אנשי השב"כ שמשהו כאן מסריח: בין הפיצוץ הראשון לשני עברו מספר דקות בלבד - ובפרק זמן זה כבר הספיק להתמקם במקום צוות טלויזיה ולצלם את האירוע. הצלם נעצר למחרת האירוע.
מחקירה מהירה ומאומצת של השב"כ עלה שהצלם הופעל ע"י החיזבאללה, ובניגוד למטענים שהופעלו בשטחים פתוחים וצולמו ע"י אנשי תיעוד של החיזבאללה ממרחק גדול - התרחשות האירוע בתוך עיירה (אירוע נדיר למדי באותם ימים) אפשרה שליחת צוות לתעד מקרוב את הפעולה.

אגב - באתר החיזבאללה יש הרבה סרטונים של פעולות נגד כוחות צה"ל וצד"ל, אך הם באיכות ירודה למדי (בסרטונים מצולמים הפעלת מטענים, ירי נ"ט, והתקפות על מוצבים).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

יהי זכרו ברוך!