|
25-03-2009, 23:46
|
|
|
חבר מתאריך: 07.01.07
הודעות: 3,397
|
|
אני חייב לומר לך שהקטע מאזוכסטי,מלא בסתירות, פואנטה חזקהמאפיינת אותו, ז'אנר שאשפר לקרוא לו רשימה,אף על פי השבחים (שהם לא פחות מהאמת), ישכמה וכמה מילים שצריך להחליף אותם, וכמה שלא מתאימות, לרשותך ערכתי מעט את הטקסט
מקווה שאהבתה את השינוי (שחלק ממנו הכרחי)
ציטוט:
במקור נכתב על ידי lood
סוף החדר,תחילת הפרוזדור
אנשים מפחדים מהחושך,אבל לא באמת מהחושך.(פה כבר גילתה את הפואנטה של הקטע, אבל הצורה מסתורית שהורסת, כאילואתה אומר:"תשמעו זה לא זהABC זה XYZ" ובסוף אתה אומר XYZ=123)
אנשים מפחדים ממה שהחושך מייצג.
אי-וודאות,חוסר הידיעה,שמעביר צמרמורת בגופם(בנפשם,מחשוביהם...).
החלטתי לצאתמהחדר המואר,נקודתיהבטוחה,(עכב שזה קטע כתיבה, אינניחושב שיש מונח הפסיחה, לכן עדיף שתסיים פסיק בהתחלה או להפך, תתחיל את המשפט הבאבצורה אחרת)
לכיווןהפרוזדור,שאת סופו לא ניתןלראות מרוב חשיכה.
הלכתי אט אט,בצעדים גדולים ומלאי ביטחון,אך עם כל צעד(יש קצת סטירה "צעד גדול"="רועש", אבל אם נתייחס לזהכמטאפורה, אז הדבר יפה, בכול זאת רק רציתי להעיר[img]file:///C:/Users/BC94~1/AppData/Local/Temp/msohtmlclip1/01/clip_image001.gif[/img])
אךכשהתרחקתימהחדר, קטנו צעדי, וירד(דעך,נשמע יותרטוב)ביטחוני.
לא חדלתי מלכתי,לא יכולתילהפסיק.
עד שהגעתי אל סוף הפרוזדור,זה היה כל כך רחוק מהחדר.(מהחדר נשמע מאולץ,ומביע כפילות, עדיף להסיר)
עד כי לא יכולתי לראות את האור המבצבץ(מציץ) ממנו.
הסתכלתי מלפני(מה הכיוון? זה לא מובןכולך,אולי מתכוון ל"הסתכלתי קדימה"?),בקושי רואה מתוך העלטה האופפתאותי.
ואז ראיתי אותו,יצור קטן,רובץ את מבטובי,מתבונן,חוקר.
היצור הקטן הזה היה רעב,רעב לפחדי, לחרדותיי, ולאי-הוודאותשלי.
ואני, אני ישבתי לידו, והאכלתי אותו.
נתתי לו עוד ועוד,והוא לא שבע.
ופעם אחת, כאשר הלכתי שוב אל היצור שלי.
גיליתי שהוא כבר לא קטן.
אנשים מפחדים מהחושך.
ואני מפחדמעצמי.
אלעד (:
|
גרסה אחרי שינוים:
ציטוט:
במקור נכתב על ידי lood
סוף החדר,תחילתהפרוזדור
אנשים מפחדים מהחושך,אבל לא באמתמהחושך.(
אנשים מפחדים ממה שהחושךמייצג.
אי-וודאות,חוסר הידיעה,שמעביר צמרמורתבנפשם.
החלטתי לצאת מהחדר המואר,נקודתיהבטוחה,
לכיוון הפרוזדור,שאת סופו לא ניתן לראותמרוב חשיכה.
הלכתי אט אט,בצעדים גדולים ומלאי ביטחון,
אך כשהתרחקתי מהחדר, קטנו צעדי, ודעךביטחוני.
לא חדלתי מלכתי,לא יכולתילהפסיק.
עד שהגעתי אל סוף הפרוזדור,זה היה כל כךרחוק.
עד כי לא יכולתי לראות את האור המציץממנו.
הסתכלתי קדימה,בקושי רואה מתוך העלטההאופפת אותי.
ואז ראיתי אותו,יצור קטן,רובץ את מבטובי,מתבונן,חוקר.
היצור הקטן הזה היה רעב,רעב לפחדי, לחרדותיי, ולאי-הוודאות שלי.
ואני, אני ישבתי לידו, והאכלתיאותו.
נתתי לו עוד ועוד,והוא לאשבע.
ופעם אחת, כאשר הלכתי שוב אל היצורשלי.
גיליתי שהוא כבר לא קטן.
אנשים מפחדים מהחושך.
ואני מפחדמעצמי.
אלעד (:
|
אני מקווה שהשינוי מצא חן בעיניך, אל תיקח את זה כהעלבה, אלא כניסיון להשתפר ולכתוב עוד ועוד ברמה יותר גדולה , וברוךהבא לפורום שלנו.
שיהיה לכולם יום נעים.
אמיל .
|
|