אהלן,ב5.2 נפטרה סבתי,אדם שהיה יקר לי עד מאוד.
בסופו של דבר,כתבתי על הנושא,איכשהו,זה לא היה קל.
פעם ראשונה שלי,שאני כותב,ורועדות לי הידיים.

בין כותלי בין הקברות:

ובאותו היום,נפתחו מעיינות השמיים.
ובאותו היום,גשם הציף את הארץ.
אך לא גשם מבורך.
דמעות מלאכים ואף דמעת אלוהים.

כי באותו היום,
איבדנו מלאך.
איבדנו אותך.
בין כותלי בית קברות,
נפלנו לרגליך.

ובאותו הבית,
אותו מקום חמים.
רק ריקנות נותרה,
רק אכזבה מרה.

הקירות כבר שחכו,
אבל אני לא.
אבל אנחנו לא.

אשת חיל מי ימצא,
ואבדה אחת.
אשת חיל מי ימצא,
באה לקבורה ונחת.

נוחי לך בשלוות עולמים.



אלעד.

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

כתיבה מתוך רגש היא לפעמים הכתיבה הטובה ביותר. אתה מביע את הכאב והבדידות, ביחד עם הרצון להיאחז בזכרה, בצורה בהירה ומהפנטת.
אוסיף שגם אני יודע מהי הכתיבה למישהו שנעלם...
ת.נ.צ.ב.ה

התחברתי מאוד. הטקסט רגיש וכתוב היטב.

מי יתן שלא תדע עוד צער.