השראה לכתיבה היא משהו חמקמק אך לפעמים אנחנו מקבלים אותה אחרי אירוע או פרט מידע מרתק במיוחד (לפחות במקרה שלי). אז בשביל לעורר בכם את ההשראה לאיזה סיפור אימה ליום, הנה שני אישים חביבים שכללו קניבליזם, עינוי ורצח כפעילויות לשעות הפנאי. תהנו .

אלברט פיש (1870-1936)

"מעולם לא אכלתי עוף מטוגן שמגיע לחצי מהטעם הנהדר של אחוריו הקטנים והמתוקים"

אלברט פיש הוא הסיוט הנורא ביותר של כל הורה- זקן חביב למראה, צייר במקצועו, שנהנה להתעלל בילדים ופיתח אהבה לטעם בשרם. בתקופה של 20 שנה פיש התעלל בלמעלה מ400 ילדים ורצח, לפי הערכות, בין 5 ל-15 מהם.
המקרה של פיש הוא קלאסי מבחינת הקרימינולוגיה- משפחה עם רקע של מחלות רוח והתעללות בגיל צעיר הפכו את פיש לסאדיסט ומזוכיסט שנהנה להכין מרקים מילדים ולהתעלל בעצמו על ידי החדרת מחטים לישבנו.
אולם הדבר המעניין באמת בנוגע לפיש הוא שהיה כותב לפעמים מכתבים להורים של קורבנותיו בהם תיאר את מעשיו- איך לקח את הילד, רצח אותו ואכל אותו, הכול בפרטי פרטים. במכתבים תיאר את הטעם הנהדר של הבשר ואת העובדה שהיה נוהג לאכול את כול הגופה; במקרה אחד לקח לו 9 ימים לסיים אותה, כשהוא הביא את הבשר לביתו והכין ממנו צלי נאה.
את קריירת הבישול שלו סיימו ב1936 בהוצאה להורג בכיסא חשמלי, כשהוא בעצמו היה די שמח מהעובדה שמצפה לו מוות אלים. מזוכיסט עד הסוף אם כן...

Nikolai Dzhumagaliev (נולד ב1952)

ניקולאי, שהיה בשנות ה80' תושב הרפובליקה הסובייטית של קזחסטן, היה למראית עין אדם נורמאלי לחלוטין, אולי אפילו מושך- תמיד היה מגולח, לבוש בטעם טוב ובעל יכולות שיחה גבוהות, ביחד עם תווי פנים נאים. הפרטים האלה עזרו לו להסתיר תפקיד קטן שלקח על עצמו- לבער מן העולם את הזנות.
כחלק מהתפקיד היה נוהג ניקולאי לאתר את הנשים, לפתות אותן ליער הקרוב ואז אונס ורוצח אותן. את הגופה היה אז נוהג לחתוך לחתיכות ומבשל, בדיוק כמו הזקן פיש לעיל.
ברם, שלא כמו הזקן פיש שהיה אוכל לבדו את הקורבן, היה ניקולאי נוהג להכין מהקורבנות שלו ארוחות אותן היה אוכל עם חבריו שלא היו מודעים למקור הבשר. הוא אף היה מכין "חטיפים" ומחלק אותם לעוברים ושבים. מידה של נדיבות, הלא כן? .

טוב רבותיי, אלה הן שתי המפלצות שאני הצלחתי לגרד מתהום הרוע האנושי. אתם יותר ממוזמנים להוסיף כאן עוד דמויות נוראיות (אמיתיות או ספרותיות) או לחילופין לתת לפורום איזה סיפור אימה טוב.

אנדריי צ'יקטילו

הוא הרוצח, הפדופיל והקניבל המפורסם ביותר בתולדות ברה"מ.
צ'יקטילו רצח לפחות 53 בני אדם. הוא נודע גם בשמות "הקצב מרוסטוב" ו "המרטש האדום".

ב-22 בדצמבר 1978 ביצע צ'יקטילו את הרצח הראשון שלו- ילדה בת 9. הוא פיתה אותה במסטיק אמריקאי, הביא אותה למקום מסתור ושם אנס וחנק אותה למוות. היות וצ'יקטילו היה חבר המפלגה הקומוניסטית,נעצר במקומו ובסופו של דבר גם הורשע אדם אחר.
ב-3 בספטמבר 1981 ביצע את הרצח השני. באותו יום ניסה לקיים יחסי מין ביער עם לריסה טקצ'נקו, זונה בת 17, אך לא הצליח להגיע לזקפה. טקצ'נקו לעגה לו ואז דקר אותה צ'יקטילו מספר פעמים בסכין, סתם את פיה בבוץ, חנק אותה וחתך את פטמותיה. גופתה התגלתה למחרת. שני מעשי הרצח הראשונים היו ספונטניים ולא מתוכננים מראש, אך לאחר רצח טקצ'נקו ידע צ'יקטילו ‏שיחזור לרצוח. כשנה לאחר מכן, ב-12 ביוני 1982 רצח צ'יקטילו את ליובוב ביריוק בת ה-12. הוא חטף אותה ליער ודקר אותה כ-40 פעמים. באותה שנה רצח צ'יקטילו עוד 3 אנשים, ובהם הקורבן הזכר הראשון - אולג פודז'יבאייב בן ה-9.

אופן הפעולה של צ'יקטילו היה דומה בכל מעשי הרצח. הוא היה פוגש את קורבנותיו בתחנות רכבת ואוטובוס והיה משכנע אותם, בתירוצים שונים ומגוונים, לבוא עימו דרך רצועת יער. הוא היה מוביל את הקורבן, שהלך מאחוריו; בשלב מסוים, כאשר היו נכנסים לעומק היער היה צ'יקטילו עוצר, מסתובב ותוקף את קורבנו. קורבנותיו היו בדרך כלל ילדים, ילדות ונשים צעירות. לא מעטים היו מחוסרי בית (או כאלה שנמלטו מהבית), נשים שיכורות ומפגרים. על גופותיהם התגלו עשרות סימני דקירה, ובמקרים רבים נעקרו מן הגופות איברים, בעיקר אף, אוזניים, לשון, פטמות ואיברי מין; צ'יקטילו היה חותך איברים אלו בסכין או בשיניו, ואוכל אותם. הוא היה מנקר את עיניהם של רבים מקורבנותיו, כי לא היה מסוגל לשאת את מבטם. רק לעתים נדירות היה מסוגל לקיים יחסי מין עם הקורבן, ובדרך כלל היה מגיע לאורגזמה לאחר ביצוע הרצח.

צ'יקטילו הוא אולי רוצח, ורוצח אכזרי, אך בשורה התחתונה הוא אדם עלוב כמו אלברט פיש. פיש עוד היה איכשהו מעניין- כתיבת המכתבים (באחד מהם תיאר לאם איך אכל את בתה אולם הבטיח לה שהיא מתה בתולה) בעוד שצ'יקטילו הוא פשוט אדם מתוסכל ועצוב, שמשום חוסר תפקוד מיני וחוסר הרגשת ביטחון יצא לתקוף את האלמנטים החלשים בחברה בשביל חיזוק לאגו.