לפני למעלה משנתיים כתבתי כאן מאמר שבמסגרתו הכנסתי לשימוש כאן את המונח "שלומיזם" ככינוי לדת
נפוצה בעולם המערבי, שמטרתה, השגת אוטופיה של של שלום בשלווה באמצעות פיוסו של
כל תוקפן פוטנציאלי, ותיארתי את הנזקים הגלובאליים שחוללו מאמינים אדוקים בדת זו
במהלך 90 שנות קיומה.
(לינק למאמר המקורי: http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%E5%EE%E9%E6%ED )
מאמר זה הינו, במידה מסויימת, המשך למאמר ההוא (שנכתב סמוך לסיומה של המלחמה הקודמת שנגרמה כתוצאה
מפעולה שלומיסטית של נסיגה חד-צדדית), ובמידה מסויימת, גדולה, יותר בחינת אותם אנשים, מנקודת המבט של
"הפרטנרים" שלהם, דהיינו, התוקפנים שהשלומיזם מאמין שפיוסם יביא על כולנו שלווה ושגשוג.

לפני 90 שנה, ממש בראשיתה של דת השלומיזם, טבע אחד ממייסדיה של המעצמה שתהפוך לאחד מהבולטים
שבתוקפנים שאותם רצו שלומיסטים לפייס, הלא היא בריה"מ, את המושג הגאוני "אדיוט מועיל" (Useful Idiot),
כשהוא מתכוון בדבריו לסוציאליסטים במדינות המערב שרצו לסייע במידת האפשר למשטר החדש בבריה"מ, מבלי להבין
שכשתגיע המהפכה לארצם, איש לא יזכור להם חסד נעורים, והם יטופלו בדומה לסוציאליסטים-הלא-בולשביקים בבריה"מ.
מושג זה, שיכונה להלן בראשי התיבות הפשוטים אד"ם, אבן הפינה בהתייחסות התוקפנים לשלומיסטים ב90 השנים שאחרי
המהפכה הבולשביקית. בכל פעם ששלומיסט יצא בהכרזות נרגשות על כך ש"הבאנו שלום לדורנו", בכל פעם ששלומיסט
סיפר על עצמו שהוא "חייל בצבא השלום", חיככו התוקפנים ידיהם בהנאה, על כך שעוד אד"ם בא לסייע להם שלא בטובתו.

צריך להבין, האד"ם הוא-הוא השלומיסט. הוא אינו מודע להיותו אד"ם (לו היה מודע - היה, מן הסתם, פחות מועיל...), אבל
אלה שמרוויחים מפעילותו "למען השלום", מופיעים עימו בכנסים בארצו, ומספרים לבני עמו, עד כמה כדאי שהוא ינהיג אותם,
מודעים גם מודעים לתועלת הגלומה באותו אד"ם.

הדוגמאות לאד"מים הן רבות ומגוונות: צ'מברליין והסכם מינכן, ראשי המפגינים נגד מלחמת וויטנאם והצבת טילים אמריקניים
במערב אירופה (כיום ידוע שחלקם בעצם הופעל, מבלי להבין זאת, ע"י הסובייטים - מה שהופך לאדיוטים סתם, בנוסף להיותם
אדיוטים מועילים...), קארטר ומלחמתו המופלאה למען "דמוקרטיזציה באיראן של השאה" (שהעלתה את חמייני לשלטון) ולמען
הדטאנט (שהביאה לפלישה הסובייטית לאפגניסטאן), קלינטון וטיפולו המופלא בגרעין הצפון קוריאני, כמובן, שפע הדוגמאות
ההזויות של השלומיזם בארץ (אוסלו לסוגיו, הנסיגה מלבנון, ההתקפלות המוחלטת מהרצועה וכן הלאה).

במשך 90 שנות קיומו, האד"ם שכנע עצמו שפעולתו תושיע את עמו/ארצו/אזורו, ושכל התנגדות לה, היא סוג של כפירה שאין
לקבל. זוהי הסיבה שהשלומיזם הפך מאמונה יוקדת בשלום, לדת שנלחמת בחריפות בכל מי שמנסה להציג תמונה של המציאות
בפני אותם מאמינים קנאים. קנאות זו היא שהפכה את האד"מים לחשובים כ"כ עבור המפלצות השונות ברחבי העולם. אחמדינג'אד
לא יכול היה לחלום על הופעה בקמפוס אוניברסיטה יוקרתית במנהטן, מבלי שיתנצל על כל אמרותיו הנאציות, ללא סיוע פעיל
של אד"מים, שמשוכנעים בכנות שאם העולם יתאמץ מספיק לפייס אותו - אז הכל יהיה בסדר (מזכיר את 1938, אבל עם
מטוסי סילון הרבה יותר משוכללים...).

גדולתו של האד"ם היא ביכולתו להחליף את התוקפן, ברגע שמתברר שאכן אין טעם לנהל מו"מ עם אותו תוקפן (זה מתגלה לרוב אחרי
שהתוקפן הוכיח צבעיו האמיתיים וביצע תוקפנות גלוייה - שגרמה להעפת האד"מים מהשלטון, עליית גורמים מאוזנים יותר, וסילוק
אותו תוקפן, בין אם באמצעות נצחון צבאי ובין אם באמצעות נצחון כלכלי - כפי שקרה להיטלר, ואח"כ קרה לסובייטים), הם פשוט
מחכים לתוקפן הבא, וחוזרים ב-ד-י-ו-ק על אותם טיעונים שבהם השתמשו בנוגע לתוקפן. אלה שתמכו בפיוסו של היטלר, הם-הם
אלה שתמכו בפיוס הסובייטים - והם אלה שתומכים כיום בפיוס האסלאמו-פאשיזם.


מי שרוצה הרחבה (הרחבה ב-א-מ-ת משמעותית) :
העיתונאית מונה קיירן כתבה ספר נפלא שעוסק בנושא זה:
Useful Idiots: How Liberals Got It Wrong in the Cold War and Still Blame America First
שבעצם מתאר בפרוטרוט את האד"מים וחוסר יכולתם המופלא לא להודות באמת, גם כשהיא נוגסת בישבנם בכל כוחה...

אחרי שראשוני השמאלנים קמו מהנוק אאוט שנתן להם יאסר זצ"ל (וזכור לטוב (מאוד) המאמר - שאני לא מצליח להשיג מאז - של מאיר שטיגליץ "שובו של היוסי"). בעברית מדוברת - ומחוץ לחוגים אקדמאיים - כבר היו ניצוני בידוד ה"גן השלומיסטי" באותו זמן עם עבודות סאטיריות כמו זו של בעל האתר (המעולה, גם אם המאוד פרובוקטיבי) של The Church of Izhak Rabin and Peace (CRAP) שזיהה יפה את המאפיינים הנוצריים-משיחיים במה שהיום אנו מכנים "שלומיסטים".

אלה כמובן פרטים מאוד שוליים כי אין בישראל שום עיסוק רציני במאפיינים המשיחיים של השלומיזם - עיסוק שאינו אפשרי כאשר ישנה הגמוניה מוחלטת של שלומיסטים, או סתם אנטי לאומיים, על המדיות הפופולאריות של התקשורת, האקדמיה ואפילו "פאנלים" פוליטיים בהם תפקיד ה"ימני" שמור כמעט תמיד לחובש כיפה שבד"כ מציג פן מחשבתי אחר מאשר של האנטי שלומיסט החילוני.

ההגמוניה השלומיסטית חזקה כל כך עד כדי דיכוי יעיל מאוד של כל קול שאינו עולה בקנה אחד עם השלומיזם, אפילו אם הוא מערער על היסודות המתודולוגיים הברורים של איזה כתב קודש זה או אחר.

כמה פעמים קרה לי שנכנסתי לסטימצקי כדי לבדוק האם הופיע חומר קריאה מן הסוג שאני אוהב, בין השאר במדף ה"היסטוריה, פוליטיקה, צבא, יהדות". המוכרת (זו תמיד הייתה "היא", מה לעשות...) ניסתה לעזור לי למצוא משהו שאני מחפש מתוך הנחה שאני לא ממוקד (זה התפקיד שלה, גם אם עבורי הוא מיותר). מאחר ולא מצאתי משהו מעניין (אני נכנס 2-3 פעמים בשבוע, כך שהרבה פעמים אני לא מוצא) מנסים להציע לך ספר שנחשב ללהיט "בטוח". ונחש מהו הספר שהוצע לי לפחות 4 (!) פעמים כפתרון יחיד לנידודי השינה שיהיו לי אם לא אמצא חומר קריאה???

"איך ומתי הומצא העם היהודי"

אני מניח שבדיוק כמוני אתה מכיר את הבעייתיות העצומה - מתודולוגית!!! - שבחיבור המשיחי הזה: בעייתיות שמוציאה אותו לחלוטין מהליגה של "ספרים מונחי אג'נדה" ושולחת אותו ישירות למדף אחר לגמרי...

אבל מה? ההגמוניה השלומיסטית כבדה כל כך, עד כדי שאפילו מוכרנית בסטימצקי - ובחלק מן המקרים אני יכול להעיד שלא מדובר על אנשים לא נורמטיביים פוליטית ולאומית - משוכנעת כאילו מדובר בכתב קודש שמידת נכונותו שניה רק לWhite pages...

במקרה אחד הסברתי למוכרת בשיטתיות למה מדובר על כתב תעמולה זולה מן הסוג הנחות, תוך אנלוגיה מסייעת ("האם היית עושה טיפול שיניים אצל פרוקטולוג?" שניהם PhD סה"כ אז כמה יכולים לטעות...) וראיתי כי לא היה לה שום מושג שמדובר על חיבור מאוד שנוי במחלוקת, וזה רק מההיבט המתודולוגי.

.

והיא הייתה בשימוש קודם לכן.
זו הפעם הראשונה שאני נתקלתי בCRAP ואני חייב להודות שהאתר חריף (חרף חוסר התלהבותי מאמנון
יצחק...).
הם אכן מצביעים על הנקודות החשובות בדת השלום.

בכל מקרה, אני חושב שלא צריך לעסוק בדת השלומיזם רק מהצד של חסידי הדת, אלא גם מהצד של אלה
שמפיקין תועלת מדת זו, הלא הם ה"פרטנרים", שרואים בחסידי הדת, את אותם אדיוטים מועילים...