השראה הכה אותי עוד פעם , מקווה שימצא חן בעיניכם.תהנו !

ערב לחך

ערב לחך באשר שפותיי ינשקן את שפותיך,
כי דבש ושושנים תטעמי


עטוף גופך בד צמר דקיק,
לאור השמש זהב שיערך גלה.

נישקת בתולין ערב לחך לה,
טעם דבש ושונים.

ביחד נהיה אסופים, כעצי אלון זה בזה עטופים,
לנצח מקושרים,באדמה נטועים.

ענפינו אנו מושטים, זה לעבר האחר,
מושטים ענפים של געגועים,
בלי מנוס, אנו רק השמימה עולים.

לשמים יש גבול, וכך הסבל עיתו לתום.
כי שם תמצאי נשיקת בתולין.
כי עולם אחר בו אנו נמצאים.

עולם בני האלמוות,גן עדן,
שם נשגשג מדבש ושושנים,
לשני עצי אלון.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.misgeret.co.il/Posters/698--23-06-06-L.jpg]

תוגובות בונות וכו'... יתקבלו בברכה

יום טוב לכולם.

לפני שאני מגיבה- האם ההגהה מושלמת? ישנן מילים שאני לא בטוחה אם כך הן אמורות להיות או שיש כאן טעות. תוכל לעבור שוב על הטקסט? אשמח להגיב כשיהיה סופי

ודרך אגב- אף אחד עוד לא מת מלכתוב באשכול ההכרות בפורום

תיקנתי, בתקווה שתיקנתי נכון , גם כן את האמת היום חשבתי על לכתוב באשכול היכרות , אני הולך לכתוב הודעה שם.

מקווה שהשיר ימצא חן בעיניך.

התיאור רצוף ומכניס את הקורא לתוך הסצנה שאת מציירת. הסצנה עצמה מעניינת אותי במיוחד- האם מדובר בזוג אוהבים שאחד מהם מת? התיאור של העצים גם מזכיר לי מיתוס יווני עתיק אך די להרחבה כרגע.
רק דבר אחד: ה"בית מעבר" (בית 4) שממיר את סצנת האוהבים בפרידה והעלייה השמימה היה לי לפחות קצת מפתיע. הייתי צריך לחזור על השיר רק בשביל להבין מה בדיוק התהליך אך אני חושב שעם שינוי כזה מדובר בפגם קטן ולא חשוב.
המשיכי לכתוב, שיריך ערבים לי

תודה רבה , גם כתביתך כמו שאמרתי באשכולים אחרים , אכן אולי המעבר קצת גס, במובן המפתיע אבל ככה זה עלה במוחי , אם יש לך הצעה אנא הציע זאת

ואגב אני בן

אוו, פאק, טעות שלי ^^". כל מה שעובר עליי בזמן האחרון כנראה באמת הוציא אותי מאיפוס .

מה עם:

"ביחד נהיה אסופים, כעצי אלון זה בזה עטופים,
לנצח מקושרים,באדמה נטועים."

הצעה יפה ! וזה בסדר קורה .

Chatulim אם תואילי בטוב לבך להחליף את ההודעה הראשונה (הקטע של השיר) בקטע הבא?

ערב לחך

ערב לחך באשר שפותיי ינשקן את שפותיך,
כי דבש ושושנים תטעמי


עטוף גופך בד צמר דקיק,
לאור השמש זהב שיערך גלה.

נישקת בתולין ערב לחך לה,
טעם דבש ושונים.

ביחד נהיה אסופים, כעצי אלון זה בזה עטופים,
לנצח מקושרים,באדמה נטועים.

ענפינו אנו מושטים, זה לעבר האחר,
מושטים ענפים של געגועים,
בלי מנוס, אנו רק השמימה עולים.

לשמים יש גבול, וכך הסבל עיתו לתום.
כי שם תמצאי נשיקת בתולין.
כי עולם אחר בו אנו נמצאים.

עולם בני האלמוות,גן עדן,
שם נשגשג מדבש ושושנים,
לשני עצי אלון.

Done