ח"כ שטייניץ: יש בידינו הוכחות לסיוע מצרי להברחת אמל"ח ופעילי טרור לרצועה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_mivzak/dotted_line.gif]

"בידי צה"ל הוכחות מצולמות על כך שהמצרים מסייעים למבריחים להחדיר אמצעי לחימה ופעילי טרור לרצועת עזה אולם משרד החוץ אוסר על הצגת הצילומים לפני הקונגרס האמריקאי", כך טוען יו"ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר, ח"כ יובל שטייניץ (ליכוד).

בדיון שנערך היום בוועדת החוץ והביטחון בהשתתפות שרת החוץ ציפי לבני, האשים שטייניץ את השרה בכך שהיא מונעת את הצגת חומרים המצולמים לפני הקונגרס ובכך גורמת נזק לישראל. לדבריו, לבני אישרה את המידע והסבירה כי ההחלטה שלא להציג את החומר בפני הקונגרס התקבלה מתוך שיקולים שונים ובהם העובדה שהקונגרס כבר קיבל החלטה על קיצוץ הסיוע הצבאי למצרים.


כאמור אכן הדברים אושרו באופן רשמי - לא שאני מופתע - אך האם הגיע הזמן לשינוי הטון מבחינת ישראל ?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מן הסתם גם אם הדבר נכון ממשלת מצרים תכחיש בתוקף, ואפילו עוד עלולה להאשים את ישראל שפיברקה את הצילומים.

בשורה התחתונה ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את מצרים כאויבת, ולכן גם אם באמת קיימים צילומים שמראים שהמצרים עוזרים לארגוני הטרור בעזה-ישראל לא תעשה כלום.

רק מעניין אותי לחשוב מה היה קורה אם ישראל הייתה עוזרת לארגוני טרור שהיו פועלים במצרים...

אבל על רקע הדברים של שטייניץ נראה לי שכדאי לצרף דעת מומחה.

מה מחפש סגן שר החוץ המצרי בטהרן?

מאת צבי מזאל, מקור ראשון 23.12.07

כ-30 שנה שהיחסים הדיפלומטיים בין איראן למצרים מנותקים. השבוע, לראשונה, התקיימה פגישה של נציג מצרי בכיר בטהרן, כדי לדון על "בעיות האזור". זו לא הסיבה היחידה לחששות שמתעוררים בישראל ובארה"ב בעניין המדיניות המצרית

מצרים נחשבת לא רק אבן היסוד של מדיניות ארה"ב במזרח התיכון אלא גם בעלת ברית על רקע הסכם השלום שחתמה עם ישראל, ניהול מדיניות חוץ מתונה פרו מערבית ויציבותה הפוליטית. בשני צירים אלה התגלעו קשיים שכבר גרמו להרמת גבות ואפילו למתיחות מסוימת הן עם ישראל והן עם ארה"ב.
עוד במהלך השבוע הנוכחי נקטה מצרים בשני מהלכים מעוררי מחלוקת. שר החוץ, אחמד אבו אלע'ייט, שיגר לטהרן את סגנו, חסיין דאראר, כדי "לדון ביחסים הבילטרליים ובבעיות האזור". מדובר ביוזמה מפתיעה. זה ביקור ראשון של נציג בכיר של משרד החוץ המצרי באיראן מאז שזו ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם מצרים ב-1979 בעקבות אירוח השאה על אדמת מצרים וחתימת השלום עם ישראל.
יתרה מזו, איראן היתה זו שסייעה לטרור של הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות שגרמו נזק רב לכלכלה המצרית בשנות השמונים והתשעים, ואף היתה מעורבת בניסיון ההתנקשות במובארכ באדיס אבבה ב-1995. בטהרן יש עדין רחוב הנושא את שמו של מחמד אסלאמבולי, רוצחו של הנשיא סאדאת. הביקור המצרי נוגד גם את המדיניות האמריקאית של חרם על איראן ובידודה נוכח המשבר הגרעיני. אומנם אחמדינג'אד הציע בחודשים האחרונים לחדש יחסים ואף לסייע למצרים בפיתוח אנרגיה גרעינית, אך מצרים ידעה להתחמק עד השבוע.
הביקור המצרי פוגע גם במערך של "המדינות הערביות המתונות" שארה"ב מתאמצת להקים ולשמר מול איראן. מערך זה קיבל השבוע מכה נוספת כאשר מלך סעודיה הזמין את אחמדינג'אד לבוא למכה למלא את מצוות החאג'. יש כאן איפוא פגיעה חזיתית במדיניות האמריקנית.
זאת ועוד, השבוע הודיע אבו אלע'ייט כי מצרים לא תחתום על הפרוטוקול הנוסף של ההסכם לאי-הפצה של נשק גרעיני, המאפשר לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) לבצע ביקורי פתע במתקני הגרעין של המדינות החתומות על ההסכם.
הפרוטוקול הנוסף הוא נספח להסכם לאי הפצה של נשק גרעיני שנחתם במחצית שנות ה-90, לאחר שהתברר כי בביקוריהם השגרתיים לא הצליחו מפקחי סבא"א לגלות את התוכנית הגרעינית של עיראק. איראן חתמה על הפרוטוקול הנוסף תחת לחץ הקהילייה הבינלאומית, אך הנשיא דאז ח'תאמי לא הגיש את המסמך לאישרור הפרלמנט והחתימה אינה תקפה.
מצרים הודיעה לפני מספר חודשים שתחדש את התוכנית שלה לפיתוח אנרגיה גרעינית לשימושי שלום ותבנה ארבעה כורים גרעיניים לייצור חשמל תוך שיתוף פעולה מלא עם סבא"א.
מדוע אם כן מודיעה מצרים עוד לפני שהתחילה בתוכניתה הלכה למעשה, כי לא תחתום על הפרוטוקול הנוסף? האם היא מתכוונת גם לפתח אנרגיה גרעינית שלא למטרות שלום ואינה מעוניינת בבדיקות החודרניות של סבא"א? כיצד יוכלו ארה"ב ומדינות המערב לסייע למצרים בתחום הגרעין אם לא תקבל עליה את חובת השקיפות במסגרת הפרוטוקול הנוסף?
שני מהלכים אלה הם ללא ספק למורת רוחה של ארה"ב, הרואה במצרים שותף אסטרטגי המאפשר לאוניות המלחמה ונושאות המטוסים שלה לעבור בתעלת סואץ בדרכן למפרץ הפרסי, ושעימו היא מקיימת מדי שנתיים, מאז חתימת הסכם השלום עם ישראל, תמרונים צבאיים משותפים המכונים "כוכב זוהר". קציני צבא מצרים לומדים ב'ווסט פויינט', מצרים קיבלה היתר לייצר את הטנק האמריקאי המתקדם "אברהמס", ובמסגרת סיוע צבאי של 1.3 מיליארד דולר היא זוכה לקבל ציוד וטכנולוגיה אמריקניים מודרניים.

עלייה לרגל ולאימונים
שני מהלכים תמוהים אלה מתוספים ליד הרכה של הטיפול בהפסקת ההברחות מתחת לציר פילדלפי. אמנם מצרים מודיעה מפעם לפעם כי חשפה מנהרות ותפסה חומרי נפץ, אך בהתאם למידע המתפרסם ע"י צה"ל מדובר בטיפה בים. כיום פועלות כנראה מאות מנהרות שדרכן מועברים חומרי נפץ, נשק ותחמושת לחמאס, ופעיליו יוצאים לארצות ערב ולאיראן לאימונים.
הם חוזרים כדי לאמן את חבריהם בעזה ובמזוודותיהם כסף מזומן המוערך בעשרות מיליוני דולרים המאפשר לשלטון חמאס להחזיק מעמד. אם אכן המצב הוא כזה וכך זה נראה, מצרים מסכנת את ישראל ואת היציבות באזור שכן מחדליה יאלצו את ישראל לצאת לפעולה צבאית רחבה ברצועה, פעולה שתהיה בעלת תהודה ברחבי המזרח התיכון כולו.
יתרה מכך, בניגוד להבנות עם ישראל התירה מצרים לפלשתינים מרצועת עזה לעבור את הגבול למצרים ומשם לצאת לסעודיה לעלייה לרגל. מצרים עשתה זאת בניגוד לעמדת הרש"פ וכאמור ללא ידיעת ישראל. חשוב גם לומר כי גם ידה של סעודיה היתה במעל, שכן היא ניפקה אשרות בניגוד לדעתה של הרש"פ. גם כאן סביר שחלק מן עולי הרגל הם פעילי חמאס שיצאו לאימונים וגיוס כספים.
על פניהם, מהלכים מצריים אלה משקפים את רצונה של מצרים לצמצם את החיכוך עם חמאס. מצרים אינה מעוניינת בסכסוך עקוב מדם עם חמאס על גבולה בסיני, הן מאחר שכמדינה ערבית אינה מעוניינת לפגוע בפלשתינים יתר על המידה והן מאחר שהיא חוששת שחמאס יפעיל בקנה מידה גדול את שבטי הבדואים בסיני, שחלקם מסוכסכים עם השלטון המרכזי המצרי ויכולים לפגוע בתיירות המצרית שהיא בסיס הכלכלה המצרית כיום.
ייתכן אפוא שישראל עשתה טעות יסודית כאשר ביקשה ממצרים לשמור על הגבול עם רצועת עזה וציר פילדלפי במסגרת ההתנתקות. נראה שבישראל לא היתה הבנה לאינטרסים הבסיסיים של מצרים באזור זה. השאלה היא האם וכיצד ניתן לתקן זאת.
ישראל אומנם הביעה מספר פעמים את אי שביעות רצונה מההתנהגות המצרית במעברי הגבול ובציר פילדלפי, אך ללא הועיל.
מול מהלכים מצריים אלה הועלתה בקונגרס האמריקני הדרישה לעכב 100-200 מילון דולר מהסיוע הצבאי למצרים, "כעונש" בשל הפגיעה המתמשכת של השלטון בזכויות האדם והתחמקותה מלטפל בנחישות במנהרות מתחת לציר פילדלפי.
ספק, עם זאת, אם הבית הלבן יסכים לאשר איום זה, שכן כאמור לעיל מצרים היא אחת מאבני היסוד של ארה"ב באזור, והיא קשורה אליה במארג סבוך של מיזמים מדיניים וצבאיים.
הנשיא בוש אינו יכול להרשות לעצמו לפגוע במובארכ ולהשפילו מול עמו. כבר היו בתקשורת המצרית התבטאויות רבות של אישים ופרשנים שדרשו לשמור על כבודה של מצרים מול ארה"ב.
מבחינתה של ארה"ב חשוב מאוד גם לעקוב אחרי הפגיעה המתמשכת בזכויות האדם. ארגוני זכויות האדם בארה"ב ופעילים של המפלגה הדמוקרטית קוראים ללא הרף לממשל ללחוץ על מובארכ להאיץ את תהליך הדמוקרטיזציה המהווה הבט מובנה במדיניות החוץ האמריקנית.
ארה"ב כבר ניסתה לפעול בכיוון זה, ולחצה קשות על מובארכ לקיים בחירות חופשיות לפרלמנט ב-2005. התוצאה היתה כישלון חרוץ, שכן 88 נציגים של תנועת האחים המוסלמים הקיצונית נבחרו ונכנסו לפרלמנט. אלה מהווים קבוצה קולנית הקוראת לביטול הסכם השלום עם ישראל וליישום ההלכה האסלאמית במצרים.
מאידך גיסא, העדר תהליך דמוקרטיזציה מגביר את ההתנגדות בציבור ומסכן את היציבות הפנימית. בשבועות האחרונים היו במצרים מספר שביתות גדולות במפעלי הטקסטיל ובמשרד מס הקרקעות, והשלטון נאלץ להגיע לפשרה ולהעלות את המשכורות תוך שהוא מסתכן בשביתות נוספות.
אומנם מובארכ מתגבר בינתיים על האופוזיציה, אך יש כבר סדקים ביציבות הפוליטית של מצרים. הכל גם ממתינים לראות מי יהיה יורשו של מבארכ (שבשנה הבאה ימלאו לו 80), והאם העברת השלטון תתנהל בצורה חלקה.
ארה"ב וישראל נמצאות בדילמה לא קטנה: מצרים, עם כל מגרעותיה, היא עדיין המדינה הערבית הגדולה והחזקה במדינות האזור, המקיימת יחסי שלום ישראל ושת"פ מדיני וביטחוני עם ארה"ב. לא נראה שלמצרים יש אינטרס לסטות בצורה דרסטית מקו זה.
יחד עם זאת, זכותן של ארה"ב וישראל לקבל הסברים על מהלכים מצריים הנראים כפוגעים בביטחונה של ישראל ובמדיניותה של ארה"ב באזור. השאלה היא האם יכולות ארה"ב, ישראל ומצרים למצוא את הדרך לדיאלוג ולפשרות שתבטחנה לכל אחת מהן את מינימום האינטרסים החיוניים שלה. לא בטוח שזה אפשרי, מאחר שיש ניגודי אינטרסים ובעיקר חוסר הבנה לגבי חשיבותם של אינטרסים אלה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

.."מצרים מסכנת את ישראל ואת היציבות באזור שכן מחדליה יאלצו את ישראל לצאת לפעולה צבאית רחבה ברצועה, פעולה שתהיה בעלת תהודה ברחבי המזרח התיכון כולו..".

הרי אם אתה יודע מראש שזה מה שיקרה(מלחמה)- אז קח אחריות ותפעל נגד המנהרות.

לא רק שאין מסקנה לגבי השטח אלא שמסיקים מסקנה פה כאילו מצרים אחראית
לביטחון ישראל. שזה טמטום כמו להגיד שאבו מאזן הוא שותף.

הבעיה היא שזו הייתה המדיניות(הממשלה הובילה לפרוץ המלחמה).

מישהו יכול להסביר לי את האינטרס המצרי?
אם אני מבין את מובראק נכון, מה שחשוב לו הוא להשאר בשלטון ולהוריש אותו באופן מסודר לגמאל.
על פניו, האיום הגדול עליו הוא הג'יהאדיסטים, ואיראן התומכת בהם מבחוץ. ישראל לא מהווה איום, אך אסור לחמם את היחסים אתה יותר מדי משיקולי דעת הקהל המצרית.
על רקע זה לא ברור לי למה אפשרו המצרים לכמויות גדולות של חימוש להגיע לחופי סיני ונתנו למנהרות ברפיחהמצרית לפעול כמעט ללא מפריע.
בכל מקרה, עימות הנוכחי נראה שמצריים פועלת נגד החמאס, בייחוד אחרי שחמאס וחיזבאללה האשימו את מובראק בבגידה ועודדו מרידה כנגדו.
התבטאות אחרונה של שר החוץ המצרי מול שרי החוץ האירופים היא שאסור לתת לחמאס לנצח.
מתי הייתה נקודת השבר במדיניות המצרית? מייד אחרי פריצת הגדר בפילדלפי? או שזה היה תהליך מתמשך? ומה גרם לשינוי?

אז מה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי salak מישהו יכול להסביר לי את האינטרס המצרי? אם אני מבין את מובראק נכון, מה שחשוב לו הוא להשאר בשלטון ולהוריש אותו באופן מסודר לגמאל. על פניו, האיום הגדול עליו הוא הג'יהאדיסטים, ואיראן התומכת בהם מבחוץ.

האיום הכי גדול על ג'אמל, או כל מי שיירש את מובארק,
הוא העם המצרי.

אמריקה קונה את נאמנות מצרים ב 2 מיליארד $ לשנה.
כנראה מובארק מרגיש שהסידור הזה הוא מסוכן מדי עבור ג'אמל,
ומנסה לחפש פתרונות לבאלאגן שהוא עומד להשאיר לאחר לכתו.

מדאיג מאוד ההודעה הראשונה והמאמר של יוסיפון,
מאזן הכוחות מתחיל להשתנות לקראת העימותים הקרובים, והוא נוטה נגדנו.
תוסיפו לכל זה את העובדה שגורג' בוש מוחלף בברק אובמה ונוצר פה מצב שיכול להתגלות כבעייתי מאוד.

עוד ידיעה שאולי תעניין אתכם בהקשר :
מתוך ynet
ירדן: שומרים על הזכות לבחון היחסים עם ישראל

בדיון שהתקיים בפרלמנט בעמאן על רקע הלחימה בעזה, אמר ראש הממשלה נאדר א-דהבי כי ארצו "שומרת לעצמה את האפשרות להעריך מחדש את הקשרים עם ישראל". מחוקקים ירדנים: גירוש שגריר ישראל וניתוק היחסים - המינימום הדרוש רועי נחמיאס פורסם: 04.01.09, 18:54


ראש ממשלת ירדן, נאדר א-דהבי, התייחס היום (יום א') בדיון בפרלמנט ללחימה ברצועת עזה ואמר כי ארצו שומרת לעצמה את האפשרות לבחון מחדש את קשריה עם ישראל.
ממשלת ירדן שומרת לעצמה את כל האפשרויות ובכלל זה להעריך מחדש את הקשרים עם כל גורם שהוא ובמיוחד עם ישראל. כל זאת מתוקף השמירה על האינטרס הלאומי העליון", אמר א-דהבי. ראש ממשלת ירדן הוסיף כי ההתפתחויות בלחימה בעזה ייבחנו תוך ניסיון לסייע לסוגיה הפלסטינית

בתוך כך, הפנו 21 מחוקקים ירדנים מכתב ליו"ר הפרלמנט ובו דרישה מהממשלה לנתק מיד את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל ולגרש את שגריר ישראל בעמאן. זאת, על רקע "התוקפנות הציונית ברצועת עזה". "דרישתנו המינימלית היא לגרש את השגריר מירדן ולהקפיא את היחסים עם ישראל", נאמר במכתב.

מוקדם יותר אמר מלך ירדן, עבדאללה השני, כי ארצו תשקיע כל מאמץ כדי להפסיק את התוקפנות הישראלית ברצועת עזה. בפגישה שקיימה "המועצה לענייני המדיניות הלאומית", בה נכחו ראש הממשלה א-דהבי ובכירים נוספים, הדגיש עבדאללה כי ישקיע כל מאמץ כדי לגבש הסכמה בינלאומית שתאלץ את ישראל להפסיק את פעולותיה נגד חפים מפשע.


בנוסף, קרא עבדאללה למועצת הביטחון של האו"ם לקבל מיד החלטה שתחייב את ישראל להפסיק את הפעולה הצבאית, לפתוח את המעברים לרצועת עזה ולהפסיק את "האסון ההומניטרי" שהיא מטילה על הרצועה. מועצת הביטחון לא הצליחה להגיע הלילה לכלל החלטה בסוגיית הלחימה ברצועה, לאחר שארה"ב טרפדה את הצעת לוב לקרוא להפסקת אש מיידית. דיון נוסף בנושא בנוכחותם של שר חוץ ערבים והנשיא הפלסטיני, אבו-מאזן, ייתקיים ביום שלישי.

עם כל הכבוד, אני חושב שהתיאור שהבאת על מעשי ירדן זה רק מס שפתיים. ירדן היא ידידה טובה מאוד של ישראל בסה"כ, ושם באמת מבינים את המשמעות של יחסי שכנות טובה עם ישראל (בניגוד למצריים לדעתי).
אם כבר תהיה איזו מדינה שתחליט "לשבור את הכלים" ביחסייה עם ישראל, זאת תהיה לדעתי מצריים (שתכנע ללחץ של האחים המוסלמים) - הרבה לפני ירדן.
ירדן היא גם מדינה שחוסה בצילה של ארה"ב, ובמידה מסויימת הרבה יותר ממצריים, ולכן ארה"ב לא תרשה לה לבצע פעולות צבאיות נגד ישראל (בנוסף לכך גם רוב צבאה של ירדן מורכב מכלים אמריקאים). בקיצור, אני חושב שמירדן כרגע אין לנו מה לחשוש, אלא יותר מ"ידידינו" המצרים.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

לא הבעתי דעה לגבי ירדן, רק הצגתי כתבה.
לדעתי אל תשלול דברים שאתה לא מבין באופן מוחלט, ואת פעולותיה של מדינה ערבית קשה מאוד לנבא בימינו.

חו"ח שולל, זו היתה דעתי בלבד, כמו שציינתי בתחילת התגובה. אני כמוך - לא מאמין לשום דבר עד שאני רואה אותו במו עיניי.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

אגב למקרה שלא הובן כשאמרתי "העימותים הקרובים" התכוונתי לאיראן וידידותיה.
צריך לשים עין על מאזן הכוחות בתחום הזה. אם איראן משלימה יכולת גרעינית התקפית כל מאזן האימה משתנה פה. ואם חשבתם שעכשיו לישראל אין מספיק מרחב תנועה אז תדמיינו את המדינה נכה לחלוטין.

הרבה הרבה שטויות.
למצרים אין שום אינטרס להתקרב לצד אחד ולעזור לגורמי טרור, מהסיבה הברורה שאצלה יש את האחס שהוא גורם מספיק לבלגן אצלה (קיצוניות שלא רצויה כלל במדינה), ושמאז עליית החמאס לשלטון רק הגביר את המוטיבציה שלו גם הוא להתפתח ולהתקדם.
בנוסף, מצרים לא סובלת את חמאס (הפרות הסכמים רבים, זלזול רב שהוא מייחס לה), וסהכ, עד עכשיו, מצרים איתנו חזק מאוד בסיפור, ורק שהמצב ימשך ככה ויהיה טוב.

שמע, גם אותי הדיון הפתיע, עד עכשיו הייתי בטוח שהחולשה בצד המצרי של הגבול היא תוצר של חוסר מקצועיות ורשלנות, שעם כל הכבוד לא חסר להם, אבל אם תקרא את העובדות שעלו פה תראה שיש דפוס מעניין.

1) הוכחות מצולמות של סיוע מצרי למבריחים מעזה.
2) יוזמה של איראן לחדש קשר עם מצרים ולסייע בפיתוח אנרגיה גרעינית.
3) ביקור סגן שר החוץ המצרי בטהרן(על הקשר של עזה ואיראן אין צורך לפרט).
4) הודעה מצד מצרים על תחילת פיתוח אנרגיה גרעינית, ובמקביל הודעה על כל שלא תחתום על
הסכם של אי הפצת נשק גרעיני.
5)חוסר יעילות כמעט מוחלט בהתמודדות מול ההברחות מעזה. ואת הנושא הזה אני מכיר בצורה מעמיקה מאחת הכתבות בערוץ חדשות זר בו רואיין אחד המבריחים ממצרים. המנהרות הוצגו בכתבה כאחד מהאמצעים העיקריים בהם מועברת סחורה לעזה, והיחס אליהם בכתבה היה כל כך מובן מאליו שלא היתה התייחסות לכך שהעניין לא חוקי ואפילו עלו תלונות על כך שצה"ל פיצץ את המנהרות.

תקשיב... יש הבדל די גדול.
ההברחות מתבצעות דרך סיני, שם יש המון בדואים שלא שמים על אפחד. אותם מעניין רק כמה גמלים הם ישיגו בתמורה לעזרה להברחות, ושום דבר לא יעצור אותם בדרך, לא אנחנו, לא המצרים, ולא האיראנים. בעקבות כך, קשה מאוד לעצור את ההברחות, מהסיבה הברורה שהמצרים מפחדים (בצדק) מהבדואים. ממש לא ממזמן, היו התקלויות רבות בין הבדואים לכוחות מצרים, דבר שגרר זעם רב בשני הצדדים.
בנוסף לזה, מצרים מנסה (בכוחות די מוגבלים צריך להגיד) לעצור את ההברחות. בנוגע לזה, אין לה יותר מדי אינטרס לעשות זאת, זה אומר שהיא צריכה להשקיע משקעים רבים והמון מאמץ כדי לעשות זאת, ולכן היא עושה זאת, אבל בצורה די מוגבלת.
בנוגע לאיראן, היא מנסה להתחבר לכל מדינה באזור בכדי לנסות ולהגדיל את ההשפעה שלה באזור, דבר שהיא מנסה מאוד מאוד לעשות, ודי הצליחה עם השפעה מאוד משמעותית בחמאס.

בנוסף לכל זה, כרגע לישראל אין שום רצון להתכחך עם מצרים, לכן אפחד לא יעשה זאת. מצרים שחקן מאוד משמעותי במשחק פה, נגד החמאס ובעצם מחזקת אותנו בכל מהלך (גם בתקיפה האוירית וגם בכניסה הקרקעית), וסהכ, זה משרת גם אותם, פירור החמאס ורצון החזרת אבן מאזן והרשות לשליטה ברצועה (רצון גם שלהם וגם שלנו, גם זה מהסיבה שהם די שונאים את חמאס אחרי שהם עשו להם בית ספר בניסיונות דיאלוג בין הפתח לחמאס, והשפילו אותם פעם אחר פעם).

...גם בתקופה שאבו מאזן היה שם ירו משם קאסמים...

נו....ו?
איך זה נוגד את מה שאמרתי?

ובכן..אם תחזיר את הרצועה בידי אבו מאזן עדיין יירו משם קסאמים והוא עדיין יגיד ש"אין לי שליטה על הפלגים האלה" בלה בלה בלה

שלושת המאמרים הראשונים בני שנה - לא הם ביקשו התייחסות.
השאלה היא מה גרם לשינוי בהתייחסות המצרית לעומת מה שמתואר בהם וכפי שבא לידי ביטוי בימים האחרונים.

אז מה

חוסני אמר פעם בראיון עיתונאי "אין לי שום כוונות למות כמו הנשיא (אנואר סאדאת) אללה ירחמו",
יש למצרים קן צרעות רציני בדרום ומרכז פוליטי של האחים המוסלמים בקהיר.לישראל הוא עושה ג'סטה מעל פני הקרקע ולחאמס מתחת,תמיד הוא ישלוף את התרוץ "אין לי מספיק כח בסיני שימנע את ההברחות"

לעת עתה לאורך כל העימות מובארק מתנהל באומץ, החשש העיקרי הוא מזרמים מסוכנים במסגרת הקצונה המצרית בעלת זיקה חמה לאחים המוסלמים.