קיבלתי את רשותה של האמנית שלומית וכסלר מירושלים להביא לכם תמונה ראשונה מנוספות ובה יוסף טרומפלדור שלא מוכר לכם.
בתמונה נראה יוסף טרומפלדור, כנראה בשנת 1916 לאחר שהתורכים גירשו מא"י את הנתינים הרוסיים. על ברכיו של י. ט. יושבת ילדה - אמה של שלומית.
אחות סבתה של שלומית, פירה רוזוב. הייתה ארוסתו של יוסף טרומפלדור.



שלומית הבטיחה שתעביר אלי עוד צילומים מעניינים של טרומפלדור על מנת לשתף אתכם ואני מחכה בכליון עיניים לכך.

פירה רוזוב עם י. טרומפלדור ושרה רסין וקסלר על הידים.
המקור: http://www.nrg.historychannel.co.il...referrer=search



בתמונה: אנשל רוזוב ואשתו שרה מרים. בצדדים ישראל רוזוב ורפאל רוזוב בניו. יושבות על המדרגות רבקה ואחותה פירה רוזוב שהיתה ארוסתו של טרומפלדור. ראשון לציון 1905.
המקור: http://www.nrg.historychannel.co.il...referrer=search

וקצת רקע:
באלכסנדריה, עם שובו מגליפולי, לקח טרומפלדור שיעורים בצרפתית מפירה (אסתר) רוזוב, עלמה יפה בת 22, צעירה מטרומפלדור ב־13 שנים, בת למשפחת פרדסנים אמידה, מראשוני פתח תקווה, אשר גורשו גם הם למצרים עקב נתינותם הזרה. פירה לימדה אותו צרפתית והפכה חיש מהר לאהובתו וארוסתו, עמה חלק במשך כמה שנים את כל סודותיו ורגשותיו וכתב לה במהלך המלחמה מכתבים רבים המעידים על חוויותיו ורגשותיו.
באוקטובר 1916, לאחר שנואש ממאמציו להקים את הגדוד מחדש, יצא טרומפלדור ללונדון כדי לסייע לזאב ז'בוטינסקי בהקמת גדוד יהודי לוחם. למאמצים אלה היו שותפים גם דוד בן-גוריון, יצחק בן צבי ופנחס רוטנברג.
ז'בוטינסקי קיווה כי יהודי בריטניה יתגייסו בהמוניהם לגדוד יהודי בצבא, וחש כי טרומפלדור, ששמו כגיבור יצא לפניו, יוכל לסייע לו בגיוס מתנדבים, אולם בפועל נחל ניסיון הגיוס כישלון חרוץ. טרומפלדור וז'בוטינסקי נתקלו בגילויי עוינות קשים ואף אלימים מצד הקהילה היהודית שסירבה להתגייס. טרומפלדור המשיך, למרות הקשיים, בניסיונותיו לגייס תמיכה לרעיון הגדוד. הוא נפגש עם חיים ויצמן, ועם מתנגדיו החריפים של רעיון הגדוד כמו הרב הראשי של הממלכה המאוחדת, אחד העם, ונחום סוקולוב שראו בהקמת גדוד של חיילים יהודיים מהלך שאינו ראוי ואינו "יהודי".
בדצמבר 1916 הופיעו בממלכה המאוחדת 120 איש משרידי גדוד נהגי הפרדות שטרומפלדור הצליח לשכנעם להתגייס לצבא הבריטי. אלה היוו בסופו של דבר את הגרעין לגדוד העברי, שאותו הצליח ז'בוטינסקי, בסיועו הפעיל של טרומפלדור, להקים בעמל רב ולאחר ניסיונות שכנוע מרובים ב־1917.
טרומפלדור, שלא יכול היה להתגייס לגדוד עקב היותו נכה ונתין זר, יצא לרוסיה בעקבות מהפכת פברואר.

המקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99...%93%D7%95%D7%A8

טרומפלדור ארגן בפטרוגרד "הכשרה" של עובדים חקלאיים, קופת מלווה, מועדון ומעון משותף. לאחר מכן יצא לחצי האי קרים וארגן גם בו פעילויות של החלוץ. באוגוסט 1919 יצא שוב לארץ ישראל.

בדרכו לארץ ישראל התעכב טרופלדור באיסטנבול ("קושטא" בפי אנשי התקופה). גם שם, כדרכו, סייע לחלוצים הממתינים לעלייתם לארץ בתעסוקה ובפעילויות רווחה שונות. שם פגש אותו עריק רוסי, רב חובל אריה באייבסקי שהוקסם מעוצמתו של היהודי בעל הכריזמה. מאוחר יותר, בסוף אוקטובר 1919 חזר טרומפלדור ארצה. כמה חודשים אחריו במרץ 1920, הגיע באייבסקי לנמל יפו והצטרף לחבורת החלוץ שהפנתה אותו אל ועדת המים.
בארץ חיכתה לו אהובתו וארוסתו משכבר הימים, פירה רוזוב, אולם כאשר הגיע, ניתק הקשר ביניהם, ככל הנראה בגלל קשר רגשי שרקם טרומפלדור בחצי האי קרים עם צעירה אחרת - אמה (נחמה) ציפקין.

מקור: שם.

על הנשים בחייו של י.ט. עולה במאמר "בין פיאטיגורסק לתל חי " מאת תמר שקי, על בסיס עבודת מסיכום בלימודי מוזיאולוגיה שהוגשה לפרופסור מרדכי עומר.

"רבות נכתב על יחסיו של טרומפלדור לנשים. ואפשר ללמוד מכך, כמה גדול הצימאון לחשוף את הפרטים האנושיים של הדמות ההיסטורית מבעד לקווי המתאר הגסים של האגדה.
טרומפלדור היה מקובל מאוד על נשים. הוא שבה את לבן בקסם אישיותו, בעברו המהולל ובמראהו החיצוני - גבה קומה, בהיר שיער ובהיר עיניים. והן מצדן משכו אותו לא פחות - "… מדוע בין רבות נראה לעתים אחת ולה נהמה, ולה נשתחווה, לה נתפלל…גם עתה אני חושב כי השאלה המינית ולא ידידות היא שנגעה בך. הזוהי ידידות, שטלטלתך עד עמקי נפשך כטלטל סערה אנייה בלב ים?" -
הנה כי כן, רגש האהבה משול בפיו לאחד מאיתני הטבע הכבירים ועם זאת גם המסוכנים ביותר. ואולי כאן טמון הסבר מדוע קשריו הרומנטיים עם נשים, לרוב צעירות ממנו בשנים, לא האריכו ימים וכבו עוד בטרם לבלובן. (מלבד קשריו הקרובים, קשרי האירוסין עם פירה רוזוב, עליהן עוד ידובר בהמשך).
או שמא העובדה, שכאשר העניינים הצבורים עמדו מול העניינים שבלב, באשר לטרומפלדור ניצחו אלה הראשונים - "לא נכזבו תקוותי ששמתי בך, גרישה חביבי, לשוביניסט לא אחשבך; כן לא אחשוב, שעניינך הפרטיים משכיחים אותך את הציבוריים; יד ביד ילכו אצלך, כאשר יאה להם" . עובדה המציעה הסבר נוסף מדוע נשאר ברווקותו עד יום מותו, והוא כמעט בן ארבעים.
אידה למלמן
חברה של דורה, אחותו הקטנה, נערה בת 16 בלבד כאשר הכירה טרומפלדור, גיבור מלחמת פורט-ארתור בן ה - 26. אמנם לא השאירה רושם רב בחיצוניותה אך הייתה דמות מובהקת של אינטלקטואלית שוחרת דעת. הערכתו לה התבטאה ברצינות הרבה בה התייחס למכתביה וענה לשאלותיה. במכתביו פנה אליה 'חברה נכבדה אידה' וחתם אותם ב'חברך המסור לך בכל לב, אוסיה'. בהמשך איבד עניין בה, וכשחלתה במחלה קשה אף לא טרח לבקרה . היא נפטרה בעלומיה בהיותה בת 19 בלבד.
ליזה גשלין
בין אלה שטרומפלדור נתן להם שיעורים פרטיים בימי שבתו בפטרבורג הייתה ליזה גשלין, הצעירה ממנו בשמונה שנים. היא ביקשה לגשת לבחינות האקסטרניות במטרה להשתלם אחר-כך ברפואה. הייתה ציונית "…סוערת, רומנטית וגאה. יעלת חן ירוקת עיניים, בעלת שיער ערמוני הכרוך לה בצמה סביב ראשה ומשהו מן החן המזרחי נסוך עליה…" ידידותה עם טרומפלדור עברה עד מהרה ליחסים אינטימיים יותר, אף שלא האריכו ימים. היא, מצדה, חשה שאינה חשובה לו די והוא - מאס בידידיה, שלדידו, היו אינטליגנטים ריקניים, שבזבזו את זמנם בויכוחי-סרק וגילו יחס פושר ולגלגני לרעיון הציוני. בהשפעתם, לדעתו, עזבה ליזה את הקבוצה - קבוצת מגדל, שליזה הייתה שותפה בהקמתה.
בלה קובנר
ידידותם החלה עוד בפטרבורג שם נפגשו. ואף שלא הייתה ציונית נלהבת הושפעה מטרומפלדור ונמנתה עם אנשי קבוצת מגדל ואף השפיעה על ידידתה אניה להצטרף. הייתה צעירה מטרומפלדור בעשר שנים והוא דיבר עליה בהערכה ובהוקרה רבה: "בלה קובנר עוזרת רוקחים. קומתה נמוכה וגופה דק_ _ _ עלמה זריזה, חזקה ומלאת מרץ; בהירת שיער, יפה, עיניה גדולות ונוהרות_ _ _ והיא מסורה מאוד לרעיוננו" . עוד בפטרבורג ראו בהם זוג לכל דבר ואולם הקשיים שאפיינו את חיי הקבוצה המשותפים במגדל הביאו קץ לאהבתם, כפי שתארה זאת בלה קובנר עצמה: "היחסים בינינו התקלקלו בגלל העלבונות. הוא היה טיפוס של חייל רוסי, קיצוני בדרישותיו, שלא ויתר לאיש, גם לא לי, שהייתי כה קרובה אליו. העלבון והכעס ליוו אותי כל השנים. הוא חשב שאפשר לדרוש מהאחרים את מה שהוא דורש מעצמו…"
אמה (נחמה) ציפקין
גם היא סטודנטית לרפואה. יפיפייה בת תשע-עשרה וצעירה מטרומפלדור בעשרים שנה. נסיבות היכרותם - פעילות טרומפלדור בקרב תנועת "החלוץ" (1919) בקרים לשם נקלעה אמה עם פרוץ המהפכה. היא העריצה אותו הערצה גדולה. "הוא היה איש עז" היא מספרת " בעל שפתיים קמוצות, חזק בהחלטתו, בעל כוח רצון כביר ועם זאת רך וענוג ורומאנטי ללא האמן" . "ישר כמו סרגל", ש"לא עבר את הגבול" עם נשים. איש של כבוד שהתוודה כי הוא קשור לפירה רוזוב, ארוסתו. יחד עם זאת נראה כי השעות הארוכות בהם בילו יחדיו בחיק הטבע, כשהוא מספר לה על ארץ-ישראל ושר לה משיריה, לא חרגו אמנם מידידות קרובה אך היו טעונים ברגשות עמוקים . הקשר בין השנים נותק כאשר נסע טרומפלדור בשליחות "החלוץ" לארץ-ישראל, שליחות שהסתיימה בעלייתו לתל חי, ממנה לא שב.
הנה כי כן, גם יחסיו של טרומפלדור עם אמה לא שונים היו מיחסיו אל הנשים האחרות בחייו - תמיד נדחקו ענייניו האישיים מפני ענייני הכלל. או שמא התחמק - במודע או שלא במודע - מקשר כזה שעשוי היה לשלול ממנו את החופש המוחלט לפעול לפי נטיות לבו.
פירה רוזוב
את פירה (אסתר) פגש טרומפלדור באלכסנדריה (1915) לשם גורש ע"י התורכים. היא הייתה מורתו לצרפתית וצעירה ממנו בשלוש-עשרה שנים. אישה עדינה, וחמה, שריתקה אליה גברים כנשים בחן רב ובקסם פנימי כובש. מקץ שלושה חודשים להיכרותם יצא עם הגדוד לגליפולי. יום יום כתב לה משדה הקרב, בעוד המוות נגלה לפניו דבר שבשגרה, וכל עוד הפרידו ביניהם מרחבי הים נפתח סגור לבו להתוודות בפניה על אהבתו וגעגועיו לה: "… לא אהבתי אישה שתהייה קרובה ויקרה לי כמוך. הידיים הקטנות, העדינות, שפחדתי ללחצן בכוח, שלא לגרום להן כאב, כותבות לי עכשיו מלות של עידוד. אם איהרג, דעי, שלפני הסוף, בצד המחשבות על העם היהודי וארץ ישראל (שלמענם הלכתי ואני הולך לקראת המוות), יהיו גם הרהורים עליך, חביבתי, יקירתי מחמל נפשי… " נדמה שטרומפלדור ידע לכתוב דברי אהבה כשם שידע לאהוב ואולם לכדי התקשרות מחייבת לא הגיע מעולם. שכן "האם נוכל להסתגר בקליפתנו בשעה שאנו נדרשים לעניין הכללי". הם התארסו כאשר בא לאלכסנדריה לחופשה ושבו ונפרדו כשחזר לחזית. גם לאחר שחזר משם לא מימש את הקשר ומקץ עשרה חודשים המשיך לענייניו בלונדון. פירה המתינה לו שלוש שנים.
הם שבו להיפגש כאשר הגיע טרומפלדור לארץ בשנת 1919, כדי לבשר לה - למגנת לבה - על ניתוק הקשר. שלוש שנים לא פסקה פירה הענוגה (היא כתבה לו, שמשקלה רק 51 ק"ג אף שנשקלה בחליפת חורף) לרקום חלומות לחיי משפחה משותפים וחמים. בכך הצטיינה, לא כעמיתה לרעיונותיו האינטלקטואלים אלא במסירות נפשה ובחום לבה יכולה הייתה להיות בת לוויה נאמנה לפועליו. כשהודיע על ניתוק הקשר התמוטטה ונשלחה ע"י משפחתה להתאוששות בארה"ב".

מקור: http://www.hatser-telhai.org.il/files/FMF_8.doc


עולה כאן אם כן שי.ט. ידידנו, לפחות בכל הקשור לנשים בחייו - יצא "נקניק" לא קטן. במקרה של פירה רוזוב הוא שמר על "אופציה" בארץ ישראל אבל טמן גם טמן את ידו בצלחות אחרות בעודו במרחקים.
שוב ושוב עולה כי גיבורינו השונים היו אף הם "בשר ודם" וכי לא פעם המרחק בין דמותו הרעיונית של גיבור לחייו ה"אפורים" ....רחוקה מאוד.

בבלוג המרתק של עודד ישראלי ישנה סקירה על נסיבות נפילתם של שפושניק ושר, מחללי תל חי הראשונים. המאמר פורסם לפני ימים ספורים. מישהו יכול להעלות קישור לבלוג הנל?.

http://israelitombstones.blogspot.c...og-post_25.html

אבל - אינני מצליח לזכור איפה ראינו את הפסל המוקטן של האריה, שישראלי מקונן על אובדנו. זה עלה כאן בפורום. מישהו זוכר?

ייתכן שאתה מתכוון לפסל המיניאטורי של אלכסנדר זייד על סוסו, אשר העליתי ,אאלט, באשכול המתייחס לפסל פולוס, יוצר האנדרטה. גם פיסלון זה נעלם לדעתי.

האם הסתיים כבר הויכוח המר בין דגניה א' למוזיאון בית טרופלדור בתל יוסף,מי צריך להחזיק את גדם-השבת של טרומפלדור? אם אני לא טועה,הוא כבר התפורר.

יש בויכוח הזה של מי יחזיק את הפרוטזה של י.טרומפלדור.
בכל אופן גם אם לא התפוררה הפרוטזה - ראוי לה שתתפורר. אין בה דבר וחצי דבר שיכול לעניין את מישהו.

(ואגב - לא ניתן לריב בהקשר ל"גדם". גדם הוא אותו חלק באיבר שנגדע ממנו חלק. לגבי הגדם הנדון - הוא בוודאות מלאה התפורר כבר מזמן )

ואם תוסיף לזה נצחון אקראי של נבחרת התיכוניסטים של המשק מחזיק הפרוטזה בכדורסל על המשק הגזול והרי לך סיבה למלחמת עולם...