מדינת ישראל של שנות ה - 2000, המיתון מחריף, אחוז האבטלה עולה והשכר של ראשי המדינה - תתפלאו - הוא גם עולה - כך על פי החלטה של וועדה בעניין השכר של הבכירים במגזר הציבורי.

בינתיים, בכירים במשק מפסידים את עבודתם ומי שלא עומד בנטל המשכנתא או בנטל החובות שצבר עד לקריסה - מוצא את עצמו נכנס למעין תוך מערבולת מסוכנת, של מעגל קסמים, שספק אם כל אחד יכול לעמוד בזה כשיש על כתפיו מעמסה כלכלית ששמה "משפחה".

מעגל קסמים, שנעשה כמעט באין מפריע,וכך גם ממשיך להתקיים.

הריבית כיום של בנק ישראל היא הנמוכה ביותר במדינת ישראל מאז קום המדינה, אלא שעובדה זו אינה מיושמת בפועל כלפיי מי שאמור לשלם את האובר דראפט שלו בחשבון הבנק שלו, הוא ישלם למעלה מפי 6 על הריבית ועוד לא דובר על נושא העמלות שמהוות נדבך נוסף לכל הקושי שכבר קיים ממילא.

קחו בחשבון הוצאות שוטפות, גם אם אין זה משכנתא, או ביטוח בריאות כזה או אחר, קחו בחשבון שמדובר באדם שאינו יכול לעבוד בכל עבודה שהיא בשל מצבו הרפואי, הניחו לשנייה בצד, את גילו והניחו בצד לרגע את המענה לשאלה אם יש לו ניסיון - אל תניחו לרגע בצד את השאלה הקשה - מה הוא עושה הלאה והניחו שלאותו אדם יש משפחה...
.
תסריט לא דימיוני בכלל, אלא במציאות של היום - ריאלי, מציאותי, שסביר שרבים מאיתנו נתקלים בו, בין אם במציאות הכואבת היום יומית ובין אם במדיות השונות.

וככל שהמצב מחריף, נראה כי האנטיגוניזם של הציבור כלפי הגוף (המוסד) שאמור לסייע לכל אחד במצבי מצוקה, הקיימים והמוגדרים בחוק, רק עולה, רק מחריף.

הגורם שאמור לסייע, אינו תמיד שש לסייע, הן באיטיות והביורוקרטיה שלו ; והן גם בייחס האישי, לפונים אליו.

באחרונה בעת הגעתי לאחד הסניפים בארץ, ע"מ לתבוע דמי ביטוח לאומי לאחר שירות מילואים (נושא אחר, בפני עצמו עליו אכתוב ביום אחר), הגעתי לסניף בשעות הבוקר, היו בחוץ 2 בנות בהפסקה קצרה, בנות שירות לאומי. את התואר שלהן "בנות שירות לאומי" הבנתי רק לאחר שלפתע הבנתי כי הסניף סגור, 11 בבוקר.

"תבוא בין השעות 15:00 ל - 17:00", הבהיר השומר, והלך לדרכו, "או שתבוא יום אחר", המשיך תוך כדי תנועה.

בזמן שחשבתי וישבתי האם כדאי להמתין את השעתיים הקרובות, מצאתי את עצמי מאוד מהר שומע שיחה קצרה בין אחד השומרים לבין אדם מבוגר, קשה יום, שהגיע וביקש להיכנס: "הסניף סגור" הובהר לו, "מה באמת סגור היום?" "כן ענו לו והציעו לו לבוא ביום אחר, אינני יודע לשם מה בא, ואין זה ענייני אך אני תמה מאוד לעצם העניין בגינה לא הודיעו לו על האפשרות להגיע מאוחר יותר.

מצאתי את עצמי כמה דקות לאחר מיכן עוזר לאישה, עולה מברית המועצות לשעבר, במילוי טופס כלשהוא, "שירות מהיר" - מאחר ולא ידעה עברית, איני בא להלין על כך שלא ידעה כלל עברית, זה כבר עניין אחר גם כן, בנושא הצורה בה ישראל קולטת עלייה, אלא שהעובדה שאזרחות טובה זה היה הדבר שהקל עליה בעוד הדבר צריך להעשות ע"י המוסד היא בעיניי לא פחות מאשר פרדוקסלית במקרה הפחות טוב. בקשתה לפני כן לסיוע מהשומר, נתקלה בהתמחמקות שקופה למדי.

ביטוח לאומי, שאמור לעזור לכל אחד מאיתנו, בעיניי מתגלה לא רק כגוף ביורוקרטי, אלא כגוף שבו עובדים אנשים "מרובעים" שלא חושבים מעבר לקופסא, אנשים שייתכן ולא עברו הכשרה מספקת בעבודה עם קהל ולא נבחנו כישוריהם האישיים בעבודה אל מול קהל ועם קהל, במיוחד קהל שלרוב הוא מהסוג שסובל, הנמצא במצוקה, בין אם בריאותית ובין אם כלכלית, לעיתים - אף שילוב קשה של שניהם ביחד.

לשמחתי,, אותה בת שירות הסכימה לעזור ואחרי כמה דקות של הכרות ושיחה ביננו הסכימה להכניס את "מעטפת השירות המהיר" למי שמטפל בזה - ישירות...

כמובן שכאשר ביקשתי את הטלפון של המוסד הפנו אותי לכוכבית 6050 (מוקד המידע של ביטוח לאומי), ששם נאמר לי ע"י ע' (אחראית המשמרת), כי אי איננה יכולה לתת לי את המספר של המוסד ונראה היה שאין לה מושג מעבר לביטוי "אין לי מושג". כאשר ביקשתי שתעביר אותי לאחראי אחר, בכיר יותר, העבירה אותי לצלילי המוזיקה הידועים של המוסד, ההמתנה, כמובן הייתה לא קצרה, בלשון המעטה.

מסתבר אגב, כי את המספר של המוסד ניתן לקבל בקלות הן באתר האינטרנט והן ב - 144.


אותה ע', סרבה לעשות כן וסירבה לגלות איכפתיות, אנושיות ולויאליות הן למי שמדבר איתה והן למקום עבודה ואשר על כן בימים הקרובים ייצא מטעמי מכתב חריף לגב' נחמה שפירא, מנהלת מוקדי השירות בביטוח לאומי, אשר תידרש לתת את הדעת על התנהגותה של אחראית המשמרת במוקד שמקום לסייע ביקש לטרטרני - מעבר לכל אותה ע', הציעה לי שאפנה ישירות לסניף, המרוחק עשרות קילוטרים ממקום מגוריי. אני תוהה באשר לייחס כלפי אנשים שקשה להם יותר, בין אם מקשיי שפה או קשיים אחרים.

למזלי הרב, אחרי כמה טלפונים וביזבוז מיותר של כמה שקלים בשיחות הטלפון שנעשו בעקבות חוסר היעילות של אותה ע' ואחרים, השגתי את המספר של מזכירת מנהל/ת אותו סניף שלאחר מספר הסברים אסרטיביים מאוד, נאותה להעבירני למחלה המתאימה.

ראוייה לציון אירית, מנהלת המחלקה שהחליטה לעזור והייתה לאדם הראשון מתוך מספר אנשים שעברתי בשיחות טלפון ע"מ לגלות מידע פשוט באשר לסטטוס הטיפול בתביעתי.


במסגרת פועלי החברתי, וכחלק מפרוייקט "חברתי.קום", אפעל ע"מ לבער את נגע הביורוקרטייה הנוקשה והמיותרת הקיימת במוסד, אקרא לשינוי של שעות הפעלות של המוסד ודרישה בדבר הצורך במבדקים מינימליים אישיותיים של העובדים במקום זה, ע"מ שתהא רגישות, הבנה ואכפתיות כלפי מי שפונה ואשר לא יעביר את התחושה לצד השני, למקבל השירות מתוקף חוק, שעושים עבורו טובה.

הגיע הזמן כי אנשים שפונים לביטוח הלאומי יהנו מייחס אישי, כמו זה הקיים במקומות אחרים, תושבי מדינת ישראל, ברובם המכריע לפחות, משלמים את דמי הביטוח הלאומי כחוק, ומן הראוי ומן הנדרש גם כי הייחס כלפי משלם המיסים הישראלי, מדינת ישראל 2008 - יהיה כראוי והוגן.

יש לי עניין עם קופת חולים כללית. שאבתי עידוד מדבריך ואפעל בהתאם.