אגודת הפיקניק- פרולוג
אגודת הפיקניק- פרק א'



אך אל תצערי עצמך,
הו גבירת היופי
אם כל חי.

ילדייך יבואו,
יטהרו את עינך
ויזככו את אורך.

משפחת היידר היא משפחה וותיקה מאוד באנגליה, שאבותיה הגיעו עם ויליאם הכובש, והאחוזה המשפחתית ענתה למעמד- 2 דונמים של אחוזת אבן בסגנון פלדיאני ועוד 3 דונמים של גנים מטופחים, הכול בסדר ובהרמוניה מושלמת.
פנים הבית היה קצת פחות מסודר- בית היידר העמיד חוקרים ומגלי ארצות דור אחר דור ואלו נהגו להביא ממצאים מהעולם החדש ותרבויות זרות.
כך נוצר המצב בו חליפת סמוראי מונחת בסמוך למסכת רופא אליל מקניה, שרטוט של דה-וינצ'י ליד עותק לטיני של הברית החדשה ועוד שילובים מוזרים בין תרבויות שונות, עמים שונים, עולמות שונים. הדבר אולי היה מפריע לאיזה היידר אך רוב המבקרים באחוזה מצאו את עיצוב הפנים מרתק, למעט אותם זבי חוטם אפורים.

"איפה המשרתים?" שואל מרטין בעוד הדוקטור תולה את המעילים על מתלה בדמות נחש על עץ.
"אני מאמין שאדם שחיי כל חייו על מעשיהם של אחרים ראוי לכל הפחות להצלפות," משיב היידר בעודו מתקדם למטבח," בבקשה, עלו לחדר העבודה. אגיע בעוד כמה רגעים עם הוויסקי המשפחתי."
חדר העבודה היה אולי המסודר בכל חדרי הבית- כל קירותיו הוסתרו מתחת למדפי ספרים, למעט הקירות הקרובים לאח שעליהם שורטט עץ המשפחה הסבוך של הבית.
"בבקשה רבותיי," מניח הדוקטור את המגש ועליו כוסות המשקה, "הבקבוק של סבי. אל תשכחו לשתות במתינות" קורץ לעבר בנג'ימין, שהיה בעל אהבה גדולה לטיפה המרה.
"בנוגע להצהרה שלך- אתה מודע שכל משפחת המלוכה צריכה להיות מולקת אם כך?" מחייך סר רוס ולוגם מהוויסקי הכהה.
"דיוויד!", מזדעק הדוקטור, "האל ינצור את המלכה!".
"כי אם שתיית כספי הציבור לא תהיה ממוסדת הפוליטיקאים שלנו עוד יהיו יותר מושחתים" משיב דיוויד בחיוך לגלגני.
"האם יש בדברייך שמץ ביקורת על המונרכיה?" תוהה היידר.
"אי-אפשר להגיד שזה לא נכון. אנחנו ממנים מוסד חסר כל תרומה לחברה" נכנס לדיון ולסינגהם.
"חסר כל תרומה?" מוחה מרטין, "הרי המוסד הזה הוא עתיק כממלכה ומאחד את כל חלקיה. מה חשוב יותר מחברה מאוחדת?".
"כספה וחוש היעילות שלה. המוסד המלכותי רק משחית את רוחם של ההמונים לקבל כל מה ש"עתיק" ובעל מסורת" משיב סר רוס.
לפני שמרטין מספיק לענות קוטע את הדיון היידר-"רבותיי, בבקשה, לא לשם כך התכנסנו" ומוציא את היומן הישן של אבי סבו, קארל א. היידר. "פרופסור היידר, כפי שאתם מנחשים, היה מזועזע כשחזה בטקס והחליט להעניש את המשתתפים". הסובבים מתמקדים בו, כלהקת כלבי ציד באוזניים זקופות.
"ואז הוא שאל את השאלה- 'למעשים כאלה נוראים מתאים רק עונש נוראי במידה שווה או יותר. אך מה יהיה העונש המתאים?'. לשאלה הזאת הוא מצא תשובה בתרבות האצטקים אותה חקר."
כולם מתקדמים מעט בכיסאותיהם בשביל לשמוע את מוצא פיו אך הוא פונה לעבר אחד מארונות הספרים ומתחיל לעבור על פני עשרות המדפים, עמוסי ספרים בבליל שפות מרחבי העולם. אחרי כמה שורות של ספרים עבי כרס בעטיפת עור כהה הוא מוציא מחברת כחולה ודקה, דפיה מצהיבים ועל כריכתה הכותרת "מחקר תרבות אצטקים- כרך ג' ".
"סבי חקר כמה מהמקדשים המתקדמים יותר במקסיקו ונתקל בתחריט הזה," הוא מוציא דף צהוב ועליו רישום פחם של טקס קורבן אדם. לאחר שכולם עוברים על התרשים ממשיך היידר- "הוא הבין שהדרך היחידה להעניש את משתתפי הטקס הוא על ידי ביצוע טקס מקביל שבמרכזו יהיה פולחן הירח, ההפך מטקס השמש שלהם."
"רק רגע, קארל היידר תכנן טקס לירח?", שואל בתמיהה סר רוס, " אותו קארל היידר שתמך במלחמה בצרפת המהפכנית רק בשביל להחזיר בהם את האמונה באלוהים?".
"רוח וחומר" משיב בשקט הדוקטור.
"סליחה?" מקרב רוס את אוזנו בשביל לשמוע.
" 'רוח וחומר' ", מגביר את קולו היידר, "זו מסה שהוא כתב אחרי כמה שנים של מחקר. פרופסור היידר האמין שהעולם מתחלק לשתי מערכות- הרוחנית, בה שולט באופן מוחלט אלוהים והחומרית שמשלבת עוד אלמנטים חוץ מהאלוהיות בשביל לקיימה. הוא ראה בשמש ובירח שני אלמנטים מרכזים בקיום החומרי ולכן קבע שעל חטאים חומרים יש לשלם בצורה חומרית אל מול ישויות חומריות."
"והאם פרופסור היידר ביצע את הטקס?" תוהה דיוויד.
"ומהו בכלל הטקס הזה?" מוסיף מרטין.
הדוקטור שוקל לכמה רגעים האם לספר להם, חוכך במוחו מה תהיה התגובה. לבסוף, נופלת ההחלטה- "הוא תכנן לבצע קורבן אדם בחשכת הלילה לפי כללי טקס שהוא בעצמו פיתח וכן, הוא הגשים את זה על רבים שהשתתפו בטקס השני". דממה משתררת.
"הוא ביצע את זה במהלך המהפכה?" מפר לבסוף את הדממה בנג'ימין.
"המהומות שהשתררו נתנו לו גישה לחברי האצולה הבכירים."
"ואתה יודע בדיוק כיצד זה בוצע?".
"כל הטקס רשום ביומן שלו, עבודת מחשבה של שנים."
"אז בואו נעשה את זה" קובע בנג'ימין ומוזג לעצמו עוד כוס משקה.
"מה?!" מתרומם מכיסאו מרטין ופניו אדומים. "זהו מעשה לא מוסרי וברברי!".
"ומה שהם ביצעו אינו כזה?" שואל סר רוס בקול רגוע.
"האם עלינו לנהוג כמותם?".
"אך האם אין צורך להעניש אותם על פשעיהם?" מגביר רוס את קולו.
"מי נתן לנו את הזכות להעניש אותם? אני יודע שאני לא אלוהים או נציג הממשל."
"הם הממשל והם אינם מכירים באלוהים. האם תעדיף לתת להם להמשיך בהפקרותם?!".
מרטין מתחיל לומר משהו אך עוצר עצמו ומניח את כוס המשקה. "אתם יכולים ללכת ולשחק לוחמי צדק ופגאנים, אני לא. יום טוב" הוא יוצא בזעף מהחדר וקול טריקת דלת הכניסה נשמע.

איזו יציאה דרמטית! ובעוד החברים מתיישבים לדבר על תוכניותיהם, מתחיל מרטין את דרכו לעבר פי התהום.

משובח כקודמו, אני רואה ששיפרתה קצת בכך שהכנסתה יותר פרורים של הטקס, ובכול זאת השארתה טעם של עוד, חוץ מהוויכוח המצויין שיצרתה, הסביבה וההרגשה של הבית וחדר העבודה, היה חסר אלמנט אחד תיאור הדמויות, מה הדוקטור לובש, מה מזג האוויר, איך נראה בקבוק האלכוהול המשובח של סבו, כול זה כשתוסיף אותו יוסף עוד טעם לפירורים, זה כמו לעשות טוסט בלי מיונז ( או גבינה ), הבנתה לאיפה אני חותר?

אם לדעתי דבר זה יהיה אפשרי ואתה יכול להוסיף אותו בקלות, למשל כשהם נכנסו לחדר, אתה יכול לכתוב "ריח של דפים המתפוררים, בעודם שומרים את ידע התבל בתוכם, הכה את האפים של האורחים...." או כול דבר אחר בסגנון, אני חושב שהבנתה .

חוץ מזה אני חייב להגיד שהרעיון מצויין ואני רואה שאתה חותר יותר לעומק מאשר מחזה\ סיפור שמדבר על טקס זוועתי , אלא אתה מסמל את סוגי האנשים, איך אחד מחליט את גורלו של האחר וחורץ אותו, ועוד ועוד, שאני לא רוצה להגיד כדי לא להרוס את הציפיה.

דבר אחרון, טקס הירח, שהוא ההפך, תסיר ממנו כמה פירוררים, זה קצת הרס מה מתח, אבל זה לא קטלני, והמשפט האחרון, אחרי שגליתה קצת מהמתח של הטקס עשה מין טוויסט מוזר בעודי קורא, זה כאילו הוצאתה אותי מכול המחשבות על מה יהיה בהמשך, ונתתה לי דבר חדש לתהות בו, אני מציע שתשנה את זה, או שתוסיף משהו, או שתשלב את זה לפני הסוף.

נ.ב. אני לא כותב הצעות של ממש, מחשש להרוס , כי זה סיפור, ואיני סופר, או בנאדם שמכיר את מחשבותיך, לכן אני נותן לך את זכותך להחליט.

עד כאן תמה תגובתי.

המשך ערב נעים.
אמיל.

הכתיבה שלי בראשיתה הייתה מלאת תיאורים כל כך שהסיפור הרגיש כמו תיאור יבש של תמונה. הדבר במיוחד קשה כשכותבים בזמן הווה כשאז צריך להכניס את התיאור כחלק מההתרחשות הנוכחית כרגע. אולם אני מודע לערך המוסף לקורא ואשתדל להכניס בפרקים הבאים יותר תיאורים בשביל לצייר תמונה יותר ברורה.

הפעם, השבירה הזאת של קו המחשבה והכנסתו לאחר היא מכוונת משני טעמים: אני רוצה להעביר את הטקס לאחורי תודעתו של הקורא (ואל תדאג, הפירורים על טקס הירח לא משתווים אפילו לבית הממתקים שאליו הם מוליכים ) ולתהות מי בעצם מספר את הסיפור. הרי מספר אובייקטיבי לא פתאום יצא בכזו הצהרה, הלא כן?

האמת? לא ממש הצלחתי להבין מה אתה מנסה להעביר. סיפור פנטזיה? אמירה פילוסופית? ערבוב של השניים? לא יודע אם זה בגלל שאלו רק הפרקים הראשונים, אבל עוד לא התאפסתי על מה שקורה, כך שאני אחכה לפרקים הבאים כדי לחוות דעה.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

לפחות הכתיבה דואגת שהמעקב אחרי הפרקים לא יהיה טרחה? כי אם יש משהו שאני מנסה להשיג כאן זה לא להפוך את הקריאה של הפרקים לעבודה וכיבוש הרצון לעשות משהו אחר.

דווקא הערבוב הזה שבין תיאור מפורט של חברה ודיון פילוסופי ובין פנטזיה הופך את הסיפור לקצת קשה לקריאה. לא ברור למה לצפות, והמעבר בין הפאזות די חד.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

למה אתה מתכוון בפנטזיה? אתה יכול להצביע על הנושא בשביל שאוכל למתן את מעברי הפאזות?

הטקס המסתורי נשמע מאוד פנטסטי, והסיפור עם שלמה, שמתואר בהתחלה נראה גם הוא בדיוני.
אגב, כאן אני לא משתמש בביטוי "פנטזיה" במובן של דרקונים וימי הביניים, אלא במובן של דבר לא מציאותי. אולי המונח "בדיוני" יתאר את התחושה שלי טוב יותר.
ודוגמה למעבר חד: בכל הפרק הנוכחי יש תיאור רב של הסביבה ושל הדעות של הדמויות, אבל בסוויצ' חד עוברים לאיזה פולחן סודי, בעל שם מסתורי ועם משמעות פוליטית או חברתית מפותלת.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

בדיוני אכן מבהיר את כוונתך באופן טוב יותר .

בנוגע למעבר- רשמתי לפניי ואשים לב לשינוים כאלה בשיחות. אחרי הכול, לא ארצה שבעיתיות כזאת תמשיך ותהדהד לאורך הסיפור

אני מסכימה עם ישי, קשה לעקוב, אבל אני חושבת שזה בגלל שהדברים שאתה מספר לא נותנים תחושה שהם הולכים בקו ישר לנקודה מסוימת שאתה רוצה להביא אותנו אליה. אני חייבת להתוודות שלא קראתי עד הסוף, אבל ממה שהתרשמתי לא הבנתי בדיוק למה אנחנו פוגשים את הדמויות ומה המטרה שלהם. אם תבקש ממני לתמצת את מה שכתבת עד עכשיו לא יהיו לי הרבה פרטים ברורים של עלילה.

when injustice becomes law, rebellion becomes duty.

באמת אין שום הבחנה במטרה או הרגשה לקראת התקדמות בעלילה? זה מאכזב.
אולי יש צורך לעבות יותר את הפרקים ולהוציא את קווי העלילה מתוך הערפל שהם מסתובבים בו... אני צריך לעשות חושבין.

לפי המשך התגובות אתה שוקל את שיוני סגנון הכתיבה, בכך שתוסיף עוד מידע וכו'...
דרך טובה לעשות זאת היא ממש לנסות לשכוח את הפרקים שכתבתה, ואז תקרא אותן, תדמיין כאילו אינך יודע מה המשך, ותמצא את התשובה הכי נכונה, ככה לפחות אני עושה.

הרבה פערים בסיפור, ודברים לא הגיונים, ואפילו מידע חסר שבראש שלי נראה שנמצא שם, את כול אלה גילית על ידי הדבר הזה.

אז לשיכולך.

ואני חייב לומר שאם היו הפרקים יותר ארוכים, זה היה ב100% יותר טוב.

ערב טוב לכולם.