11-12-2008, 03:14
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.12.08
הודעות: 3
|
|
|
נכסי טמפלרים בנהריה
סבי וסבתי מצד אמי, ניצולי שואה, עלו לישראל מפולין ב 1950. בתחילה שוכנו במעברת אוהלים באזור חיפה, אולם למזלו של סבי, הוצע לו לעבור לנכס שהיה בניהול האפוטרופוס לנכסי גרמנים בצפון נהריה. הנכס, היה בתחילת שנות ה 50 מבנה הרוס בחלקו (ללא גג, חלונות, דלתות, או תשתית כלשהי) בנוי מאבן עם קירות עבים מאוד בעל צורה מלבנית מוארכת ששימש ככל הנראה שלא למגורים אלא כמחסן, אורוות או מתקן אריזה לתוצרת חקלאית. לאורכו של המבנה היו 4 דלתות עץ חיצוניות דומות לדלתות של אורוות. בחוץ, בצמוד למבנה, היתה מעין אמבטיה מבטון שאולי שימשה לשטיפת פרי או כשוקת להשקיית בהמות או סוסים. סבי שיפץ את המבנה, חיבר אותו לתשתיות מים, חשמל וטלפון והפך אותו לבית מגורים צנוע אך נאה. הבית היה בחלקו דו-קומתי, מדרוגות חיצוניות עם מעקה מברזל מסולסל הובילו לשטח גג מרוצף ולחדר אחד עם רצפות מהודרות שיצרו פסיפס על ריצפתו. חדר זה יתכן ששימש במקורו למגורי שומר האתר והיה בעל גג רעפים כתומות.
המקום, שטח קרקע על כביש נהריה - ראש הנקרה שכן מצפון לאיצטדיון הכדורגל של נהריה. בשנות ה 70 המבנה היה מוסתר מן הכביש ע"י שורת עצי איקליפטוס עצומים ושיחים עבותים. שער ברזל ישן סימן את הכניסה למיתחם. בסמוך לבית היתה באר ולידה מבנה אבן קטן ומוזנח ובו שרידי משאבת מים ישנה. כמו כן היה שם קיר שנותר כנראה כשריד למבנה נוסף, אולי רפת, ארוות או מחסן. מעבר לבית השתרעו פרדסים מתוחמים בשורות של עצי ברוש גבוהים וגם שדה חרוש ומטע גויבות היה שם. השטח החקלאי כולו היה תחום במערב במסילת הברזל חיפה - ביירות, מצפון, מעבר לשורת ברושים נוספת, היו שדותיו הדרומיים של מושב לימן, מדרום האיצטדיון של נהריה וממזרח, כאמור, כביש נהריה - ראש הנקרה.
חלק מן הפרדסים באתר היו מוזנחים וחלקם עובדו, כמו גם השדה ומטע הגויבות, ע"י ערבים מן הכפר מזרעה, אם איני טועה. העובדים שכנראה הושכרה להם הזכות לעבד את המקום, היו מגיעים מדי בוקר בימי השבוע לעבד את השדות והמטעים. בשדה גידלו חסה וצנון אותם השקו בצינורות פלדה מתפרקים שתמיד היו מונחים שם. בעומק הפרדס, בכיוון מסילת הברזל, היה מבנה מאולתר בנוי מפח גלילי ובו התגורר, בתנאים של הומלס, זקן ערבי צנום שהיו לו כמה כלבים אימתניים קשורים בשרשראות. כילד נאמר לי שהוא משוגע. האיש תמיד מילמל לעצמו ואולי לא דיבר עברית, הוא התקיים מפירות הפרדסים ומלחם ואוכל שהיו מביאים לו הערבים שעבדו במקום. כיום אני חושב שאולי הוא היה "שוטה הכפר" של איזה כפר פלסטיני מהאזור שתושביו נמלטו במהלך הנכבה והשאירוהו לבדו.
סבי וסבתי התגוררו במקום עד 1978 עת הפכו קשישים מדי מכדי להתגורר לבדם במקום מבודד כלכך. באותה שנה הם עברו להתגורר במרכז הארץ.
אבל אחזור לעברו הטמפלרי של המקום. בילדותי שמעתי מסבי ז"ל את הסיפור הבא:
ביום בהיר אחד בסוף שנות ה 50 או בתחילת שנות ה 60 הבחין סבי באדם, לבוש בהידור ובידו מצלמה שעומד ליד שער הברזל על שפת כביש נהריה - ראש הנקרה, ומתבונן בעניין רב אל הבית. סבי ניגש לשאול מה האיש מחפש והתברר מיד שהוא תייר דובר גרמנית (סבי ששירת כקצין בצבא האוסטרי במלה"ע העולם ה 1 ואף למד בוינה, דיבר גרמנית שוטפת). מסתבר שהתייר נולד במושבה הגרמנית בחיפה למשפחת אפינגר הטמפלרית (שבבעלותה היה גם מלון אפינגר). הוא סיפר לסבי שבא כתייר למדינת ישראל הצעירה מתוך סקרנות לראות את המקומות בהם בילה בילדותו. הוא סיפר שמשפחתו היתה בעלת השטח. הם לא התגוררו במקום אך נהגו להגיע לשם לעיתים קרובות. הילדים רכבו על סוסים בעוד המבוגרים פיקחו על הנעשה במטעי ההדרים והשדות שעובדו עבורם ע"י עובדים ערבים שכירים.
מאז נקרא המקום במשפחתנו "בית אפינגר".
לאחר שננטש המקום ע"י סבי וסבתי שבתי אליו כ 9 שנים אחר כך, בקיץ 1987. המבנה עדיין עמד שם אבל היה פרוץ ומוזנח. כל מה שניתן לגניבה נעקר ונלקח, ברזים, דלתות וחלונות. אפילו גג הרעפים פורק. כנראה שמשהו מצא שימוש לרעפי הטרקוטה הכתומות.
בדצמבר 2000 עברתי שם שוב. אז כבר המקום השתנה ללא הכר. הבית איננו, עצי האיקליפטוס שלאורך הכביש נכרתו ועמם גם הפרדסים והמטעים. במקום נבנו מה שנראה כחממות. המקום השתנה כל כך עד שיכולתי לזהותו בוודאות רק עפ"י המיקום של האיצטדיון שמדרום לשטח. עפ"י צלומי הלווין של Google Earth, החממות נמצאות שם גם כיום.
אם יש למישהו מידע על האתר הזה, על נכסי טמפלרים אחרים באזור נהריה או על משפחת אפינגר - אשמח לדעת. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
