במלחמה האחרונה בלבנון למדנו פעם נוספת, שלטילי הנ"ט יכולת רבה לפגוע, לחדור ולגרום נפגעים בצוותי הטנקים. לפי מה שנכתב בפורום נפגעו כ-50 טנקים וכ-50% מתוכם נחדרו והפגיעה גרמה לנפגעים.מסה"כ הטילים שנורו נפגעו יחסית מעט טנקים, אבל זה עדיין מספר רב של טנקים שיצאו מכלל פעולה. אני לא יודע מה הסיבה למספר המועט יחסית של הפגיעות, אבל אני חושש שבמלחמה הבאה, שאני מקווה שלא תבוא, יפגעו מספר גדול יותר של טנקים, צריך לזכור שגם האויבים עוסקים בניתוח והסקת מסקנות.
על מנת לשפר את מיגון הטנקים ושמירה על אנשי הצוות, יש לדעתי לבצע מספר שינויים והם:
1. להחליף את הצריח הקיים בצריח לא מאויש.
2. לשפר את המיגון בטנק.

צריח לא מאויש.
אחד מנקודות התורפה של הטנק הוא הצריח. פגז שחודר את הצריח יכול לגרום לפגיעה קשה בכל הצוות.על מנת לשפר את שרידות הצוות, צריך לשנות את מבנה הצריח להוציא ממנו את אנשי הצוות ולהפוך אותו לצריח לא מאויש. היתרון בצריח לא מאויש הוא שאין מעבר פיזי בין הצריח לתובה (למעט כבלי חשמל ואלקטרוניקה למיניהן) ופגיעה בצריח לא תפגע באנשי הצוות שיושבים בתובה. אין ספק שבדור הבא של טנקים נראה טנקים עם צריח לא מאויש. בנגמ"ש הגרמני החדש "פומה" מותקן צריח לא מאויש, ואני לא הופתע לראות את הטנק הרוסי המסתורי טי-95 עם צריח לא מאויש גם כן. ה"ברדלי" מחכה למקצה שיפורים ונראה איזה צריח יותקן עליו.
לישראל יש את הידע והיכולת להתקין צריח לא מאויש ע"ג טנקים, ואני מקווה שנעשה זאת.

לצריח הלא מאויש היתרונות הבאים:
א. הצריח יהווה מטרה קטנה יותר ולכן קשה יותר לפגיעה.
ב. גם אם הצריח יפגע לא יפגעו אנשי צוות.
ג. גם אם נפגע הצריח, הטנק יוכל להמשיך בנסיעה.
ד. אפשר יהיה להקטין משמעותית את משקל הטנק ועי"כ לשפר את הניידות,
ה. משקל מוקטן לצריח יאפשר צידוד מהיר יותר.

צריח לא מאויש דורש פתרונות לנושאים רבים וביניהם:
1. טען אוטומטי.
2. טעינת פגז בתותח.
3. צידוד והגבהה.
4. טעינת פגזים בטען.

1. טען אוטומטי:
בעולם ישנם פתרונות רבים לטעינה אוטומטית, חלקם טובים יותר חלקם טובים פחות, בכל הטנקים הרוסיים מהטי-72 והלאה ישנם שלשה אנשי צוות וטען אוטומטי. בטנק הצרפתי "לקלרק" ישנה מערכת טעינה אוטומטית שממוקמת חיצונית לצריח. בתומ"תים 155 מ"מ ומרגמות 120 מ"מ ישנם מערכות טעינה אוטומטית וצריחים לא מאוישים, חלקם עדיין בניסויים אבל כולם בדרך הנכונה. בעתיד כל התומ"תים (כולל ה-M-109) יהיו עם מערכות טעינה אוטומטית ואני מאמין שגם הטנקים.

הטען שאני מתאר כאן מותקן בצריח והוא דומה לתוף של אקדח תופי עם 15 תאים. בכל אחד מהתאים מותקן פגז של 120 מ"מ "זרוע מכנית" תחבר את הקנה והתוף והחיבור יעשה בדרך שתאפשר לתוף להסתובב על צירו מתחת ל"זרוע". התקנת התוף תעשה כך שהפגז בשעה 12 יהיה מול בית הבליעה של קנה התותח. בכל אחד מהפגזים תותקן יחידה אלקטרונית שתזהה את סוג הפגז ועי"כ המחשב יוכל לזהות את סוגי הפגזים בתוף ולסובב את התוף כך שהפגז המתאים יהיה מוכן לטעינה.

2. טעינת התותח:
ישנם שני אפשריות לטעינת פגזים בתותח:
א. הטעינה תתבצע ע"י זרוע מכנית שתדחוף את הפגז מהתא שבתוף לבית הבליעה. לאחר הירי וחליצת התרמיל, התוף יסתובב ופגז נוסף יהיה מוכן לטעינה.
ב.לכל אחד מהתאים תהיה יכולת לנוע קדימה מהתוף ולהתחבר לקנה התותח. בין הקנה והתא תתבצע נעילה שתאפשר לפגז להיירות ישר מהתא. בשיטה זו נבטל את פעולת הטעינה והחליצה ולאחר הירי התרמיל ישאר בתוף. בשיטה זו צריך לדאוג שהנעילה בין התוף לקנה, מבנה התא והתוף כולו, יוכלו לעמוד בלחצים הגבוהים שנוצרים בקנה בזמן הירי.

3. צידוד והגבהה:
ישנם שני אפשריות להתקנת הצריח על גבי התובה:
1. הצריח מורכב על התובה בצורה הרגילה אבל ללא המעבר בין הצריח לתובה.
לא ארחיב בנושא זה.
2. הצריח יותקן ע"ג התובה בצורה שתאפשר את הגבהת הצריח לירי תלול מסלול.
הצריח יחובר לתובה ע"י 2 "זרועות" שיחוברו בצד אחד לצריח, ובצדם השני יחוברו בתובה לטבעת סיבובית שתאפשר את צידוד הצריח. ירי לטווחים רגילים של טנקים יעשה בצורה המקובלת ואילו ירי לטווחים רחוקים יותר יעשה ע"י הגבהת הצריח. הגבהה זו תעשה ע"י שני בוכנות שיחוברו בין הצריח לתובה, הבוכנות יבצעו את ההגבהה הראשונית ואילו הגבהת הקנה תבצע את הכינון המדוייק. המטרה בהתקנת צריח עם יכולת לירי תלול מסלול היא לאפשר לטנקים לירות לטווחים גדולים מהטווח הקיים כיום בטנקים.
אם מחשבה זו, של הגבהת הצריח תתקבל, נוכל לייצר לטנקים תחמושת חכמה שתאפשר לטנק לירות פגזי מטען חלול שמתביתיים על כתם לייזר, פגזים נגד טנקים שפועלים על עקרון מטען קלע, כדוגמת ה"בונוס", ועוד. כיום אולי אין אפשרות לטנקים לראות מטרות בטווחים רחוקים, אבל בעתיד נוכל לראות מסל"טים שירחפו מעל פלוגות הטנקים לצורך תצפית ותהיה להם היכולת לסמן מטרות ע"י קרן לייזר.בח"א האמריקאי ישנו מהלך דומה כאשר מסל"ט מזהה מטרה, מסמן אותה ומסק"ר משגר טיל כנגד המטרה כאשר המסק"ר עצמו נמצא מחוץ לאיזור האש.

לחיבור הצריח ע"י זרועות ישנם מספר יתרונות נוספים:
א. חיבור הצריח ע"י הזרועות יאפשר לטנק לשנות את גובה הצריח מעל התובה. הזרועות במצב ראשוני יהיו ניצבות לתובה ויהיו בהגבהה מקסימלית, אבל אם נטה את הזרועות קדימה או אחורה, הזרועות יוכלו להנמיך את הצריח כולו, וזהו יתרון כאשר יורים מאחורי מחסה.
ב. חיבור ע"י זרועות, יאפשר לזרועות עצמם לשמש כבולם רתע של הקנה.
ג. ניתן יהיה להחליף את הצריח הרגיל שנושא תותח 120 מ"מ בצריחים אחרים בהתאם למצבי הקרב השונים כגון: בלחימה בשטח בנוי שבו אין צורך בתותח 120 מ"מ, ניתן יהיה להתקין צריח עם תותח 35-40 מ"מ שלפגזים שלהם, ישנם יכולות שמזכירות את ה"רקפת". או תותח 20-25 מ"מ בסגנון ה"וולקן" שהיה יעיל מאד בלחימה בשטח בנוי ב-1982.

4. טעינת התוף:
אחת האפשרויות לטעינת פגזים חדשים בטען שמותקן בצריח תתבצע ע"י החלפת התוף כולו. התוף ישתחרר מ"הזרוע" שמחזיקה בו וירד לתובה דרך שני דלתות, אחת בחלקו התחתון של הצריח והשניה בגג התובה. בתובה יוחלף התוף הריק בתוף מלא והתוף יעלה ל"זרוע" והתותח יהיה מוכן לירי.
אפשרות נוספת היא דרך פתח בצריח ובתובה בהתאמה. כאשר הצריח יוגבה ל-45 מעלות שני הפתחים יהיו אחד מול השני ואחד מאנשי הצוות יוכל להכניס את הפגזים לטען, כאשר לאחר כל פגז שנטען יש לסובב את התוף על מנת להביא תא חדש לטעינה.

חביבי , הבעיה היא לא בצריחים שלנו.
הבעיה שאיפוק הלא נגמר , ברגע שהוא יעבור אתה תראה שלא נזדקק לזה עוד.
חבל על הכסף שגם ככה לא יהיה להשקיע בזה , סה"כ לא משנה איך אבל במלחמה יפגעו אנשים. אני בטוח שהחלונות הגבוהים בחש"ן עושים על מה שאפשר על מנת לפתח ולהטמיע תו"ל כמה שיותר יעיל לטנקיסטים שלנו שכולל בין היתר את שרידות הפרט ומעלה.

סחטן על ההשקעה

תודה על הסמילי, אשר לקודקודים הבכירים אני מאד מקווה שאתה צודק.

שלפחות על פי תכנון עתידי מצד הרוסים הטנקים מהדורות העתידיים יתבססו על קנה בעל קוטר גדול מה 125 מ"מ המקובל כיום והצריח ישמש למעשה ככלי הקיבול של הסדן ומערכת הטעינה ולא לשום דבר אחר מה שיקטין את נפחו וגדלו הפיזי באופן משמעותי...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.geocities.com/pmj6/tless1.jpg]


אגב - מדובר בהחלפת תותח ה 125 מ"מ בקנה בקוטר של 152 מ"מ !

בשביל מה צריך 5 אנשי צוות בקדמת התובה?
נהג, תותחן, מט"ק.
מה עושים שני הטרמפיסטים?

האמת היא שגם לי זה היה תמוה ובפרט שע"פ "המסורת" בטנקים הרוסיים יש רק שלושה אנשי צוות !
אני צריך למצא את המקור ממנו לקחתי בזמנו את השרטוט הזה ולראות אם יש שם גם הסבר ...
זה יקח לי קצת זמן.

מה הנחיצות בהגדלת קוטר התותח?

לכאורה הגדלה כל כך משמעותית של הקוטר מצריכה שימוש בתחמושת כבדה ובעלת מימדים גדולים אשר בשל כך תהיה מוגבלת מבחינת הכמות אותה יוכל הכלי לשאת כ"בטן", חשבתי לא פעם מה בעצם יכל להביא את הרוסים לכוון המחשבה הזה אך תשובה חד משמעית לא מצאתי/קיבלתי, מה שכן יכל להיות הוא שבעקבות כל השיפורים שהוכנסו בכל מה שקשור לטכנולוגית המיגון תחמושת ה 125 מ"מ הגיעה לקצה גבול היכולת מבחינת יכולת המענה ובשל כך הגיעו למסקנה שיש למצא לה תחליף...

אבל כאמור זו רק השערה שלי !

נמתין למומחי השריון שכאן שיחוו את דעתם בנושא.

אני מניח שזו תמונה של הT-95 המפורסם, ואפשר לראות מהתמונה שמעל הזחלים מותקנים שני מקל"רים 30 מ"מ שמופעלים ע"י שני הטרמפיסטים

ההבדל הגדול הוא שהטען האוטומטי מותקן בתובה. שילוב תחמושת בטען קרוסלה יחד עם אנשי צוות הינו דבר מסוכן. אאל"ט בBMP-3 הקטינו את כמות הפגזים בטעןבגלל זה ל-18 בלבד.
אשר לשני אנשי הצוות הנוספים הם יתכן שטוענים את הטען ואולי מפעילים מקלעי תובה בחזית הטנק

השאלה איך זה ישפיע על מהירות הירי...קצב העבודה של הצוות
עומס המשימות שמופעל עליהם וכו'
?

מכיוון שהטען אוטומטי ומהווה למעשה חלק מהקנה נראה לי שקצב הירי יהיה גבוה יותר. לא צריך יהיה להביא כל פעם מחדש את התותח למטרה.

אם אין איש צוות בצריח, הרי אין צורך בצריח כלל, ואפשר להחזיר לקו היצור את הטנק השוודי העתיק S.
בטנק זה הקנה היה קבוע בתובה, והכיוון נעשה ע"י הזזת הטנק כולו.
העובדה שלא היתה חזרה לרעיון הזה מלמדת על "ההצלחה" של הטנק הזה.

ומנין לך שהטנק פגיע רק בצריח? התובה של הטנק גדולה יותר מהצריח, והיא תהיה גדולה עוד יותר בטנק שאתה מציע.

דווקא מבחינת הפגיעות הצריח של המרכבה הוא צריח מצויין: קטן, שטוח ופחוס, והוא מהווה מטרה קטנה, במיוחד בהשואה לאברמס האמריקאי וללאופולד הגרמני - להם יש צריח ענק המהווה מטרה גדולה.

אינני יודע אם היית, או הינך עכשיו - טנקיסט, אבל כל טנקיסט יודע שטנק שאיננו בנסיעה עומד בעמדת תצפית ממנה הוא עולה לעמדת אש למשך 12-15 שניות, ואז, ורק אז, הצריח גלוי לאויב, ומכאן יובן היתרון שיש לצריח קטן.
ואילו בנסיעה התובה איננה פגיעה פחות מהצריח, להיפך, היא פגיעה יותר כיוון שהיא גדולה יותר, ועל כן הנסיעה צריכה להיות בתנועה מאובטחת (תנ"מ),מה שבדיוק לא היה במלחמה בלבנון בגלל החוסר באימונים, ובגלל "החדשנות" בשיטות הלחימה כמו חמ"מ, נחילים, ועוד הבלים שהגנרלים החדשניים המיטו עלינו.

גם הרעיון של הצריח "המתרומם" משונה מאד בעיניי, שהרי ההתרוממות הזאת תפתח "חלון" בין התובה לצריח,חלון שיאפשר כניסה של אויר צח...

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

בשביל מה צריך צריח אתה בוודאי יודע ואין שום קשר להיות הצריח מאויש או לא. הוצאת הצוות מהצריח בכל מקרה תקטין את הסיכון לצוות בפרט בירי מאחורי מחסה כמו שכתבת. אשר לצריח של המרכבה, אני מקווה שהוא אכן מהווה מגן טוב לצוות ואין צורך להרחיב בנושא, האוייב מאזין.
אשר לצריח "המתרומם" הרעיון מגיע מהטנק שהקדים את זמנו מ.ב.ט-70 שבעזרת מערכת הידראולית ניתן היה להגביה ולהנמיך את הטנק כולו, היכולת הזו איפשרה לטנק לעמוד מאחורי מחסה בצורה נכונה יותר. מהלך דומה ניתן לעשות ע"י הרמה והנמכה של הצריח בלבד. אשר ל"חלון" אני מקווה שהבנת שאין מעבר פיזי בין הצריח לתובה, כך שמעבר אויר יכול להקטין את החתימה הטרמית של הטנק וזה דבר טוב כשלעצמו.

אשר להגנת הטנק אני הוסיף מספר שורות בנושא זה בקרוב וזה יעזור להבין את היתרון בצריח לא מאויש

אני לא חושב שהיו הרבה דברים ב-MBT70 שכדאי לקחת הלאה (ואת מה שאפשר יישמו כבר בלאופרד ובאברהמס).

ב-MBT70 הנהג ישב דווקא בצריח בתא מיוחד שנשאר ממורכז ללא תלות בכיוון הסיבוב של הצריח.

לגבי המתלים ההידראוליים - אני מאמין שזה קשור לנושא העבירות ולא לירי, בכל מקרה יש שני טנקים מודרניים שמשתמשים במערכת מתלים הידראולית ששולטת במרווח הגחון ואלו ה-Type 90 היפני וטנק המערכה הדרום קוריאני שאאל"ט נקרא K1A2.

הנה ציור של טנק קל (25-37 טון) בעל צריח שאינו מיואש לטנק יש תותח 130-155 מ"מ.
מכיוון שבעת פגיע בטען הטנק יכולת הירי של הטנק כבר איננה החלתתי להסתפק ב3 מארכות טעינה אוטומאטיות שני מארכות נמצאות משני צידי הצריח ומהוות תוף כשכול פגז בו נמצא בתא משוריין משלו (בעת פיצוץ אחד הפגזים לא יהיה נזק לשאר הפגזים או הטנק) התוף מכיל 6 פגזים כשבעת הטעינה נפתחת דלת משוריינת בזווית של כ 30 מעלות לצד ומביאה איתה את הפגז כשעל הדלת יש רולר שמסתובב במהירות גבוהה ודוחף את הפגז לתותח (טעינה זאת נארכת כה 2.5 -3.5 שניות) מארכת הטעינה הראשית בסגנון קרוסלה (כמו בטנקים רוסיים) מאכלסת בתוכה כ 42-35 פגזים בזכות ההיקף שלה (סה"כ בטנק יש כה 54-46 פגזים מוכנים לירי) כול זוג פגזים נמצא בתא משוריין משלו כך שבעת פגיע בהם לא נגרם נזק לטנק בכול תא יש רולר הדוחף את הפגז בעת הטעינה, הקרוסלה מסוגלת לטעון את הפגזים בספקטור זוויות גבוהה (טעינה נארכת כה 2-4.5 שניות )
לגבי הזחלים יש 4: הקידמיים דקים יותר מכיוון שצריך לפנות מקום בשביל 3 אנשי הצוות, הקידמיים הם זחלים "גבוהים" הנמשחים עד אמצע הטובה לשם עלייה על מכשוליעם גבוהים גם כן הזחלים הקידמיים מהווים פיטיון למוקשים וכולה כך שאפילו בעת פריסת הזחל הטנק יכול להמשיך לנוע.
הזחלים האחוריים הם זחלים עבים יותר לשם עבירות שטח גבוהה יותר גם כן הם לא גבוההים שזה נעשה כדי לפנות מקום בטובה
זוויות ההנמכה וההגבהה של התותח מאפשרות להשתמש בו גם כן כה במרגמה גם כמו בנ"מ (הים להוסיף לארסנל טילים הבנויים מכמה שלבים כדי להסיג מרחק ירי של כה 13-25 ק"מ) וגם כמו בתותח מתיינע (אפשר להשתמש בפגזים מונחים כדי להכות טנקי אויב ממרחק של כה 15-30 ק"מ בעת ירי בתצורת קשת)
http://img411.imageshack.us/img411/4579/32066874ok5.jpg

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img411.imageshack.us/img411/4579/32066874ok5.jpg]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img411.imageshack.us/img411/32066874ok5.jpg/1/w1247.png]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img411.imageshack.us/img411/32066874ok5.jpg/1/w1247.png]

אין לי יכולת להתוכח עם התפישה שאתה מציג כאן, הרעיונות נשמעים כמו רעיונות שיתנו מענה לחלק גדול מהבעיות שמטרידות כלים משוריינים בשדה הקרב.

כמו שאני מבין את נושא מערכות ההסעה בטנק, טכנולוגית מנועים, נפח ומשקל מיגון, מקום ללוחמים ומעט ציוד קיום חיים, הסיכום לכל אלה הוא שעדיין אין בנמצא יכולת לבצע את כל הרעיונות האלה באופן שיתן כלי בעל מימדים סבירים (לא יותר גדול ממרכבה 4) ומשקל סביר (פחות מששים טון) שיוכל להגיע למהירות (תמרון בקרב), יכולת האצה מעמידה (שיפור והחלפת עמדות תחת אש), אמינות מכאנית\טכנית ומחיר שיאפשר הצטיידות ביותר מעשרים כלים.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

שכחת מסילת שיגור מתקפלת למיני-כטב"מים.

ההגדרה לתכנונים שאתה כל כך אוהב היא לפי ויקיפדיה:

ציטוט:

Wonder weapons is the term given to very advanced weaponry whose design, production or deployment in the field of battle is impractical or ill-timed. Such weapons are radical departures or improvements of the arms or machinery used at the time and are often intended to turn the tide of a current conflict. These weapons are either never completed, or are introduced near the end of hostilities in limited capacity so the expectations far exceed the results.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ISHPUZ שכחת מסילת שיגור מתקפלת למיני-כטב"מים. ההגדרה לתכנונים שאתה כל כך אוהב היא לפי ויקיפדיה:

להזכירך הופיעו לא קצת טנקים מדהימים בזכות חשיבה אוניברסאלית למשל כך את הT-64 כמובן שבהתחלה הוא נחשב לפרוייקט מטורף אך עד היום עים לשדרג אותו (להחליף תותח מנוע להוסיף שריון ראקטיבי RELIKT ולהחליף את מארכןת התצפית) הטנק יוכל להתחרות מול טנקים בני ימינו, מוח טוב ורעיונות מטורפים יוכלו ליצור טנק כמו ה64 ש40 שנה ישאר בחזית הטכנולוגייה, אך הם חשיבה כמו שלך נמשיך לבנות מחדש טנקים שבסוף יגיעו עד למשקל של 100 טון אך לא יוכלו להתמודד מול חוליית נ"ט הם RPG-32 לדוגמא

אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל - ההודעה שלך מלאה חלומות באספמיה מבית הפראבדה (ואולי גם קצת מהדמיון הפרטי שלך).

האם ה T64 הוא לא האב האגדי של הטנק האגדי לא פחות T72?

זה שתותח 105 מ"מ לא יצליח לחדור את מיגון החזית שלו?

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

שכחת לציין שהוא מצוייד בסגסוגת פלדה סודית שהופכת אותו לחסין לפגיעה מפני נשק הנ"ט הרוסי שהביס את הטנקים המערביים בלבנון ובעיראק ושעל ידי שדרוג והחלפת החט"כ, בק"ש, תותח, מזקו"מ, מיגון, מדף טען, כנפיים, תאי זיווד, סל"צ, שנורקל והדגל הקטן שתלוי על האנטנה יכול להביס כל טנק עתידי שייוצר ע"י החזירים הקפטילסטים.

לא, הטי-72 הוא טנק שפותח מ0 ולא התבסס על הT-64 למעשה השיריון של הT-72 (לפחות דגמים ישנים) מתבסס על יציקת פלדה בלבד כשהT-64 כולל שריון מורכב.

הנסיונות באשכול זה -כמו באשכולות אחרים שהעלת - לנסות ולהבהיר משהו בצורה הגיונית, נתקל בחומה בצורה של אטימות, ולכן לא נותר אלא לצטט שוב את הקטע המצויין שהביא ISHPUZ לעיל:

Wonder weapons is the term given to very advanced weaponry whose design, production or deployment in the field of battle is impractical or ill-timed. Such weapons are radical departures or improvements of the arms or machinery used at the time and are often intended to turn the tide of a current conflict. These weapons are either never completed, or are introduced near the end of hostilities in limited capacity so the expectations far exceed
the results.

הקטע בתרגום חופשי:

נשק פלא הוא ביטוי הניתן לנשק מתקדם מאד שעיצובו, יצורו, והפצתו בשדה הקרב הוא או בלתי מעשי, או שהוא לא בעיתו. נשק כזה הוא שינוי רדיקאלי או טיוב של נשק או אמצעים מכניים הקיימים באותו זמן, וכוונתם - לעיתים קרובות - הוא לשנות את מהלך הסכסוך באותה עת. נשק זה הוא, לסרוגין, לעולם לא מגיע לכדי השלמה, או שהוא מוצג קרוב לסיומם של מעשי האיבה בכמות מוגבלת, כך שהציפיות עולות בהרבה על התוצאות.

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.