09-12-2008, 09:11
|
 |
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "ההסטוריה של הצופים העבריים בא"י [במקרה ויש השואלים עלינו]"
מתוך אתר ביה"ס הריאלי העברי בחיפה:
ראשיתה של הפעילות הצופית בבית הספר.
הפעולה הצופית בביה"ס הריאלי התחילה בזמן המלחמה העולמית הראשונה, לפני שנוסדה תנועת הצופים בארץ. המורה לטבע, מר פנחס כהן, נהג להוציא את התלמידים לטיולים ממושכים והרגילם לחיי שדה עצמאיים. למטה זו ייסד בביה"ס את "אגודת המשוטטים", שבשנת תרע"ט (1919), עם ראשית יסודם של גדודי צופים בתל-אביב וירושלים, החליטה להיהפך לתנועת צופים ולהתארגן עם יתר הגדודים בארגון ארצי. אך הארגון היה עדיין בשלב של התהוות והפעולה התקדמה באיטיות.
עם שובו של ד"ר בירם לביה"ס בשנת תר"פ (סוף 1919), קבלה הפעילות הצופית בביה"ס דחיפה חדשה. המנהל דחף את המורים לעסוק אחר הלימודים בהדרכת צופים. הוא רצה להבטיח את השפעת ביה"ס על התנועה וקיווה להסתייע בה להשלמת פעולותיו החינוכיות. כבר בישיבת המורים הראשונה נזכרה הפעולה הצופית כמשלימה את הפעילות הספורטיבית במשחקים חופשיים.
ייסוד שבט "משוטטי בכרמל".
מטעם המורים נכנס לעבודה בצופים בשנת תרפ"א (1921) מר אריה כרוך, המורה למתמטיקה וגיאומטריה, שבמשך הזמן התמנה לסגן מנהל ונבחר לראש תנועת הצופים בארץ. בתחילה נשאו הפעולות אופי ארעי. מר כרוך השתדל לארגן קבוצות קבועות ובי"ז בשבט תרפ"ה (1925) הצליח ללכד סביבו את ארבע הקבוצות הקבועות הראשונות. מטרת התלמידים המתארגנים היתה לטפל בעצים שנשתלו בט"ו בשבט, ולדאוג שיכו שורשים ויגדלו כראוי. משימה זו חייבה את חברי הקבוצות להיפגש לעיתים מזומנות על מנת לעדור ולהשקות את השתילים הרכים. החברים התמידו בפגישותיהם והרחיבו את חוג פעולתם בשיחות ובפעולות צופיות. הם יצאו לפעולות שדה במרחבי הכרמל והחליטו להתלכד לשבט צופים בשם "משוטטי בכרמל". הב"ית הקטנה שבשם השבט עוררה לא אחת ויכוח לשוני סוער. סוף סוף הגיע הויכוח לידי הכרעה והשאלה – האם תיתכן סמיכות לפני אותיות השימוש בכל"ם – נפסקה בחיוב לשמחת כל החברים.
הקמת מעון הצופים.
שבט "משוטטי בכרמל" פעל מתוך קשרים הדוקים עם ביה"ס הריאלי ויצר מסגרת להגשמת שאיפותיו החינוכיות. כשהונהגה בביה"ס התכנית העמלנית וכל הלימודים הועמדו על עיקרון העבודה התעוררו הצופים להקים לעצמם מעון-צופים על מגרש ביה"ס ולבנות בעצמם סירות שיט בשביל קבוצת "צופי הים".
הקמת מעון הצופים החלה בשנת תרפ"ו (1926) בהשראת של ד"ר סימון הרופא, שנכנס בשנה זו כמורה לחינוך גופני לביה"ס ושל מנהל ביה"ס. ד"ר סימון הלווה לצופים את הסכום הדרוש למימון צריף צופים והמנהל פנה לחברות שונות בחיפה ואסף חומרים לבניית הצריף. מעודדים ע"י מחנכיהם ניגשו התלמידים בהתלהבות לבניין מעונם ע"פ תוכניתו של המורה לציור מר סיקרין. אע"פ שלא המורים ולא החניכים היו בקיאים במלאכת הבניין וכמה ליקויים מקצועיים נתגלו בו, הוקם הבניין בשעה טובה ונחנך בכ"ח בחשוון, תרפ"ח. התלמידים ראו לפניהם את תוצאות עמל כפיהם - בית שנועד רק להם – ולשמחתם לא היה קץ.
הקמת מחנות עבודה.
עיקרון העבודה העצמית התגשם גם במחנות שארגנו הצופים על הר הכרמל ובמקומות אחרים בארץ. בהכנה מוקדמת של המחנה ע"י קבוצת החלוץ ובהמשך התקנת צרכי המחנה ושכלולם ע"י כל החברים הגשימו התלמידים את עיקרון העבודה העצמית במסגרת חיים עצמיים.
במשך השנים התרחבה הפעולה הצופית לעבודה במשקים. מחנה העבודה הראשון היה בשנת תרפ"ז בנהלל בהדרכתו של מר י. בנטואיץ, שלימד אז בכיתות הגבוהות של ביה"ס הריאלי ושקד גם על פיתוח הפעולה הצופית בין תלמידי ביה"ס.
שנה קודם לכן תרגם מר בנטואיץ את "צופיות לנערים" של בדן פאול ותבע להוסיף לתוכנית הבדן-פאולית של הפעילות הצופית גם את המגמה החלוצית-התיישבותית העברית. מגמה זו התקבלה ומאז התחילו הצופים לצאת למחנות עבודה במושבות ובקיבוצים על מנת לעזור להם בעבודה בעונות הבוערות. הצלחת מחנות העבודה הולידה בלב מר כרוך את הרעיון לקיים שנת עבודה באמצע קורס הלימודים התיכוני. "הגיעה השעה לתקן את ביה"ס התיכון תיקון עיקרי באופן שחוק הלימודים היסודיים יסתיים עם גמר הכיתה השישית (שנת הלימודים העשירית) בהיות התלמיד בן שש-עשרה. אחרי זה יהיה חייב כל תלמיד לעבוד עבודה מעשית במשך שנה לפחות ולכיתה השביעית (שנת הלימודים האחת-עשרה)לא יתקבל אלא אם כן מילא את חובת העבודה הנ"ל.
אולם ההצעה לא יצאה אל הפועל . צופים בודדים יצאו אמנם לשנת עבודה בסוף הכיתה השישית, אך בשובם כעבור שנה להמשך לימודיהם בכיתה השביעית נתקלו בבעיות הסתגלות חברתיות ורוחניות. נתברר, שהחתך ברציפות הלימודים, אם אינו נעשה במאורגן ע"י כל הכיתה, שכרו יוצא בהפסדו.
הנהגה בוגרת.
בשנת תרפ"ח עמדה על הפרק שאלת ההצטרפות להסתדרות הצופים העולמית, ובתרפ"ט חתם מר כרוך על ההסכם בשם "מצביא שבט משוטטי בכרמל". בגיבוש שבט "משוטטי בכרמל" לקחו חלק פעיל התלמידים הגדולים של ביה"ס, שהמשיכו את פעילותם גם לאחר גמר לימודיהם. לעזרתם עמדו המורים בעצה ובהדרכה וההנהלה בנשיאת חלק מהתקציב ובניהול העניינים האדמיניסטרטיביים. בזה נקבע אופייה החינוכי המובהק של התנועה. הטיפול בנוער היה בידי מבוגרים אחראיים – מורים, הורים ובוגרי התנועה – שאפשר לסמוך עליהם. הם היו בעלי הכשרה חינוכית מתאימה ועבדו בתיאום עם ביה"ס ושאיפותיהם החינוכיות. הודות לנתונים אלה התפתח גדוד צופי ריאלי לאחת מן היחידות הצופיות היציבות ביותר בארץ והוא תרם לא מעט לביסוסה ולהרחבתה של התנועה כולה.
יציבות זו סייעה בידי שבט צופי הריאלי – על שבט "משוטטי בכרמל" נוספו גם שבט "הכרמל" וקבוצת "צופי ים" – לצאת בשלום מן המשברים שפקדו את התנועה ולעמוד בפני חיצי הלעג והביקורת שהשליכו עליהם תנועות הנוער הפוליטיות.
משברים שפקדו את הצופים, המאמץ לשמור על אופי על-מפלגתי.
המשבר הראשון נגרם ע"י התנועה הקומוניסטית בשנת תרפ"ח (1928). צעירים קומוניסטיים חדרו לשורות המתבגרים בשבט צופי הריאלי, "חטפו" קבוצה של חניכים מעולים ומשכו אותם אליהם. ביה"ס עקב בדאגה אחר ההשפעה החיצונית ההרסנית וציפה לרגע שהתלמידים הקומוניסטיים יגמרו את לימודיהם. ואכן, בעזבם את המוסד פגה השפעתם ונעלמה.
המשבר השני היה בשנת תר"ץ (1930). עד שנת תרפ"ח היה שבט "משוטטי בכרמל" גדוד הצופים היחידי בחיפה. בתרפ"ח הקימו מורי ביה"ס העממי שבט צופים ליד בית ספרם. אולם הם לא שמרו על אי התלות הפוליטית ובתר"ץ (1930) הצטרפו לתנועת "מחנות העולים" בחיפה. התפלגות הצופים נלוותה בתעמולה מפלגתית חזקה, שמשכה אחריה גם חניכים מגדוד הריאלי. אך רוב חברי "משוטטי בכרמל" נשארו נאמנים לשבט והמשיכו בפעילותם העל-מפלגתית.
ניסיון השפעה פוליטית מבפנים נעשה בסביבות ת"ש (1940), בשעה שקרובו של ד"ר פון-ויזל, ממנהיגי התנועה הרביזיוניסטית למד בביה"ס הריאלי והדריך בתנועת הצופים. בהשפעתו חדרו רעיונות רביזיוניסטיים לתנועה וחלק מן הצופים קיימו בסתר "אזרחות כפולה": מצד אחד היו חברים בתנועת הצופים ומצד שני היו קשורים למפלגה הרביזיוניסטית בחיפה. על קשר זה נודע רק כשעלו התלמידים לכיתה ז (שנת הלימודים האחת עשרה) שבה הותר להשתייך לתנועת נוער פוליטית. ביה"ס ניסה לבלום את ההשפעה הפוליטית וכשסיים קרובו של ד"ר פון-ויזל את לימודיו בביה"ס, פסקה בצופים ההשפעה הרביזיוניסטית.
ניסיונות להשפעה פוליטית מבחוץ, בייחוד מצד מפלגות הפועלים, לא פסקו בביה"ס במשך כל תקופת המנדט. אף על-פי כן לא סטו צופי הריאלי מן הקו העל-מפלגתי ונאבקו על שמירת עצמאותם.
היוזמה לסייע בהקמת שבטי צופים מחוץ לבית הספר הריאלי.
צופי הריאלי באו לידי מסקנה שאסור להם להצטמצם במסגרת הריאלי בלבד ושעליהם לתת יד להקמת יחידות צופיות ליד בתי ספר אחרים שבעיר ולעזור לשמירת אופיין העצמי הבלתי-מפלגתי. בראשותו של דב מדזיני - אמן ומורה לציור בביה"ס הריאלי, שגמר את ביה"ס בשנת תרצ"ג וניהל את שבט "משוטטי בכרמל" במשך עשרים שנה - התחילו לייסד שבטי צופים ליד בתי הספר השונים (אליאנס, גאולה, בת-גלים ונוה-שאנן) ולשמור על העקרונות החינוכיים של התנועה המתבססים על חוסר הזיקה המפלגתית.
נוסף לזה החל ביה"ס לתת ידו לפיתוח הצופיות בכל הארץ. מנהלי ביה"ס הבינו שאם הן מעוניינים בהשפעה אמיתית על שבט הצופים בחיפה, עליהם להתעניין בכל שבטי הצופים בחיפה, ואפילו בפיתוח הצופיות בכל הארץ. הם ידעו שהשבט הוא חוליה בשרשרת הפועלת לפי הוראות המתקבלות ממרכז התנועה ואם אין תיאום בין הוראות אלו לבין דרישות ביה"ס עלולים להגיע לידי קרע. משום כך לקחה הנהלת ביה"ס הריאלי חלק בכל העניינים הנוגעים לפיתוח הצופיות וביזמת ד"ר בירם נוסדה בה "אגודת אוהדי הצופיות" שבראשה עמד מר יצחק שפירא ז"ל מנהל ביה"ס.
כיום זוכה תנועת הצופים לחסותו של משרד החינוך והתרבות ומוכרת כתנועת נוער ממלכתית יחידה הראויה לחסות זו. בראשה עומד המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות, ונשיא המדינה, הוא גם נשיא הכבוד של צופי ישראל.
כך רואים אנו איך ביה"ס הריאלי שנחשב בשעתו כיוצא דופן בחברה הישראלית – בשל התנגדותו לתנועות נוער פוליטיות ובשל אימוץ תנועות הצופים – הפך במשך הזמן למקובל ביותר בחברה ולמורה דרך לרשויות החינוך העליונות. במשך שנים רבות שימש מטרה לחיצי ביקורת חריפה ולהתקפות קשות ביותר. אך הוא לא נרתע. אם כי התפשר מעט. בפעולתו הדינאמית יצר לו ע"י הצופיות דרך חדשה לצירוף תנועות-נוער ובי"ס. דרך זו נתקלה בהתחלה בהתנגדות, בלעג ובהסתה גלויה. אך במרוצת השנים השתנה האקלים החברתי, עלתה קרנה של תנועת הצופים והיא זכתה לאמון מצד מוסדות יישוביים וחינוכיים רבים הרואים בה השלמה חשובה לחינוך תלמידי ביה"ס.
חשיבות מיוחדת נודעת היום לתנועת הצופים העבריים מבחינה בין-לאומית. הקשרים עם ארגוני הצופים בעולם מביאים את נציגי הנוער הישראלי במגע עם מנהיגי נוער מארצות אחרות. למגע זה השפעה דו-סטרית. מצד אחד ניתן לילדנו ללמוד משיטות ודרכים של עמים אחרים. מצד שני הם משמשים דוגמה לאחרים. בזה הם משרתים את המדינה בדרך התעמולה הטובה ביותר. אם בני הנוער נחשבים כבוני העתיד של העם הרי התרשמותם החיובית של נציגי הנוער של העמים השונים מנערינו והקשרים הידידותיים שנוצרים ביניהם יכולים לתרום לכינון יחסים תקינים בעתיד עם מדינות שונות . מבחינה זו ממלאת תנועת הצופים העבריים שליחות בעלת ערך מדיני חשוב.
מקורות
שרה הלפרין – ד"ר א.בירם וביה"ס הריאלי – דרכים חדשות ומסלול קבוע, ירושלים, הוצאת ספרים ראובן מס, 1970.
נערך ועובד ע"י צוות חידון שנת ה-90 בית בירם – גיל חנן ויפתח לוין.
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
