|
24-03-2005, 10:58
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
הטקסט שהפנה אליו מרתק
אני מעתיק אותו לכאן כגיבוי:
ציטוט:
דרגות ותגים
המידע נלקח מתוך עבודת סמנריון בנושא סמלים חזותיים של חיילי צה"ל
שנכתב על ידי חדי להבי וזהבית ברקו – יולי 1998 "בצילו של אילן התפרקד לו חייל יגע-יום לפוש קמעה מעול מפקדיו ומנטל האימונים של
יחידתו. לרוע מזלו של המשתמט גילה אותו חייל לא מוכר, ודרש ממנו להצטרף מיד
לחבריו. חמתו של החייל בערה בקרבו על "הנודניק" המתערב בעניין לא לו ובעידנא
דריתחא חבט בו ללא רחם. רק מאוחר יותר התברר לחייל הזועם כי המוכה לא היה אלא
מפקד הגדוד שלו בכבודו ובעצמו".
סיפור המעשה התרחש במחצית הראשונה של 1948. מקרה זה הדגיש ביתר שאת את
הצורך הדחוף לקבוע סימני דרגה חיצוניים לקצינים ולחיילים למען לא יקרו מקרים
דומים בעתיד. עד לעת ההיא, 1948, הצורך בקביעת דרגות לא הורגש. ראשית, מטעמי
קונספירציה, שהרי סימני היכר חיצוניים של דרגות יחשפו את סודות המחתרת, אשר גם
מפקדיה נקראים בכינויים מיוחדים ולא בשמם. שנית, בארגוני המחתרת שפעלו בימים
שלפני קום המדינה, שררה אווירה משפחתית וחבריהם הכירו היטב איש את רעהו ואיש
את מפקדו. לא הורגש הצורך בדרגות משום שסברו כי הם יהוו פגיעה חמורה בעממיות
ובהרגשת השיתוף והשוויון שאפיינו את חיי המחתרת. זו היתה הדעה הרווחת. דעה זו לא
החזיקה לאורך ימים, במיוחד לאחר חודשיה הראשונים של שנת 1948 והיא נבעה
מהגיוסים הרבים של עולים חדשים שהגיעו להגנה ולפלמ"ח שלא היו קודם לכן בשורה.
עובדה זו גרמה לארגוני המחתרת להתנתק מההווי המשפחתי שאליו הורגלו, ואכן כבר
במבצע נחשון, לתפיסת הדרך לירושלים, שנערך בתחילת אפריל 1948 חולקו לראשונה
סימני הדרגות, כדי להבדיל בין מפקדים וטוראים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שעד למבצע
זה לא הופעל בעת ובעונה אחת כוח גדול יותר מגדוד ואילו במבצע נחשון פעלו מאות
אנשים בשלושה גדודים שלא הכירו זה את זה. דעתם של מפקדי מבצע נחשון לא היתה
נתונה בתחילה, לצורך זה של הדרגות, אולם, היא השתנתה בעקבות מקרה שבו חסמה
אחת היחידות ציר מרכזי וחייליה סרבו לפנותו בהתאם להוראה של מפקד בכיר. הוחלט
לשלוח חייל לת"א, כדי לקנות סרטים צבעוניים למפקדי החטיבה. החייל הגיע במקרה
למערכת העיתון "מערכות" ושם פגש בעורכו דאז, גרשון רבלין. העורך הפנה את החייל
לחנות למוצרי סידקית ברחוב גרוזנברג, החייל בחר בחנות סרטים בארבעה צבעים –
למפקדי כיתה, מחלקה, פלוגה וגדוד. כאשר הגיע החייל לחטיבה חולקו הסרטים והוצמדו
לכתפיהם של החיילים, מאוחר יותר התברר כי עבור מפקד החטיבה, שלמה שמיר, לא
נקנה סרט בצבע נפרד. לפי הצעת אחד החיילים צולבו ארבעה סרטים אדומים לשני
איקסים אשר נענדו על כתפיו של שמיר.
הסימנים הברורים של הדרגה מסמנים תפקיד, יחידה ומעמד בתוך הארגון. הדרגות
מהוות סמל לעליונות המעמד, והשגתן ביחד עם הזכויות והתגמולים הנלווים מהווים
מטרה.
בתחילת הדרך הפכה שאלת הדרגות לוויכוח בין מפקדים. היו שראו בהנהגתם סימן
למיליטריזם המנוגד לאופיו של צבא עם צנוע והטיעון העיקרי כנגדם, היה רצון שלא
להידמות לצבא הבריטי. רבים ראו בעיצובה של מערכת היררכית בצבא העם, ביטול ערכי
השוויון והקולקטיביות שעליהם חונכו בתנועה. הקולות שנשמעו כנגד הנהגת הדרגות
נבלעו בזרם הפניות הרב ששטף את משרדי המטה הכללי. עוד ועוד פניות התקבלו, כי אי
אפשר עוד ללא סימני דרגות חיצוניות וכך באחת מישיבות הבוקר של המטה הכללי ב-
1948 הורה גלילי על תכנון מערכת תארים ודרגות. בתאריך 11/3/48, שלונסקי, אלתרמן
ופיינס הציעו הצעות לכינויי הדרגות מתוך הכרת המציאות הצבאית. שלונסקי אף טרח
וחיבר ראשי תיבות לכל שם של דרגה. ראשון בסולם היה טוראי, אחריו ראש טוראי (ר"ט)
ולאחר התייעצות הוחלט לשקול שם נוסף לדרגה זו – תת נגד. הדרגה הבאה היתה רב
טוראי (רב"ט) ולאחר התיעצות הוחלט לשקול – נגד. בהמשך הסולם הציע שלונסקי סמל
ולאחריו רב סמל – הגדוד (רס"ג) שתוקן לרב סמל גדודי. אחריו בא רב סמל הפלוגה
(רס"פ) שתוקן לרב סמל פלוגתי. אחריו הגיע סמל אפסנאי (סמ"א), אשר שונה לרב סמל
אפסנאי. בדרגות הקצונה הציע שלונסקי אחד עשר שלבים לעומת שבעה שנקבעו בפקודת
המטה הכללי של צה"ל מאוחר יותר. תחילה, יקרא הקצין המתחיל תת קצין (ת"ק) או תת
סגן, לאחר ימים יעלה בדרגה לקצין או סגן, אחריו תבוא דרגת רב קצין או רב סגן ואחריה
תת סר או רבן. סגן מפקד הגדוד יקרא סגן סר הגדוד (סגן ש"ג – תואר מביש בימינו)
ולקולונל שהוא מפקד הגדוד יקרא סר הגדוד (ש"ג). בראש הצבא יעמוד המצביא העליון
(מ"ע).
הישיבה שדנה בהצעותיהם של שלונסקי וחבריו לא היתה סיכום סופי, נערכו לאחריה
דיונים רבים אחרים בנושא הדרגות.
באשר לשמות הדרגות, לכאורה הם שמות עבריים מקוריים. אך, בעיתון "במחנה"
12/8/48 פורסמו לצידן של שמות הדרגות בצה"ל, השמות המקבילים להם בצבאות זרים
למען יבין הציבור את משמעותן: טוראי – קורפורל; סמל – סרג'נט; סמל אפסנאי –
סטאץ, סרג'נט; רב סמל פלוגתי – סרג'נט מייג'ור; רב סמל גדודי – סרג'נט מייג'ור גדודי;
סגן – לוטננט סגן משנה; סרן – קפטן; סגן אלוף – לוטננט קולונל ורב אלוף – בריגדיר.
השם טוראי נגזר משם העצם – טור ולזה שעומד בראש הטור נקבע הכינוי – טוראי
ראשון.
באשר לצורת סימני הדרגה נזהרה הוועדה לבל תהיינה דומות לאלו של הבריטים. הוחלט
שלא לאמץ את ה"פפסים" – סימני הכוכבים של הבריטים ולהורידם מהפרק מסיבות
דתיות, שכן לא עובדי כוכבים ומזלות היו בני ישראל. סימני הדרגה נלקחו מעצי ארצנו,
לשלוש דרגות הקצונה הראשונות אימצה הוועדה את ענף הזית – סמל השלום, ואף
לשלוש הדרגות שאחריהן אימצה את עלי הגפן שאותו שאלה משבעת המינים – שנתברכה
בהם ארץ ישראל. סמל הצבא צויר עוד ב- 1944 ע"י מונדיק פסטרוק, שהיה אחד מעוזריו
של יגאל ידין. סמל זה בנוי מחרב ועלי זית ומסמל שתי זרועות: האחת ההגנה והשנייה
שליחות של שלום. סגן – מתואר ע"י ענף זית אחד, סגן ראשון – שני ענפי זית, סרן –
שלושה ענפי זית, רב סרן – עלה גפן אחד וסגן אלוף – שלושה עלי גפן.
עם הקמת צה"ל השתנו הדברים, והוחל להקפיד הן על דרגות והיררכיה והן על מדים
צבאיים.
הופעת הבכורה של הדרגות התרחשה במצעד צה"ל שנערך ב- 27/7/48.
החייל היחיד שלחייליו הותר לענוד דרגות שונות בצורתן היה חיל הים. השיקול מאחורי
היתר זה היה כי החיל קשור במסגרת עולמית של חילות ים, ויש חשש שקציניו ומפקדיו
המבקרים בנמלים זרים לא יזוהו בדרגותיהם ע"י זרים. דרגות חיל הים פורסמו בפקודת
מטכ"ל מס' 23 11/11/48. אולם גם דרגות או עברו שינויים במשך השנים וכך בשנת 1953
הונהגו סימני דרגה חדשים לחיילים. סימנים אלה אחידים בצבעם הזהוב.
הוצע גם לקבוע רקעי בד לדרגות בצבעים שונים לחיילות השונים: לחיל הרגלים
והחבלנים אדום בהיר; לתותחנים כתום; לשריון צהוב; למודיעין ירוק; להנדסה שחור;
לחיל הנשים לבן ולשירותים שחור. ב- 1953 נקבע, כי סימני הדרגה של קצינים מקצועיים
יופיעו על רקע בד בצבעים שונים: הנדסה – ארגמני, אפסנאות – כחול, רפואה – אדום
ושלישות – ירוק (במחנה, 8/1/53). אך הפרשה טרם הסתיימה. בנושא הדרגות הועלו
בשנת 1949 הצעות נוספות הן באשר לשמות והן באשר לצורה אשר לא התקבלו.
מאז ועד היום עברו הדרגות גלגולים רבים.
סולם הדרגות כפי שמקובל כיום:
דרגות החוגרים: טר"ש (טוראי ראשון) הדרגה מורכבת מפס בצורת מקבילית בצבע תכלת
בהיר מקווקו על רקע חאקי. אחריו רב"ט (רב טוראי) 2 פסים באופן דומה. אחריו סמל –
שלושה פסים באופן דומה ולבסוף סמ"ר (סמל ראשון), 3 פסים בדומה לסמל בתוספת
פלאפל אנכי על רקע אדום. כל הדרגות הנ"ל ייענדו על היד מתחת לכתף יד שמאל
באלכסון.
דרגות הנגדים: רס"ל (רב סמל), רס"ר (רב סמל ראשון), רס"מ (רב סמל מתקדם), רס"ב
(רב סמל בכיר) ורנ"ג (רב נגד). דרגת רב סמל בכיר נכנסה לצה"ל ב- 6/4/77 ונועדה לעודד
רס"לים מקצועיים להאריך את שירות הקבע שלהם. הם יהנו מתנאי שכר גבוה ומתנאי
שירות טובים.
דרגות הקצונה מורכבות מ: סג"מ (סגן משנה) - סמל הדרגה מכונה ארון בשל דמיונו
לארון (הידוע בכינוי, בפי החיילים, "ארון מתים"), הארון עטור בעלה זית ומצוי על רקע
אדום.
סגן – שני ארונות באופן דומה. סרן – שלושה ארונות באופן דומה. רס"ן (רב סרן) סמל
הדרגה מורכב מעלה גפן הידוע בכינויו "פלאפל" הרקע אדום והפלאפל עצמו מצוי בצורה
אופקית. סא"ל (סגן אלוף) – 2 פלאפלים באופן דומה. אל"מ (אלוף משנה) – שלושה
פלאפלים באופן דומה. תא"ל (תת אלוף) – חרב שלובה בתוך עלה זית בצורת איקס על
רקע אדום. אלוף – דרגה המורכבת משילוב של סמל הרס"ן (פלאפל) וסמל התא"ל, רא"ל
(רב אלוף) – שני פלאפלים וסמל התא"ל.
באמצע שנת 1950, נוספה דרגת קצונה חדשה בצה"ל: אלוף משנה. עד אז היו בצה"ל רק
שש דרגות קצונה ומדרגת סגן אלוף הועלה הקצין לדרגת אלוף. אך שוב נוספה דרגה
חדשה: בשנת 1968 הועלו 4 אלופי משנה לדרגת תת אלוף – דרגה חדשה בצה"ל.
יש לציין את האקט החגיגי עצמו אשר בו זוכה החייל בדרגתו החדשה. החייל מקבל את
דרגתו החדשה כשהוא לבוש מדי א' חגיגיים ומקבל את הדרגה ע"י מפקדו האישי. בנוסף
מתקיימים טקסים בלתי פורמליים כמו טקס "הזובור", טקס קבלת דרגה, שעיקרו
הטבלתו של הקורבן בתערובת נוזלים החל ממים וכלה בשמני מכונות. זהו טקס שנערך
בתוך היחידה בין החיילים. טקס זה נפסל לאחרונה בשל הדרדרות מעשי החיילים
לפגיעות קשות בקרב מקבלי הדרגה.
אולם מבין טקסי העלאה בדרגה ראוי לציין בעיקר את טקס סיום קורס קצינים אשר בו
מקבל חייל/חיילת את סיכת הקצין. החיילים מצטופפים לשם כך בלבוש חגיגי, לאחר
שהתמרקו, צחצחו נעליהם, אספו שיער בצורה הולמת וחבשו הכומתה על הראש. הם
מבצעים צעידה למול חבריהם והוריהם הגאים. רגע השיא של הטקס מתקיים כאשר
מונחת דרגת הקצונה על כתפו של החייל ומשרה עליו גאווה ומוטיבציה רבה שתזכה אותו
ללא ספק בכבוד ויוקרה מצד הסובבים אותו, הוא אף יקבל תגמולים חומריים (כמו
משכורת גבוהה יותר). בתום הטקס מתפזרים החיילים מקבלי הדרגה ונופלים בזרועות
הוריהם הנרגשים, האחים והאחיות הגאים לא פחות מהם. ברגע זה נשכחים הלילות
מחוסרי השינה, הבחינות עמוסות המתח והמעקב המתמיד, המסדרים ועוד. עתה הכל
מאחוריהם ודרגת הקצונה שמונחת על כתפיהם מסמלת עתיד מלא כבוד וגאווה אשר
תציידנה אותם בהמלצות ויזואליות ביחס ליכולתם המקצועית.
|
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|