שום דבר לא היה פה אם לא הייתי רואה אותו, חש אותו ומרגיש אותו, באמת. נשכבתי על מיטתי והגיתי במחשבות של "אם". אם הכל היה שונה, אולי לא הייתי מתייחס בבוז לדברים הנאמרים בחוץ. אבל מה כבר נאמר? הכל יוצא מפה של אדם לאדם אחר או לשום מקום. לעומת זאת, ישנה דרך להעביר מסרים ללא דיבור. ישנו המבט הראשון והמגע. המבט הראשון הוא שקובע את ההמשך, אם ישנו. ואם אינו, אז חבל. המגע.... המגע הוא משהו שכולנו, משום מה, פוחדים ממנו, אבל לא יכוולים בלעדיו. ליטוף כנגד מכה, חיבוק כנגד מעיכה. הפחד ממגע נובע ממשהו. אבל איך אפשר להמנע ממשהו אמיתי כל-כך? אם לא היה מגע? מה היה קורה לנו? איך אדם יכול למנוע מעצמו מגע? אם היינו שמים לב, היינו יכולים לראות שלעיתים המגע פותר את הבעיות הכי גדולות או מוביל אליהן, תלוי בסוגו.אדם בוכה שמחבקים, יבכה יותר או יירגע. מגע ורוגע.
ישנם המבססים מגע כמשהו מיני בלבד. אינני חושב כך. אנוכי חושב שללא מגע כלשהו האדם ישתגע. ישנם סוגים שונים של מגע. לעיתים מחשבה זו נוגעת בלבי...

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"

השורה האחרונה מעלה את מה שכתבת לרף אחר ממה שהקורא חושב תוך כדי הקריאה.

אני מגלה יותר ויותר שאני רוצה לקרוא דברים שלך- כשהם נטולי חרוזים. זה נותן חופש גדול יותר לכתוב את האמת שלך לדעתי.

תודה שפתחת בפניי את האופציה לכתיבה ללא חרוזים...

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"