היות ומתקרבים הבחירות וכל בוחר בעצם נהפך לעוסק בצורכי צבור. הבחירה שלו מי ינהיג את המדינה זה עצמו נקרא עוסק בצורכי צבור, ולכן הנני מביא פה מאמר חשוב בעניין זה לזכות הרבים.

וכל העוסקים עם הצבור, יהיו עוסקים עימהם לשם שמים

שנו חכמינו ז"ל פרקי אבות פרק ב משנה ב: וכל העוסקים עם הצבור, יהיו עוסקים עימהם לשם שמים.



לכאורה צריך להבין הרי כל המעשים של האדם לא רק עסקי צבור צריכים להיות לשם שמים וכמו ששנינו באותו פרק בפרקי אבות משנה יב "וכל מעשיך יהיו לשם שמים". ומהי אם כן ההוספה "לשם שמים" בעוסק עם הצבור יותר מאשר "כל מעשיך".



אך ההסבר בזה יובן בהקדים הלשון "לשם שמיים". הרי הקדוש ברוך הוא נקרא בשמות שונים, ולמה מוזכר כאן רק המשפט "שמים" שמורה על הקדוש ברוך שנמצא גם בשמים וגם בארץ. הרי מלוא כל הארץ כבודו, ואת השמים ואת הארץ אני מלא, ומה אם כן ההדגשה של שמיים דוקא..



אך ההסבר בזה הוא שבמשפט "לשם שמים" מודגש שזה משהו נעלה שנמצא מעלינו. למרות שהמצוות ניתנו דוקא בארץ, אבל הכול צריך להיות לשם שמים, שזה מעל הארץ. וכמו שמצינו את זה בשפה ברורה ברמב"ם שהנה הרמב"ם בהלכות דעות פרק ג (ב) מביא וזה לשונו:

כשיישא וייתן או יעשה מלאכה ליטול שכר, לא יהיה בליבו קיבוץ ממון בלבד, אלא יעשה דברים הללו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להן, מאכילה ושתייה וישיבת בית ונשיאת אישה.. לא ישים על ליבו לעשות דברים הללו, כדי ליהנות בלבד, עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחך... אלא ישים על ליבו שיאכל וישתה, כדי להברות גופו ואבריו בלבד... נמצא שהוא אוכל ושותה דרך רפואה בלבד כדי שיבריא ויעמוד שלם, הואיל ואי אפשר לאדם לחיות אלא באכילה ושתייה.

לכאורה כוונה הזו לאכול ולשתות בכדי להיות בריא זה כבר מספיק שהרי ישנה מצווה "ונשמרתם לנפשותיכם", אבל כשמדובר בכוונת האדם זה אינו מספיק, וצריך להיות לשם שמים שזה נעלה מעל הארץ, וכמו שהרמב"ם ממשיך בפסקה ג:

המנהיג עצמו על פי הרפואה אם שם על ליבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים חזקים בלבד, ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה. אלא ישים על ליבו שיהא גופו שלם חזק, כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות, והוא חולה או אחד מאבריו כואב; וישים על ליבו שיהיה לו בן, אולי יהיה חכם וגדול בישראל. נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן, עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן.. ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה נמצאת שינה שלו, עבודה למקום ברוך הוא. ועל עניין זה ציוו חכמים ואמרו, וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.

והנה לפי זה אפשר גם להסביר מהי ההוספה של ה"לשם שמים" אצל העוסק בצורכי צבור , למרות שגם "כל מעשיך" של האדם צריכים להיות לשם שמים. שהנה יש השמים ושמי השמים, זאת אומרת שגם ב"לשם שמים" עצמו יכולים להתעלות, ובעוסק בצורכי צבור צריך להיות לשם שמיים באופן הכי נעלה, הכיצד:

כשעוסקים בצורכי צבור יכולים להיות בזה שתי כוונות ששניהם טהורות לכאורה. יכולה להיות כוונה אישית בכדי להרוויח את המשכורת ביושר ועם זה לעבוד את ה'. יתירה מזו, הוא יכול אפילו לחשוב לא רק על עצמו אלא על עוד קהל יעד שאותו הוא מייצג, שהם בחרו עבורו. אבל כל זה לא מספיק, זה עדיין הכול על הארץ. השמים הוא מעל הארץ שמקיף את הכול. הכוונה לשם שמים צריכה להיות שבכל מה שעושים תהיה תועלת לכל הצבור כולו ולא רק לצבור שבחר עבורו. כמו שהשמים נעלים מעל הארץ.


ובזכות זה כל העוסקים עם הצבור ובמיוחד עסקני הצבור בארץ "אשר נשבע ה' לאבותיכם" - יאריכו ימים "כימי השמים על הארץ" ויתברכו בכל טוב כמו שאומרים בכל שבת על העוסקים "בצורכי צבור באמונה".

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)