אני עוקב אחרי הפורום הזה כבר כמה זמן ולפי התגובות שלכם הבנתי שזה המקום..

הבעיה שלי היא שאני די מדוכא מהמצב הנוכחי שלי. אני לא יוצא מהבית כמעט בכלל, כל היום מעביר תזמן טלויזיה מחשב אינטרנט. הכל התחיל בזה שסיימתי בית ספר (אני לפני גיוס) וקצת לפני זה עברתי דירה, לעיר אחרת. נשארתי באותו בית ספר.איך שלא יהיה התחלתי להחליש את הקשר עם החברים שלי בעיקר שהתחילה מכת הגיוס, הרוב התגייסו, לא נשארו לי הרבה חברים. אני גר רחוק בקושי רואה אותם, אלה שהתגייסו בכלל. אין לי רשיון נהיגה (וחבל כי אוטו יש) מה שקצת הקשה. הזמן חלף וחלף ועכשיו אני די לבד. בהתחלה היה דווקא לא כזה נורא היה לי זמן עשיתי מרתונים של סדרות שאהבתי וראיתי עשרות פרקים ביום ואני לא מגזים. אבל עברו כבר כמה חודשים ועכשיו נכנסתי למין שגרה כזאת של חוסר כוח, להישאר בבית כל יום כל היום. אין לי כוח לכלום, אפילו לכלב שכבר רק אבא שלי מוציא אותו לטיול. גם במחשב אני רק בוהה. אני כבר גר יותר מכמה חודשים בעיר הזאת ואני לא מכיר אף אחד פשוט אף אחד אני מרגיש כל כך לבד.אני בעיקר מרגיש שהחוסר כוח הזה יותר חזק ממני אין לי כוח אפילו לשים נעליים. זה התחיל להשפיע עלי, קשה לי מאוד להירדם, לוקח לי יותר משעה שעתיים, אולי מהמחשבות עם מה שקורה איתי כי ביום אני פשוט מדחיק ומתעלם בשביל לא להרגיש את ההרגשה הרעה זאת. המחשבות פשוט צפות. אני מרגיש תחושה של פספוס, שפספסתי תקופה בחיים, בדרך כלל זאת שכולם זוכרים לטובה.
אני כותב את זה כבר כמה שעות וזה פשוט לא יוצא, מה שכתבתי פה זה בערך על קצה המזלג..אני לא יודע למה כתבתי לכם, אני לא יודע איך תוכלו לעזור לי אבל אני אשמח אם תכתבו משהו בקשר לזה.

איך באמת אתה רוצה להכיר אם אתה כל היום מול המחשב ולא יוצא מהבית?
אין לך רשיון? למה שלא תנצל את הזמן שלך עד הגיוס כדי ללמוד נהיגה?
לחילופין, לחפש עבודה זמנית ובה להכיר אנשים חדשים
ובסופי שבוע שהחברים שלך מגיעים הביתה מהצבא אז לבלות איתם

תצא כמה שיותר, קודם כל. תמצא עבודה זמנית, תלמד נהיגה. מה שאתה יכול תעשה. בכל מקום שתלך אליו (עבודה, למשל) יש חברים פוטנציאלים. בצבא בטוח תתחבר עם אנשים, אז פשוט תעשה כל מה שאתה רצית ולא היה לך כוח, עד שתתגייס.