קסם על ים כנרת-

ערב, הגלים גועשים, מוזיקה מטורפת מתנגנת מרחוק,

חושך מוקדם מתמיד.

הלכתי לחפש אותך בין אלפי אנשים.

לא כל כך אני כרגע, נמצאת בכל מני מקומות באותו הזמן.

הצבעים ברורים יותר, הקולות חזקים מתמיד.

הולכת בחוסר שיווי משקל כדי לעבור את מה שקצת חששתי ממנו.



נפגשנו, את עדיין את.

מחייכת אליי כאילו כלום לא השתנה.

ואני גם, מחייכת ונראה לי שאפילו מסמיקה.

קמתי לחבק אותך, בתקווה שהרגשה תהיה כמו פעם,

אבל (תמיד יש אבל) לא משנה כמה אני אנסה, אני יודעת שזה לא יחזור להיות כמו פעם.

מוצפת מנוסטלגיה מלטפת שלא מוכנה לעזוב, כשהיא משחררת מגיעה המכה הקרה של המציאות, של הריקנות שעדיין לא התמלאה אצלי.

את נראית מאושרת, עמוק בפנים אני באמת שמחה בשבילך.

כואב לי שאני לא מכירה אותך יותר, את לא אותה "ההיא" שהסתכלתי עליה בעניים נוצצות, שכל כך אהבתי לאהוב.



נגמר.

חוזרת לעולם אחר, בלעדייך.

הולכות לשני כיוונים שונים, לא האמנתי שזה יהיה קצר כל כך.

הגלים עדיין גועשים, הריחות מציפים את האוויר, המוזיקה הבלתי פוסקת משתלבת באופן מושלם עם התנפצות הגלים על החוף, הקולות, הצבעים, ההמון, כולם נראים כל כך מאושרים.



מעניין אם גם אני נראית ככה.

עולם כמנהגו נוהג. אז- והיום. מי היה מאמין.

כתוב היטב ומעביר תחושה מדוייקת.