לפני שבועיים חיללתי את כבוד השם וזמן קצר אחרי זה התחרטתי על זה.
במקרה לפני שבוע שמעתי את הרב בבית כנסת אומר שעל חילול השם אין שום תיקון ושום כפרה מלבד מיתה. (לא חזרה בתשובה, לא שמירת שבת, לא תפילין ולא כלום , אך ורק מיתה).
עכשיו אני לא יודע מה לעשות כי גם אם אחליט לחזור בתשובה זה לא יעזור לי. אני די מודאג בעניין. יש למישהו עיצה?

המקור לדברים הינו הרמב"ם בהלכות תשובה פרק א הלכה ד, להלן ציטוט:

אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן, כיצד עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו', עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר אבל המחלל את השם אע"פ שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות וגו' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון.

ומקורו של הרמב"ם בגמ' במסכת יומא דף פ"ה בברייתא דד' חילוקי כפרה.
הכוונה שם אינה שאין כפרה כפי שכתבת בשאלתך אלא שאין כפרה גמורה עד לזמן המיתה. כלומר תשובה יוה"כ ויסורים תולים ורק המיתה בכחה לכפר לגמרי על החטא. למעשה מי שעושה תשובה על כך ערב יוה"כ ומתיסר אח"כ יכופר בהכרח בשעת מיתתו. יש להדגיש כי הגמ' אומרת כי גם תקלות פעוטות נחשבים ליסורים כמו נקיפת אצבע או הכנסת היד לכיס והוצאת מטבע לא נכונה וכדו'.

יש להדגיש כי חילול ה' הוא דוקא אם אכן נהגת שלא כשורה מהבחינה ההלכתית אבל במידה ונהגת כשורה והדבר לא מצא חן בעיני מישהו אין בכך חילול ה' אלא להפך ועל כך נאמר בריש או"ח ואל יתבייש מהמלעיגים עליו.

כמו כן מיסודי התשובה בעניין זה (במידה ואכן מדובר בחילול ה') לפייס את מי שצריך ולבטל במידת האפשר את החילול ה' שנגרם ובאם יגרם על ידי כך קידוש ה' בטל המעשה מעיקרו.
אני ממליץ בנוסף אם בכחך הדבר ללמוד בספר שערי תשובה בפרט את שער א' ולהבין משם את יסודות התשובה. ואת מדרגותיה השונות. יש להבין כי לתשובה מדרגות רבות ואינו דומה מי שהרהר תשובה בלבו שנחשב לצדיק גמור לענין קידושין (המקדש אשה על מנת שאני צדיק גמור חוששין לקידושיו שמא הרהר תשובה בלבו - מסכת קידושין פרק האומר ונפסק באבן העזר סימן ל"ח) למי שקיים את כל יסודות התשובה המוזכרים בר' יונה או את תשובת המשקל המוזכרת בספר הקנה וכדו'.

(כמשל גס לענין דרגת הכפרה יש לדמות את החטא לגידול שתשובה ראשונית מסירה את חלקו הממאיר תשובה נוספת מרפאת את הפצע הפתוח מעט, מעבר לכך הוא מגליד לאחר מכן נשארת צלקת ותשובה מעולה ביותר עד דכדוכה של נפש מרפאת לחלוטין את הצלקת. למעשה הדברים מורכבים מאוד ובחטאים שונים נפגמים חלקי נשמה שונים וברמת פגיעה שונה. אני מדגיש כי מדובר בתיאור גס מאוד)
באם רצונך במקורות נוספים על מנת להבין את עניין התשובה השייך לכאו"א מאיתנו בפרט בימים אלו אנא ציין זאת כמובן שהנושא דורש הבנה רבה והוא רחב מאוד.

תודה על התשובה המפורטת.
בשורה התחתונה, לפי מה שהבנתי גם התשובה הכי חזקה לא תביא לכפרה מוחלטת אלא רגע המוות.
זה מה שמזכיר לי גם מה שהרב אמר שרבי יונה סובר שאם האדם עושה תשובה ולא נח ממנה לרגע וממש נותן את כל כולו ללימוד, ומוותר על ארוחות ושעות שינה וממש מוסר נפשו אז ייתכן ויכופר לו.
החילול שעשיתי לא היה בין אדם לחברו אלא ממש להשם, דיברתי רעות ואני מתחרט על זה.

השורה התחתונה כפי שאתה מבין אותה נכונה אבל....

מערכת היחסים בין אדם לבין קונו אינה שחור ולבן כלומר האם יש לך חטאים כרגע או לא וכו'. באם מטרידה אותך השאלה האם לעולם הבא בהכרח יזכירו לך חטא זה או לא, התשובה היא כפי שהנביא אומר שאדם השב גם מחטאי עבודה זרה או חילול השם יכול להגיע למצב שבו חטאים אלו לא יזכרו לו עוד. יעויין ביחזקאל פרק ל"ג יחזקאל פרק לג פסוק ט"ז "כל חטאתו חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה".

למעשה הבריאה ששמה אדם הינה מערכת מורכבת וענין החטא ועונשו תלוי בהבנתה, אסביר מעט.
הגוף האנושי שאנו מכירים הוא בבחינת עור ובשר תלבישני וגידים תסוככני בלבד כלומר לבוש חיצוני לאדם, המאפשר לו לתפקד בעולם הזה.
[הדרגות הבאות שאני מזכיר הינן פנימיות (עד כמה שתיאור זה מובן) לאלו שקדמו להן ולכן הן גם נחשבות כאילו הן מעליהן .]
לבוש זה (הגוף הגשמי) הוא מלבוש לגוף הרוחני שהוא העיקרי.
מבפנים (או מעל) ישנה הנפש הבהמית או אדם בליעל כלומר הרצון הקיומי הבסיסי ומערכת התאוות שמנחה את האדם למצוא את צרכיו היום יומיים.
מעליו נמצא הצלם שהוא לבוש רוחני לנפש המדברת (עניינו של הצלם קשה להסבר קצר ואם בכחך עיין בהערה הראשונה בספרו של ר' חיים מוולוז'ין - נפש החיים)
מעליו ישנה נפש המדברת שהיא הנפש הרוחנית יותר של האדם והיא מאפשרת לו את יכולותיו השכליות ואותה אנו מכירים בתור ה"אני" שבנו.
עד לנקודה זו נמצאים חלקי הנשמה המתוארים גם באומות העולם מכאן ואילך חלקי הנשמה הבאים נמצאים רק אצל יהודי הזוכה לכך למעט הנפש המשכלת או הקדושה הנמצאת לפחות בחלקה הקטן (לפעמים מאוד) אצל כל יהודי.
לאחר מכן יש מה שנקרא בספרים נר"ן ח"י כלומר נפש רוח נשמה חיה יחידה כאשר הנפש המדוברת היא הנפש המשכלת או הקדושה וכדו' כפי שהיא מזוכרת בכל ספר בפני עצמו.
בכל אחד מחלקי הנשמה קיימת חלוקה זו של נר"ן חי אף היא. כמו כן ישנם לזוכים בכך כמשה רבינו האבות הנביאים מלכי ישראל הקדושים וכדו' אפשרות לנר"ן חי דאצילות מה שהוא הרבה מעבר להשגתינו.
כמו כן יש לדעת כי כל הנשמות בדומה לגוף מחולקים לתרי"ג מהם רמ"ח איברים (כלומר גם בנשמות מקבילים רוחניים לאיברים שבהם אנו מבחינים בגופנו) ושס"ה גידים (כלומר כלי דם ועצבים- או מקביליהם הרוחניים)
(כתבתי את כל הנ"ל מזכרוני נושאים אלו מפוזרים על פני ספרי המחשבה והקבלה ואינני מציין את מקורותיהם בכוונה)
לאחר הקדמה זו אסביר את מהות החטא מעט:
על האדם מוטל בעבודתו להשלים את נפשו לאחר מכן לזכות לרוח ולהשלימה ולאחר מכן לזכות בנשמה ולהשלימה. דוד המלך הוא מהיחידים שתיקן את כולם בגלגול אחד ולאדם בן זמנינו בדרך כלל הדבר בלתי אפשרי (הסיבות לכך הן מעבר לדיון הזה).
תיקון איברי הנשמה תלוי בקיום מצוות עשה והן האמצעי העיקרי להשלמתה של מטרה זו. העבירה על מצוות לא תעשה גורם כביכול לחסימה או למיתה של החלק הרוחני בחלק הנר"ן המקביל לאותה עבירה.
כאשר חוטא האדם הוא פוגע באותו אבר וכאשר הוא עושה תשובה משפיע לו ה' שפע של קדושה דרך חלקי הנשמה העליונים שלא נפגעו עד הגיעו לאבר המסוים (גם מי שלא זכה לחלקו נשמה עליונים מקושר לכלל בנין הנשמות של עם ישראל הנקרא כנסת ישראל.) באם חוטא אדם בעבירה שיש עליה כרת הוא מכרית את נשמתו מבנין נשמות זה ולכן דרך תשובתו קשה הרבה יותר והוא נדרש ליום הכיפורים ויסורים בנוסף לעצם התשובה . כאשר חוטא האדם בחילול ה' דרך תשובתו אינה נשלמהת והחיבור הנ"ל אף שהוא מתקיים לאחר התשובה ויוה"כ אינו מושלם וממורק עד לאחר המיתה אך אין זה אומר שאין ביכולתו להשלים את שאר חלקיו הרוחניים שלא נפגעו ולהמשיך בעבודה המוטלת עליו.

ובמילים פשוטות יותר החטא אינו מבטל את האדם אלא רק מטיל עליו סדר עבודה נוסף ושונה על מנת להגיע לשלימותו הרוחנית.
אני יודע ומשער שחלקים גדולים ממה שנכתבו הם מעל להשגה הרוחנית של אדם סטנדרתי (וגם מעל השגתי שלי) אך ידיעתם נותנת עומק ומימד נוסף למעלתו העצומה של האדם ליכולותיו ומונעת ממנו מליפול ליאוש מפני חטאיו. שפע הקדושה הגדול ביותר הוא התורה למד את התורה הקדושה (ולא כל כך משנה היכן) והמאור שבה מחזירן למוטב.