כמו שחלקכם אולי יודעים אני בתקופה ממש לא משהו,
מצאתי עבודה אומנם במקרה ב"פוקס",
אבל אני שוקלת לעזוב, העבודה פשוט שוחקת ויש לקוחות פשוט קרציות,
מבלגנים הכל ולא קונים כלום וסתם אני מבזבזת כוחות לחינם... תיסכול.
מה גם שאני לא ישנה כמעט בלילה , בקושי 3 שעות ובעבודה כל הזמן נמצאים על הרגליים...
זה הגיע למצב כבר שאין לי כוחות לעמוד, שאני מרגישה התמוטטות כבר.
הפסקתי עם הכדורים, ובגלל זה הפסיכולוגית העיפה אותי לעזאזל, אמרה לי שהיא לא לוקחת סיכונים ושזה יהיה תהליך הרבה יותר איטי...
אני כבר לא יודעת מה לעשות.
ובנוסף לזה, יש את הסיפור עם הילד הקטן שסיפרתי עליו פה... זה שגר מרחוק וסתם התנהג אליי בצורה מגעילה אני לא מבינה איך לא ניתקתי איתו קשר עד עכשיו, ניסיתי אומנם ולא הצלחתי,
כנראה שהרגשות שלי עדיין חזקים אליו, לצערי.
בתחילה בעבודה היה לי סיפוק מהעבודה עכשיו זה סתמי.
היום הייתי בראיון לחנות ספרים מההתחלה רציתי לעבוד שם, מאז ששיחררו אותי מהצבא,
אבל הם לא ענו לשום פקס ששלחתי.
הם אמרו שהם יצרו איתי קשר עד שבוע הבא,
עכשיו המנהלת לא יודעת שאני שוקלת לעזוב,
היום היה לי מבחן אמינות לאחראית משמרת, ועברתי אותו,
כשהמנהלת התקשרה להודיע לי פשוט אמרתי "אוקיי".
זה לא מזיז לי, האמת,
היא התפלאה שאני מגיבה ככה ולא מתלהבת. ובאיזשהו מקום היה נשמע טון קצת כועס
אבל אני לא כזאת, זה לא מלהיב אותי.
חוץ מזה שפיתחתי אדישות כלפי הכל, אין לי כוח לכלום.
מצד שני אני שוקלת אולי לעשות שירות לאומי, בתחילה זה ירד לגמרי מהפרק
כי בגלל סיבוך שהיה בתהליך ההרשמה בעמותה נשארו מקומות פנויים רק בבית חולים,
בתור מזכירה.
לפני יומים גיליתי שניתן לעשות שירות לאומי ב"אנונימוס" וניתן גם בצער בעלי חיים,
ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות...
בצומת ספרים אני לא יודעת אם קיבלו אותי בכלל יגידו לי בהמשך השבוע,
ואני גם כן בהתלבטות בנוגע לשירות לאומי, היום השארתי הודעה קולית לאנונימוס
ומחר אני צריכה להתקשר לצער בעלי חיים לדבר עם האחראי על זה.