מתוך: עברית כהלכה: מדריך בענייני לשון / ד"ר י.פרץ (מהדורה מתוקנת ומורחבת, 1978)

ציטוט:

כיצד מודים בעברית? הבעת תודה שגורה בפי רבים. תודה, תודה רבה, אני מודה לך, אני מודה לך מאוד - אלה הם ביטויי התודה המקובלים ביותר בלשון ימינו. ואוהבי מליצה, המושפעים מבן יהודה או מיצחק אפשטיין ז"ל, יש שאנו שומעים מפיהם: חן-חן (בנוסח משוררי ספרד). כל אחד וטעמו! הביטויים האלה כשרים הם. ומן הראוי לציין כאן, כי הפועל הודה בתנ"ך (!) אין פירושו ”אמירת תודה“, אלא ”הלל ושבח“, ובד"כ נאמר על ד' או בפנייה אליו. למשל: על כן אודך ד' בגויים ולשמך אזמר (ש"ב כב, נ); באלוהים הללנו כל היום ושמך לעולם נודה (תהילים מד, ט); יודו שמיים פלאך (שם פט, ו); ולגבי אדם (נדיר): יהודה, אתה יודוך אחיך (בראשית מט, ח). מצויים עוד שלושה ביטויי תודה המקובלים בכתב ובמקצת בדיבור, הלוא הם: החזק טובה, הכר טובה, אסיר תודה. הביטוי החזק טובה מקורו בספרות התלמודית: ריבונו של עולם, החזק לי טובה שהודעתיך בעולם (מנחות נג ע"א); אדם צריך להחזיק טובה למקום, שיש לו הנאה ממנו (ב"ר ע"ט). הביטוי הכר טובה איננו בספרות העתיקה, חדש הוא. הביטוי השלישי אסיר תודה גם הוא יצירת הזמן החדש ונגזר על דרך ”אסיר תקוה“ (זכריה ט, יב) - קשור ואסור בתקווה. יש לשים לב, שבביטויים ”החזק טובה“, ”הכר טובה“ משתמשים במלה טובה - מחזיקים או מכירים (מעריכים) את הטובה, ואילו בביטוי ”אסיר תודה“ הכוונה היא, שהנהנה אסור וקשור בתודה. לכן נאמר, דרך משל: א. אחזיק לך טובה על חסדך; ב. אכיר לך טובה על חסדך; ג. אסיר תודה אני לך על חסדך. יש הטועים ואומרים: ”החזק תודה“, ”הכר תודה“. אפילו גור, שכתב בעצמו במילונו (המהדורה האחרונה ע' 632) "הכר טובה“, שכח וטעה, ובערך ”אסיר“ (ע' 52) אנו מוצאים "מכיר תודה“. לפעמים אנו שומעים את הביטויים: רב תודות, רוב תודות. ”רב“ משמש בתנ"ך קצב במשמעות ”רוֹב“, כגון: והקשיב (המצפה) קשב רַב קשב (ישעיה כא, ז); זכר רַב טוּבך יביעו וצדקתו ירננו (תהילים קמה, ז). בשני הביטויים האלה מביע המודה מספר רב של תודות, שפע של תודות. אמנם שקולה תודה אחת כשהיא מודגשת (תודה רבה) כנגד שפע של תודות, אבל אין הביטויים האלה פסולים. הם נתונים לטעמו של כל אדם.

תודה!

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

מענין.
תודה רבה!