|
22-09-2008, 07:31
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,225
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי cre666
לא טענתי שאנחנו היינו ההשקעה היחידה במזה"ת, אבל בדיוק כמו שתי אלו שציינת גם לנו לא הייתה חלופה זמינה עד לאחרונה (עד שסאדאת באמצע שנות השבעים התחיל לדבר עם ארה"ב).
דרך אגב סעודיה גם צריכה להיכלל ברשימה הזו.
אבל שים לב ששלושת המדינות הנ"ל נמצאות בגבולות החיצוניים של הגוש הערבי. אנחנו במרכזו, עם גישה רחבה לים, נתיבי ים רחבים ומוגנים שיש בהם נוהל קבע נוכחות צי ארה"ב.
אנחנו יכלנו להציא יותר מכל אחת מהנציגויות האחרות שלהם פה, ואנחנו היינו יותר "מערביים" בעיני המערב מכל היתר.
נכון. אבל השטח היה שטח השפעה צרפתי-בריטי. לא ארה"ב. זו הסיבה (ביחד עם ההיסטוריה של השלטון ההאשמי בעירק) שלמרות שירדן קיבלה סיוע מארה"ב עוד ב-52 היה לובי חזק נגד הסתמכות על ירדן כבסיס קדמי של ארה"ב במזה"ת (ממש במקרה יושב אצלי על השולחן עכשיו הספר Anglo-American support for jordan של Miriam Joyce).
צודק לחלוטין, זו לא הייתי כוונתי.
הם מעוולם לא הסתמכו על כוחו של צה"ל או חוסנה של ישראל. בניגוד לברה"מ ארה"ב נטתה בזמן המלחמה הקרה לנקוט בפעולה ישירה עם הצבא שלה ולא רק לתת למקומיים להילחם. ישראל (כמו טורקיה ואירן לפני המהפכה) שימשה בתור "ראש גשר" (Beach Head אם תרצה).
כווית, בדיוק כמו ירדן, נחשבו בריטיות וחלשות, שלא לדבר על חסרות נגישות צבאית (דרכי הגישה חייבות לעבור דרך המפרץ הפרסי או ישראל, כתוצאה מכך לא ניתן להנחית שם כוחות משמעותיים - ולכן חשיבותן האסטרטגית קטנה).
באשר לסעודיה, כפי שאמרתי מקודם, גם היא צריכה להיכלל ברשימה.
בסוף שנות השבעים עם, החלשות ברה"מ, מצרים ועירק (כן, עירק של סדאם. ארה"ב תמכה בו לאורך מלחמת עירק-אירן) התקרבו לארה"ב והתחילו את התהליך שכיום כבר הושלם.
מצרים תלויה בארה"ב כיום לחלוטין (בעיקר כלכלית, צבאית הם רוכשים עצמאות אחזקתית מדאיגה), בקטאר יש בסיס ח"י ארה"ב שלפני כמה שנים חיל המצב שם היה גדול יותר מצבא קטאר (כלומר הכוחות כבר שם, לא צריך להשיט אותם דרך מפרץ עדן).
כן אבל אנחנו מדברים על תהליך שלא התחיל היום. התמיכה של ארה"ב בישראל החלה בתחילת שנות החמישים כשנטינו לכיוון המערב (כפעולת נגד למדינות ערב שפנו מזרחה) והתבססה בתקופה של לינדון ג'ונסון.שיפור דרמטי נוסף ביחסים (בניגוד לציפיות ד"א) היה בממשל של רייגן והושפע מאוד מכך שארה"ב "איבדה" את אירן.
אתה מסתכל על התוצאה הסופית ולפיה שופט את הדרך.
אם הם היו יודעים שרק סוריה מכל האזור תשאר בצד הסובייטי (כבר לא, היום זה הצד הפדרטיבי) סביר להניח שהם היו מחליטים אחרת.
אני לא חושב שאנחנו "בת ברית חזקה וחשובה".
במה אנחנו עוזרים לארה"ב?
במה אנחנו מועילים לה כיום? או ליתר דיוק כבר מאמצע שנות התשעים?
למה אנחנו עדיין חשובים?
באיזה מובן אתה חושב שאנחנו חזקים?
|
מה שתמיד מוצא חן בעיני אצלך (באמת, בלי ציניות) זה שממך אף פעם אי אפשר לצאת בקלות. זה דבר טוב.
אתה בהחלט צודק שצריך להזהר עם משפטים כמו "בת בית חזקה וחשובה". מבחינה מסוימת יש פה משאלת לב כי כדאי לנו מאוד שנהיה "חזקים וחשובים".
מהצד השני מפתה לפעמים לטעון שישראל אחראית לדימוי הגרוע של ארה"ב במזה"ת, שאנחנו רק נטל יקר על מדיניות החוץ האמריקאית ושאם רק יפטרו מאיתנו יוקלו חייהם לעין שיעור.
לעניות דעתי אלו טיעונים פשטניים המתעלמים מהערך העצום של האיזור עבור שאר העולם. לטעמי אחד המשפטים היותר טיפשיים שחזרו אצל מיתנגדי מלחמת המפרץ 2 (מלחמה מיותרת, שגויה, מוסרית לא נכונה ובסופו של דבר מזיקה) היה לא למילחמה עבור נפט. אם יש דבר (חומרי, לא מוסרי) ששווה להילחם עליו זה נפט. המדינות המפותחות הן חברות מבוססות נפט, המדינות המיתפתחות בדרך לשם. זה מצב טראגי ובילתי ניתן לקיום לאורך זמן אבל זה גם מצב שאינו קל לתיקון מידי.
מה לזה ולעיניננו? שגם בלי ישראל יש שפע סיבות להילחם במזה"ת. שגם בלי ישראל לארה"ב כמו לשאר העולם אינטרסים חיוניים באיזור. שגם בלי ישראל ארה"ב לא יכולה היתה שלא להתערב באיזור והתערבות כזאת, גם בלי ישראל, תמיד תעלה אותה (את ארה"ב) על מסלול היתנגשות עם עמי האיזור.
בתור דוגמה ניתוח קטן מאד של התהליכים שהביעו להתקפות הטרור של ה11 בספטמבר. אמריקאים רבים מאמינים שארה"ב הותקפה בשל תמיכתה בישראל. אבל בהודעות הראשונות של אל קאידה ואב"ל לאחר הפיגועים הטיעון הראשון שהועלה היה חילול אדמת הקודש לא של פלסטינה אלה של חצי האי ערב. הכוונה היתה בעיקר לכוחות האמריקאים המוצבים בסעודיה. כוחות אלו הוצבו שם לא ע"מ להגן על ישראל אלה להגן על המישטר הסעודי (ולמעשה להגן על אוצרות הנפט הסעודים) מפני עירק של סדאם חוסיין. זה קרה לאחר פלישת עירק לכווית שנבעה מרצונו של סדאם להישתלט על שדות הנפט של זו האחרונה. הטיעון העירקי נבע, כפי שציינתי בפוסט הקודם שלי, מכך שכווית היתה חלק מעירק (מה שעירק, עוד יצירה קולוניאלית, לא תהיה) ועצמה הופרדה בגלל הנפט שבאדמתה.
אז הנה, זה הכל מאבקי כח, הגיוניים לחלוטין, בנסיון להישתלט על המשאב החשוב ביותר כיום. וישראל? הרבה פעמים לא יותר מנימוק לצד זה, שעיר לעזאל לצד השני. (כמובן שהסיכסוך הישראלי ערבי מוסיף שפע שמן למדורה וכמובן שישראל, מדינה מוקצה באיזור וזרה לתרבותו היא בדיוק ההיפך ממה שהרופא המליץ, אבל זהו, ישראל היא רק מרכיב אחד, ולא החשוב ביותר, בסלט מקולקל מעין כמוהו).
כל זה לטעון שישראל היא אמנם כאב ראש לא קטן לאמריקאים, אבל גם לא גדול כמו שלפעמים חושבים. אז מה אם ה"חזקה וחשובה"?
אז ככה, במצב הנוכחי, לבד מטורקיה (מדינה מוסלמית אבל לא ערבית שכפי שציינת נמצאת בשולי, לא במרכז האיזור), ישראל היא בת הברית המהימנה ביותר של ארה"ב באיזור. לא בגלל שאנחנו ישרים, הגונים או טובים יותר מכל אחד אחר באיזור. גם לא בגלל שבניגוד לאחרים לנו אין חלופות לארה"ב. כפי שציינת בתי המלוכה בסעודיה ובירדן והשלטון במיצרים תלויים לא פחות מאיתנו בתמיכת ארה"ב. ההבדל הגדול הוא בדעת הקהל. בנקודת הזמן הנוכחית ישראל היא המדינה היחידה באיזור (ובמיקרה הזה כולל אולי אפילו טורקיה) בה רוב הציבור עדיין אוהד את ארה"ב. חילופי שלטון, בנועם או באלימות, יכולים לקרות בכל מקום, אבל בישראל בדרגת סבירות גבוהה מאוד, כל שילטון יהיה אוהד (אא.... אולי נגרר) לאמריקאים ובעניין זה גם יזכה לתמיכה בציבור. קשה לומר את אותו הדבר על ירדן, מיצרים, ערב הסעודית, עירק וכו'.
אז הינה הטיעון שלי; ישראל בת הברית האמריקאית המהימנה ביותר, בזה חשיבותה, וויתור עליה עדיין לא יפתור את בעיות ארה"ב באיזור, כולל בעית חוסר הפופולריות שלהם. לא טיפשי יהיה לוותר על נכס בטוח כזה בעבור תמורה מפוקפקת כל כך?
|
|