צמות של זהב ארוכות לרינת.
וים של פנינים בזווית המבט.
ילדה של הקיץ ושמש ומים.
בוכה בשקיעה על אמה בשמיים.

דמעות אדומות נקוות בעיניים,
של שמש הקיץ תכולת השמיים.
אבני אודם צלולות מתרסקות על המים,
עד הבוקר הבא ניפרד בינתיים.

זריחה חדשה סמוקת לחיים.
מחייכת רינת אל אמה בשמיים.
כל יום מחדש מתאחדות הן השתיים.
ושוב נפרדות בשעת בין ערביים.

דמעות אדומות נקוות בעיניים,
של שמש הקיץ תכולת השמיים.
אבני אודם צלולות מתרסקות על המים,
עד הבוקר הבא ניפרד בינתיים.

אהבתי מאוד!
המשקל בנוי יפה, החריזה רק תורמת לדעתי.
כל הכבוד

כמה הערות, ובקשר אליי - אני קטנונית אז יש גם אדום וגם סגול על גוף השיר.


צמות של זהב ארוכות לרינת,
וים של פנינים בזווית המבט.
ילדה של הקיץ ושמש ומים, הייתי כותבת "..של שמש ומים", חזרה על ו' החיבור נותנת הרגשה של גמגום או התרגשות, והתפקיד שלך הוא שאני אתרגש בלי להראות לי שאת\ה מתרגש\ת...
בוכה בשקיעה על אמה בשמיים.

דמעות אדומות נקוות בעיניים, כבר השתמשת בחרוז לשמיים רק לפני שורה וזה הופך את השורה הזאת לחזרה קצת מונוטונית, הייתי ממליצה לשנות ל"עינייה" ולמצוא חרוז חדש. לא קריטי, כמובן.
של שמש הקיץ תכולת השמיים,
אבני אודם צלולות מתרסקות על המים,
עד הבוקר הבא ניפרד בינתיים.

זריחה חדשה סמוקת לחיים,
מחייכת רינת אל אמה בשמיים,
כל יום מחדש מתאחדות הן השתיים, השורה הזאת והבאה הן חזרה על משהו שהשתמע באופן יפה מהבתים הקודמים, וחבל לחזור על משהו שכבר הבנו. לא הרבה מצליחים לגרום לקורא להבין לבד מהטקסט את הדברים, והורסים הכל בלתת לו את הכל חד וחלק. תנצל\י את זה שאת\ה כן הצלחת - פרידה משתי השורות האלה תשדרג את השיר ותתן לו יותר עומק.
ושוב נפרדות בשעת בין ערביים.

דמעות אדומות נקוות בעיניים,
של שמש הקיץ תכולת השמיים.
אבני אודם צלולות מתרסקות על המים,
עד הבוקר הבא ניפרד בינתיים. הציפיות מהבית הזה היו גבוהות אצלי, במיוחד בגלל שהוא חזר על עצמו. קיוויתי שהבית הקודם יגיד משהו חדש שיאיר את הבית באור שונה לחלוטין, או שיהיה פה שינוי קל שידגיש לי איזה פואנטה. השיר שלך מאוד יפה, הקצב נהדר והזרימה יפה, הבעיה העיקרית היא רק הפואנטה. השיר מעביר אוירה ולא מתמקד בלצבוט את מי שקורא או להעביר לו מסר חזק.
בסה"כ זה שיר טוב, שמחתי לקרוא אותו

קודם כל תודה על המילים החמות...
לגבי הביקורת, אני לא שולל אפשרות לשפר יצירות קיימות, אבל כל הרעיון ביצירה הוא שהיא באה מבפנים, ובלי קשר לדקויות כאלה ואחרות.
הרי אם אני אשנה את היצירה כראות עינייך אז זו תהיה כבר היצירה שלך ולא שלי...
חוץ מזה, השיר אמור להיות כליל אך מתוחכם, עמוק אבל בלי כובד חשיבה.
יום טוב..

הדברים שאני מציעה לתקן לא פוגמים ברעיון או בתחושה הכללית, אלה תיקונים שאתה עושה ואף אחד לא יעשה אותם כמוך, השיר הוא שלך בדיוק כמו שכל מילה שתתקן בשיר תהיה שלך, לא משנה אם אתה משנה אותה כי מישהו אמר לך או כי ראית בעצמך אפשרות שיפור. כך שאני לא מנסה לקחת לך זכויות יוצרים, אני רק מציעה.
אני יודעת שהכוונה שלך היא שהשיר יהיה מתוחכם וקליל ועמוק ובלי כובד חשיבה, זה מה שכל כותב רוצה לטקסט שלו - אבל זה לא קל להשיג את הדברים האלה. התיקונים שהצעתי שואפים לקרב אותך לשאיפה הזאת ולא להרחיק אותה ממנה..

סליחה...

השיר כתוב מקסים. כל מילה בו מורגשת ומרגשת.

יכולתי לדמיין את הילדה בעלת העינים האדומות.

היצירה הזו היא שלך, והיא אתה. אל תחשוב על שינוייה כי היא תהרס ותהפך לכל דבר אחר מלבד שלך.

התרגשתי מאוד, וחייכתי בעצב בזמן הקריאה.

אם יש לך דעה נחרצת כל כך על כל דבר שמתפרסם פה למה את לא טורחת להגיב בעצמך מלכתחילה? את מפרסמת את הדברים שלך בלי לחשוב בכלל על זה שצריך גם להגיב אחרים.

אין לך שום זכות לטעון שהדעה שלך עליונה על שלי.

כל ביקורת היא לשיקולו של הכותב אם לקחת לתשומת ליבו או לא. אני כותבת לאנשים מתוך הנחה שהם רוצים להשתפר במקום לייעץ להם להשאר תקועים במקום ולא להשקיע את העבודה הקשה שכרוכה בכתיבה מקצועית.
אין לי שום ריב אישי נגדך ולא יצאתי נגד אף אחד, אם בכל זאת יש לך בעיה עם התגובות שלי אני נאלצת לבקש ממך לא לקרוא אותן.

אני קורא את כל התגובות ואני מחליט אם ומה לעשות בנדון, ולשמוע לא עולה כסף...
ד"א נועה, הכוונה לדמעות האדומות של השמש ולא לעיניי הילדה.

הביקורות שלך הורסות לי את ההנאה שבקריאת היצירות.

ולא, אין לי בעיה עם ביקורות. אני בטוחה שכל אחד שמעלה חומרים שלו מוכן לביקורת, ואף רוצה בה על מנת לעלות ברמה ולהתשפר בכתיבה שלו (וכך גם אני).

לא הייתי צריכה לכתוב את הדברים שכתבתי, את צודקת. וגם את ההצעה שלך אני אקח, ולא אקרא את הביקורות שלך.

וכמובן שזה לא אישי, כי את החומרים שלך אני כן קוראת ואף נהנית מהן.