הרבה זמן לא קראתי ספר מעניין כזה (בלעתי אותו ביומיים): הספר מתאר את התפתחות ההומור בטלויזיה הישראלית ואיך השסע העדתי משתקף בו. המחברת של הספר פורסת ניתוח מבריק של משמעויות האורנג'דה במערכון של דודו טופז, מציגה את התפתחות הדמות של לימור כ"פוסט-פרחה", ואת חשיבותן של סדרות כמו "שמש", "רק בישראל", "פלטפוס" ו"החמישיה" כשכלולו של השיח העדתי-לאומי בארץ. מרתק- מומלץ בחום. (בספר יש גם הרבה בדיחות: פולניה א: איפה היית?, פולניה ב: במכון יופי, פולניה א: שאני מבינה שהיה סגור...)