|
20-08-2008, 16:24
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.09.06
הודעות: 4,878
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי מקליין
"הצבא ניצח בקרבות - העם הפסיד במלחמה" או בנוסח אחר "נצחנו במלחמה, אבל תקעו לנו סכין בגב". הטיעון הזה, המשותף לרבים מהכותבים כאן - לא מצלצל מוכר מאיפה שהוא? אני אעזור ברמז - זו הייתה הטענה של מפלגה מסויימת במרכז אירופה בשנת 1919.
|
אני לא טענתי שמישהו תקע למישהו סכין בגב.
אני טענתי שיש לך, כצד במלחמה, מספר אגפים. אם אתה מנצח באחד מהם, זה עדיין לא אומר שניצחת בכולם. בדיוק כמו בפלנקס היווני, המבנה העיקרי נועד "לקבע" את שדה הקרב, בעוד המכה הניצחת נוחתת מאחד האגפים. בוויאטנם האגף הצבאי ניצח, האגף האזרחי הובס. טעות אסטרטגית שהובילה להפסד. העורף הוא גם חלק מהחזית בעידן המודרני, אם לא תשים לב לאגפים שלך, הם יקרסו - ואתה תפסיד.
זו הגישה שלי בתחום הזה, אז אנא אל תשים מילים בפי. אני לא טענתי שמישהו "תקע סכין בגב" ואני לא רמזתי להיסטוריה של גרמניה.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי מקליין
זה טיעון שטוענים אנשים המאמינים כי ניתן לפתור הכל בכוח הזרוע - ואיני שולל גישה זו !
|
ואני לעומתך כן שולל אותה. לא כל דבר ניתן לפתור בכוח. המלחמה היא המשך הדיפלומטיה בדרכים אלימות, היא כלי בידי המדינאים - לא ההפך.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי מקליין
מתקפת הטט, לא הייתה צריכה להצליח באופן צבאי. אם אתה סבור שהיא נועדה למוטט את הצבא האמריקני בוייטנאם, טעות בידך. היא נועדה בדיוק למטרה שאותה הצליחה להשיג - העתקה אסטרטגית של תשומת הלב הציבורית האמריקנית אל השאלה - "מה לעזאזל אנחנו עושים שם כבר כל כך הרבה שנים?".
|
בהסתמך על דבריו של גנרל גיאפ עצמו, על ההצהרות הרשמיות של הוויאטקונג בנושא ועל היסטוריונים מקומיים (נסה לקרוא את המאמר Decision-making Leading to the Tet Offensive של Ang Cheng Guan. הוא נותן סיכום די ממצה של כל הדעות על מתקפת הטט) - זה לא נכון.
המטרה של מתקפת הטט הייתה לפגוע במרכזי הפו"ש ונקודות אסטרטגיות ע"מ לעורר התקוממות עממית בתוך דרום וויאטנם שתגרש את ארה"ב מוויאטנם. היעד שלהם היה גם פסיכולוגי - אבל כוון לאוכלוסיה המקומית. לא לאוכלוסיית ארה"ב.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי מקליין
העתקה אסטרטגית כזו התבצעה במדינתנו עם 2 אירועים: אסון המסוקים ואסון השייטת. אולי בעצם גם עם הסיכול הממוקד של תא"ל ארז גרשטיין ז"ל. אירועים אלה החלו שרשרת ניפוץ שהובילה לנסיגה מלבנון.
|
אלו היו התרוצים לאורך הדרך. אף אחת מאלו לא גרמה לנסיגה, בדיוק כמו שניסיון ההתנקשות בשלמה ארגוב לא היה הסיבה העיקרית לכך שנכנסנו לשם.
ארגון "ארבע אימהות" קם סביב אסון המסוקים, אבל אם הוא לא היה קם אז, הוא היה קם סביב טריגר אחר. זה היה ארגון פופוליסטי, שהתמקד בטווח הקצר והתייחס לחיילים כאל ילדים שצריך להגן עליהם. אין שום הבדל מהותי בינם ל"יש גבול", "האומץ לסרב" או אינספור ארגוני סרבנות מימין ומשמאל שקמו ונפלו לאורך השנים.
אתה מתבלבל פה בין הסימפטומים לבין הגורמים.
הסיבות העיקריות ליציאה מלבנון היו התחזקות האופוזיציה האזרחית הפנימית לשהות שם, חוסר היכולת למצוא פתרון מדיני מול לבנון, כשלון המו"מ מול סוריה, וקואליציה פוליטית שאפשרה לרה"מ לקיים את הבטחתו מ-99 "לצאת מלבנון תוך שנה". תוסיף לזה כגורם תומך "ערובות בינ"ל" שהובטחו לאור החלטת האו"מ 425 באשר לריבונות לבנון, שהתבטאו בעיקר בהחלטת האו"מ 1559.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי מקליין
באופן אישי, אני סבור שבתפיסה הציבורית הישראלית, ישנה מעין "כוס דם" וירטואלית הקובעת את ההתנהלות בשטח. הכוס יכולה להכיל כמות מסויימת של דם (נאמר 15 הרוגים בשנה) ולכן, בשנים כאלה, אין פוצה פה ומצפצף. אולם אם נהרגים 74 איש באסון אחד, או אם פלגת הפושטים המשובחת ביותר בצה"ל מתאדה בלילה אחד - עולה הכוס על גדותיה, ואת זה אין יכולת לעכל, מה שמוליך לתנודה אסטרטגית.
בין 6-24 באוקטובר 1973, התמלאה שוב כוס הדם, שהביאה 4 שנים מאוחר יותר לנסיגה מסיני. עד אז ספגה הכוס בניחותא את דם הרוגי התעלה.
|
"כוס דם"? אין לי מושג מה הביטוי הזה מתאר. ב 48 איבדנו כ-10% מאוכלוסיית הארץ וזה לא שבר אותנו. ברצועת הביטחון, לאורך 15 שנה כמעט, איבדנו פחות מעשירית אחוז - וזה היה יותר מדי.
תעשה חישוב פשוט - כמה רקטות נורו מעזה בשמונה השנים האחרונות וכמה אנשים נהרגו מהן.
עכשיו לך עשור וקצת אחורה ותראה כמה הרוגים ופצועים היה בפיגוע ממוצע של מחבל מתאבד ב95-97. כשקו 5 בתל אביב התפוצץ, אנשים בכו קצת, ולקחו שוב את אותו קו 5 בשביל להסתובב בדיזינגוף ולשבת בבית קפה על רוטשילד. 22 בני אדם, אמהות, ילדים אחים נרצחו בפיגוע הזה. ואנשים המשיכו לחיות ברגע שגמרו לנגב את הדם מהמדרכה ולטלוויזיה לא היה יותר מה להראות. קריית שמונה הייתה שנים תחת איום רקטות עם רש"ק גדול פי כמה, ושרדה. את שדרות אנשים נוטשים בגלל קסאמים.
זה לא קשור ל"כוס דם" בנפח כזה או אחר. זה קשור לפער בין המצוי לרצוי. כשאנשים ריאליים, הם יודעים שהחיים הם "גן עדן של שושנים" - עד שהשושנה מגיעה יפה ונקיה לחנות, הקוצים שלה קרעו לכמה וכמה אנשים את הידיים בדרך. בשביל כל דבר שאתה מקבל אתה צריך לשלם, ובד"כ תג המחיר בא בסבל, דם, יזע ודמעות.
כשאנשים לא מוכנים להקריב שום דבר ורוצים את הכל "אתמול", ורצוי בלי להתאמץ, אז שום דבר לא יספק אותם, והם יהיו בטוחים שרק הם מסכנים.
אני לא זוכר ב 95-97 ירושלמים או תל אביבים מדברים על "מדינת שדרות" בה האנשים לא מבינים מה זה אוטובוסים מתפוצצים ברחובות. אני עברתי לירושלים ב-97. אני לא הבנתי את המשמעות של מסעדות שפתאום מתפוצצות, עד שסבארו התפוצצה לי בפנים (לא נפגעתי, הייתי מספיק רחוק). אבל אף ירושלמי לא התמרמר על כך. ב97 כשאמרת "רנה קאסן" בירושלים לא דיברת על בית ספר ולימודים, התכוונת ל"קללה" שגורמת להרבה אנשים משם להיפגע בכל פיגוע. אני לא הבנתי על מה הם מדברים עד שהם הסבירו לי את הסטטיסטיקה של אותה שנה, להם זה היה טריוויאלי.
ועדיין - אף ירושלמי לא חשב שאני "לא מזדהה מספיק" בגלל שאני דרומי.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי מקליין
כך שעד כמה שזה עצוב להגיד, ההיסטוריה מלמדת שיהודים מבינים רק כח.
|
לבני אדם מערכת התניות בדיוק כמו לכל יצור אחר. אפשר ליצור התניות מעוד מעודנות בצורה כמעט בלתי מורגשת (שינוי בטון הקול של חברה שלך כשהיא מרגישה שהיא לא מקבלת מספיק תשומת לב) ואפשר ליצור התניות פשוטות עם בוטות של נבוט (אם תחטוף אגרוף כל פעם שתסתכל לי בעיניים, אתה תפסיק להסתכל לי בעיניים בסופו של דבר, בין אם זה בגלל ההתניה, או בגלל שאתה פשוט תמות).
אלימות יוצרת התניות פשוטות בצורה בוטה ויחסית מהירה. יעיל במידה מסויימת, אבל בד"כ לא לטווח ארוך.
_____________________________________
A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph
מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון
Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...
|
|