24-08-2008, 08:44
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
אכן זהו ה"דובי גן"
כפי שכתב מרטיר, זהו אכן ה"דובי גן" שיוצר ע"י דוב רוזנר מעין גב.
הרובה (?) ירה תחמושת של רובה צייד, אשר הייתרון הגדול בשימוש בה שהיא למעשה לא היתה בפיקוח ע"י הבריטים וניתן היה לרכוש אותה קלות יחסית.
באתר הקיבוץ ניתן למצוא את המכתב הבא:
וקצת פרטים:
"בשנות הארבעים עבדה במסגריה העינגבית ממש סדנה לייצור נשק. באותה תקופה היה מקובל בארגון ההגנה לבזר את ייצור כלי הנשק בכדי שאם הבריטים יתפסו מפעל אחד זה לא ישבית את האספקה ללוחמים.כך אפילו הומצא ע"י חבר עין-גב – דב רוזנר תת מקלע לא אוטומטי (מסובבים את התוף ביד) בעל תוף המכיל 6 כדורים –"הדובי גן" . היתרונות של תת המקלע היה שהכדורים היו של רובה ציד שלא היו מוגבלים ע"י הבריטים במסחר וכידוע גם הכדורים מכילים הרבה כדוריות כך שניתן היה "לשטח" איתם בבת אחת קבוצת אויב המסתערת על הגדר . אמנם בסופו של דבר באופן מעשי כנראה לא נעשה בו שימוש במערכה על עין-גב אך הוא היה לסמל לנחישות המקום. "
לדעתי נמצא היום הדובי גן ב"בתי האוסף" ביפו. אם אחד מחברי הפורום מזדמן לשם, אשמח אם יוכל להעלות כאן תמונה עדכנית.
כמו כן, כולי תקווה כי אנשי חמאס, ג'יאהד ואל-קאעידה אינם נכנסים לאתר הקיבוץ.
חיפוש קצר היה מעלה כי במקום יוצרו גם מרגמות הדווידקה, והחברים הנחמדים אף העלו "מתכון" לייצורה, אם כי קשה ל להאמין כי ניתן יהיה להשיג היום בקלות פסי "דקוביל" או "ציר של רכבת".
"
מתכון לדווידקה
המצרכים הדרושים:פסי דקוביל (רכבת קלה), ציר של רכבת, צינורות של 3 ו6 צול ,חתיכות ברזל ישנות,כדור רובה אנגלי נקור וחומר נפץ.
אופן ההכנה:לוקחים את פסי הדקוביל מלחימים אותם לבסיס . את הציר של הרכבת הופכים במחרטה לקנה התותח כשבתחתיתו יוצרים חורים קטנים עם מכסים להחדרת הכדור האנגלי חומר הנפץ המשגר או לפתיל .את הפגז בונים משני חלקים עיקריים: צינור 3 צול שנכנס לקנה ולכן מצריך חריטה ועליו מרתכים צינור 6 צול שמהווה את ראש הפגז
אופן ההפעלה:ממלאים את ראש הפגז בחומר נפץ. אחרי 58 שנים המומחים שלנו היו חלוקים אם הפגז שוגר באמצעות פיצוץ כדור אנגלי(ללא קליע) או רק חומר נפץ (כך שאתם יכולים לנסות את שניהם). מכניסים את הכדור האנגלי הנקור (או חומר הנפץ עם הפתיל) דרך פתחון בבסיס הקנה ובעזרת הפיצוץ הטיל משוגר וכשהוא נופל מתפוצץ ראש הפגז. "בום!"
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
|