פרש - מבצע אלכסנדרייה

הנה מהמידע שמצאתי לשאר קוראי הפורום.

[font='Arial','sans-serif']תיאור המבצע[/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']ההערכות לקראת המבצע[/font]

[font='Arial','sans-serif']בדרכם מערבה כתבו מפקד הצוללת רס"ו אברהם (איבן) דרור ומפקד כוח הצוללים סרן איתן ליפשיץ תכנית מפורטת לפעולת הצוללים.[/font]

[font='Arial','sans-serif']בצהרי יום שני, ה-5/6/67, שעות מספר לאחר פרוץ המלחמה, נקלט בצוללת השדר:[/font]

[font='Arial','sans-serif']"רשאי לתקוף כלי שיט אויב בנמל ומחוצה לו. לאור מיקום האויב ממליץ לתקוף בטורפדו. בהצלחה. מאה ושמונים מטוסי אויב הושמדו.".[/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']הצוללת החלה להתקדם לכיוון הנמל, בפתח הנמל אמורים היו לסייר סמ"ר נצ"ל, משחתת וצוללת בטווחים שונים, היו גם ידיעות על אפשרות למיקוש.[/font]

[font='Arial','sans-serif']בשעה 1600 הבחינה הצוללת במשחתת 'סקורי' המסיירת באזור ונערכה להתקפה, אך המשחתת שינתה קורס והתרחקה מהמקום, ואיבן המשיך בהתקדמותו . לקראת רדת הערב, ביצעו איבן ואיתן "הצצה" אחרונה באמצעות הפריסקופ, ולמרות שהראות הייתה לקויה והים גלי, הצליחו להבחין בארובות של משחתת סקורי עוגנת מחוץ למעגן הצבאי ותרנים נוספים מעבר לשובר הגלים. איתן, מפקד כוח הצוללים, המליץ לאיבן לצאת לתקיפה של המשחתת ע"י כוח הצוללים, כאשר הנחת היסוד הייתה שבמידה ומסיבות כלשהן תקיפת המשחתת לא תתאפשר, ימשיך הכוח לכיוון המעגן הצבאי ויאתר שם מטרות אחרות לתקיפה.[/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']בשעה 19:00, במרחק 1,700 יארד מנמל אלכסנדריה, ביצעה הצוללת תהליך "קרקוע", לקראת הוצאת הצוללים, זוג אחר זוג.[/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']הצלילה תוכננה להתבצע ב-3 זוגות:[/font]

· [font='Arial','sans-serif']איתן ליפשיץ (מפקד הכוח) וזאביק בן יוסף[/font]

· [font='Arial','sans-serif']דני ברעם וגדי פטיש[/font]

· [font='Arial','sans-serif']אילן אגוזי וגלעד שני[/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']כבר ביציאה מהצוללת, אירעה התקלה הראשונה והמצוף שאמור היה לסמן נקודת החבירה לקראת יציאה לא עלה לפני המים. כתוצאה מכך, לא מצאו הזוגות זה את זה ונעו עצמאית בכיוון אלכסנדריה.[/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']פעולת זוג הצוללים הראשון[/font][font='Arial','sans-serif'] (איתן ליפשיץ וזאביק בן יוסף)[/font]

[font='Arial','sans-serif']איתן וזאביק שחו לכיוון מגדלור ראס-אל-טין של נמל אלכסנדריה שהיה נקודת האור הבולטת בשטח ובסביבות חצות הגיעו לנקודת החצייה המתוכננת בשובר הגלים.[/font]

[font='Arial','sans-serif']הים היה גבה-גלי, הגלים הטיחו אותם על הסלעים ורק בקושי הצליחו השניים לעלות על שובר הגלים, ושם נכונה להם אכזבה - משחתת ה'סקורי' הפליגה ונעלמה מהנמל.[/font]

[font='Arial','sans-serif']הצוללים ניסו לאתר מטרות נוספות באזור המעגן הצבאי, אך המעגן היה ריק לחלוטין.[/font]

[font='Arial','sans-serif']לעומת זאת, פתח הנמל ממול המעגן היה מואר ע"י זרקורים ממספר סירות משמר שזרקו מדי פעם פצצות עומק ושם נצפו שלוש מטרות גדולות. איתן העריך כי יתכן והם מטרות צבאיות.[/font]

[font='Arial','sans-serif']זוג הלוחמים צלל לכיוון מטרות אלה, אך לאחר שהתקרב זיהה אותם כמחפר וכדוברה גדולה. איתן החליט שלא לתקוף אותם, אלא את המבדוק הסמוך. ברם, המבדוק היה עשוי מבטון והמוקשים סירבו להידבק.[/font]

[font='Arial','sans-serif']התסכול היה גדול, אך הזמן דחק, שעות החושך עמדו להסתיים.[/font]

[font='Arial','sans-serif']מספר איתן:[/font]

[font='Arial','sans-serif']"ההרגשה הייתה גרועה מאוד, והיה לנו די זמן כדי להרגיש אותה, אחת הבעיות של סוג העבודה הזה היא, שאתה לא נכנס להיסטריה של הסתערות, רעש, אש. יש לך זמן לחשוב להתלבט, להתעצבן, לפחוד ולהרגיש גרוע.[/font]

[font='Arial','sans-serif']יצאנו מהנמל ושחינו לכיוון הצוללת, לא ראינו דבר. שחינו לפי קורס מצפן וזמן משוער להגעה, ציוד האיתור לא פעל. שחינו את כל המרחק ולהערכתי הגענו עד למקום שבו עזבנו את הצוללת. אחרי זמן קצר הגיעו לאזור גם אילן וגלעד. המתנו במקום עדשעה 03:15 כשאנו מנצנצים וצועקים לכל עבר. ברגע שעבר זמן אחרון ולא מצאנו את הצוללת שחינו מזרחה עוד שניים וחצי קילומטרים באור יום, כדי לראות אולי הצוללת במקום אחר. רק אחר כך עזבנו את השטח. לא נשארנו שם כדי להתלבט ולהזיל דמעות. הלכנו להישרד. שחינו מזרחה עוד איזה מייל לאזור שהיה סביר להתחבא בו ונחתנו על החוף."[/font][font='Arial','sans-serif'][/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']פעולת זוג הצוללים השני[/font][font='Arial','sans-serif'] (דני ברעם וגדי פטיש)[/font]

[font='Arial','sans-serif']דני וגדי יצאו מהצוללת לאחר שהסתבכו במגלול והתחילו בשחייה לעבר הנמל. כשהגיעו למרחק של כשלוש מאות מטר מהנמל, נזרקו לעברם פצצות עומק שהורגשו היטב ע"י הזוג. הפצצות היו כפי הנראה נוהל שגרתי של המצרים ולא נזרקו כתוצאה מגילוי הצוללים.[/font]

[font='Arial','sans-serif']גם דני וגדי נתקלו בקשיים לעלות ולחצות את השובר כתוצאה מהים הגלי, רק לאחר מספר ניסיונות עלו לבסוף על רצועת החול שליד השובר והתקדמו לכיוון המבדוק. [/font]

[font='Arial','sans-serif']דני וגדי המשיכו בצלילה לכיוון האזור שבו אמורים היו להימצא כלי השייט המצריים, אך דני חש ברע והם החליטו למקש את המבדוק ולחזור לצוללת.[/font]

[font='Arial','sans-serif']מספר גדי:[/font]

[font='Arial','sans-serif']"הייתה לנו בעיה רצינית לצאת מהשובר. גלים ארוכים וגבוהים ששטפו את השובר הנמוך. אנחנו קופצים מהשובר, והגלים זורקים אותנו חזרה. ככה נאבקנו דקות ארוכות ונשרטנו על הסלעים החדים. שחינו החוצה וחיפשנו את הצוללת ולא ראינו כלום.[/font]

[font='Arial','sans-serif']לא הבנו מה קורה, הרי שחינו בכיוון הנכון. חיפשנו עם מכשירי האינפרא אדום שלנו, נצנצנו בפנסים רגילים ואפילו הרמנו אותם גבוה ככל האפשר באוויר. דבר לא קרה, לא חשבנו שהצוללת השאירה אותנו. סובבנו את הפנס לצדדים, אין קול ואין עונה. התחלנו באמצע הים ממש, לצעוק עד לב השמיים, זה לא עזר... באיזה שהוא שלב הרגשנו שאין מה לעשות, והחלטנו לרדת חזרה לחוף.[/font][font='Arial','sans-serif'][/font]

[font='Arial','sans-serif']הקטע שבו החלטנו להשמיד את הציוד היה המשמעותי ביותר, כי להשמדת הציוד הייתה משמעות אחת: יותר לא נוכל לחזור לצוללת, שחינו ימינה ושמאלה ובשלב כלשהו החלטנו שאין יותר מה לעשות."[/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']פעולת זוג הצוללים השלישי[/font][font='Arial','sans-serif'] (אילן אגוזי וגלעד שני)[/font]

[font='Arial','sans-serif']גם אילן וגלעד לא איתרו כל מטרה. בסופו של דבר החליטו השניים למקש את המחפר שהיה במעגן ולאחר מכן התחילו לשחות חזרה לכיוון הצוללת.[/font]

[font='Arial','sans-serif']השניים גילו גם הם שמכשיר הביות אינו פועל ובשעה 02:00 החלו לנצנץ ולצעוק אך היחידים אליהם הצליחו לחבור היה זוג הצוללים הראשון – איתן וזאביק.[/font]

[font='Arial','sans-serif']לאחר החבירה בינהם, החליטו הארבעה להישאר יחד ולנסות לחזור ולהישרד במקום מסתור בחוף. בסביבות השעה 03:15 השמידו הצוללים את כל ציוד הצלילה שלהם וחזרו בשחייה לחוף.[/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']הפעילות בצוללת ועבודת זוג הסמנים[/font][font='Arial','sans-serif'] (אבנר דינור ויגאל מנור)[/font]

[font='Arial','sans-serif']חבירת הצוללים לצוללת עם סיום הפעולה נחשבה אז לחלק המורכב והמסובך של הפעולה. כמענה לבעיה הוקצה זוג צוללים נוסף שלא תוכנן להשתתף בתקיפה ותפקידו היה, לקראת החבירה, לצאת מן הצוללת המקורקעת, לצוף על פני המים ולנצנץ בפנס אינפרא אדום.[/font]

[font='Arial','sans-serif']המצב ההתחלתי בצוללת טרם הוצאת הסמנים לא היה מיטבי. שינור אחרון הסתיים לפני 24 שעות וקיבול המצברים היה נמוך ביותר. גם ריכוז החמצן הלך וירד ולעומתו עלה ריכוז דו תחמוצת הפחמן בצוללת.[/font][font='Arial','sans-serif'] [/font][font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']בשעה 22:30 יצאו זוג הסמנים מהצוללת ונכנסו לעמדות המתנה. הסמנים היו קשורים בחבל לצוללת. תוך כדי העלייה מהצוללת, איבד יגאל את מכשיר האינפרא-אדום ואת הפנס שלו. במשך זמן השהיה על המים נבדקה כשירותו של הנצנץ אחת ל-10 דקות ומשהתברר ב-00:30 כי יש תקלה בנצנץ, נעשו ניסיונות לתיקונו ובמקביל כתחליף נצנצו באור האדום. בשעה 02:30 נשמע בצוללת רעש מנוע מכיוון הנמל ולכן החלו הסמנים לנצנץ בזהירות רבה יותר. בשעה 03:15, שעה אחרי זמן חבירה מתוכנן, משלא נוצרה חבירה קיבלו הסמנים הנחייה להיכנס חזרה לצוללת. בשעה 04:00 עלתה הצוללת לעומק פריסקופי והחלה בשינור בטווח קרוב לחוף , השינור בוצע לטובת החלפת אוויר וטעינת המצברים. כעבור 40 דקות התגלתה ספינת סיור נגד צוללות מדגם'סלופ'. [/font]

[font='Arial','sans-serif']השינור הופסק והצוללת נערכה להתקפה.[/font]

[font='Arial','sans-serif']למפקד הצוללת ברור היה כי התקיפה תעיב על יכולת חילוץ הצוללים, מנגד היה ברור לו כי החילוץ כבר לא יבוצע באותן שעות ולכן החליט לתקוף. כמו כן ברור היה לאיבן כי אם יחטיא, יהפוך להיות נרדף על ידי ה'סלופ' ומצבו בהיבט קיבול המצברים היה גרוע ביותר. אולם איבן החליט באומץ - לתקוף.[/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']ב-06:30 התקרבה ה'סלופ' לטווח המאפשר ירי, הצוללת שגרה 4 טורפדו לעברה אך כולם החטיאו. ה'סלופ' שהבחינה כנראה בשובלי הטורפדו נערכה להתקפת נגד והחלה בהטלת פצצות עומק . בסבב הראשון הטילה 3 פצצות ובשני 2 פצצות. בסבב זה ניזוק סונאר הצוללת. איבן בחר להתחמק אל כיוון המים הרדודים וכך בזחילה איטית התרחק מהמקום בו הותקף, ב-07:35 חזרה הצוללת לעומק פריסקופי, הים היה שקט מדי, והראות הייתה טובה מדי, איבן החליט לדחות את השינור לשעות הערב וירד שוב לעומק. בערב, בשעה 19:00 עלתה הצוללת פעם נוספת לתצפית וכשהתברר שהשטח נקי החלה בשינור לטעינת המצברים.[/font]

[font='Arial','sans-serif']בדו שיח שהתקיים בין מפקד הצוללת למפקדה הודיע איבן על כוונתו לחזור לנקודת המפגש למרות התקלה בסונאר על מנת לנסות ולאסוף את הצוללים בשנית בלילה הקרוב, המפקדה הבטיחה לגבות אותו במטוסים ומשחתת.[/font]

[font='Arial','sans-serif']עם אור ראשון של ה-7 ביוני החלה הצוללת להפליג בכיוון נמל אלכסנדריה. הצוללת נעה בשינור על מנת להגיע עם קיבול מצברים מקסימאלי לנמל. מסביב לא נראתה כל פעילות מצרית, בטווח 8 מייל מהיעד התקבלה תשדורת מהמפקדה כי הלוחמים נפלו בשבי ועל הצוללת לחזור צפונה.[/font]

[font='Arial','sans-serif']הצוללת עלתה על פני המים, החלה לחזור לארץ, ונכנסה לנמל ב- 9/6 ב-09:00. מפקד הצוללת קיבל את עיטור העוז על גילוי גבורה במעשה קרבי תוך חירוף הנפש.[/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']מלחמת ההישרדות של הצוללים והנפילה בשבי[/font]

[font='Arial','sans-serif']הצוללים שלא הצליחו לחבור לצוללת חזרו לחוף במטרה להסתתר במשך היום ולנסות לחלץ עצמם בהמשך. [/font]

[font='Arial','sans-serif']כאשר הגיעו גדי ודני לחוף, הם מצאו סירה שבעזרתה קיוו לברוח ללב ים, אך בסירה לא היה משוטים או מפרש ולכן הם המשיכו ללכת לאורך החוף בניסיון למצוא מסתור.[/font]

[font='Arial','sans-serif']עם שחר, הם הגיעו לשטח של מחנה צבאי ותוך כדי שיטוט במחנה נשמעה אזעקה.[/font]

[font='Arial','sans-serif']זוג הצוללים החל במנוסה לעבר המבצר העתיק של אלכסנדריה מחשש שמא התגלו.[/font]

[font='Arial','sans-serif']במבצר מצאו השניים מסתור במערה קטנה, אותה סגרו באבנים ושכבו לנוח מותשים מעייפות.[/font]

[font='Arial','sans-serif']במקרה, הגיעו למערה זו גם ארבעת הצוללים האחרים וכל השישה נדחקו פנימה. במשך כל שעות הבוקר הסתתרו באותה נקרה וקיימו את עצמם ממנות ההישרדות שהיו להם ומקונכיות שבסלע.[/font]

[font='Arial','sans-serif']בסביבות הצהריים, התגלו ע"י נער ערבי. לאחר שהיה ברור שתגלו, קיבל איתן החלטה לצאת מהמסתור ולפול בשבי עוד לפני שהאספסוף יעשה בהם שפטים.[/font]

[font='Arial','sans-serif']באומץ ובתושייה נחלצו הצוללים מזעם ההמון ועברו לידי הרשויות המצריות. ומכאן מתחילה עבורם מסכת של חקירות ועינויים אך לא פחות קשים עליהם חוסר הוודאות לגבי תוצאות המלחמה.[/font]

[font='Arial','sans-serif']חצי שנה היו הצוללים בשבי המצרים ובינואר 1968 חזרו לארץ במסגרת עסקת חילופי השבויים של אחר המלחמה. [/font]

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.05 שניות עם 12 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה