בעקבות הויכוח הקטן שלי עם רומי החלטתי להעלות על הנושא מספר מחשבות, ואשמח לשמוע את דעותיכם. אני לא מתכוון לנסח שאלות מדויקת שיופנו אליכם, כך שתצאו מנק' הנחה שכל מה שנכתב הוא בסיס לגיטימי לדיון. כדאי לשמור על מבנה זהה: קודם לפרט את התופעה לפי ראות עיניכם, ואחרי כן להביע את דעתכם.
בנוסף, בינתיים אני לא אהיה כאן כדי להגיב, בגלל החיול (
) שיש לי מחר והשבת הישיבתית שיש לי אח"כ.
אז נתחיל.
לגבי נישואין בגיל צעיר: אני מרגיש שיש מגמה הולכת וגוברת (בציבור שממילא גיל הנישואין שלו צעיר בהרבה מהממוצע הארצי) לדחוף את גיל הנישואין למטה כמה שיותר, ואני לא ממש מצליח להבין למה, ולמה הדבר מתקשר דווקא לציבור שלנו. נעסוק בכך:
1. למה דווקא אנחנו? מאחר שאין לי שום ידע ממשי בעניין, אני יכול להציע רק סיבות שבמקרה הטוב יהיו השערה לשאלה זו. אני חושב שעיקר העניין הוא שהצעירים הדתיים מחונכים לדרך חיים מאוד פרגמטית ובעלת ציונים מאוד ברורים, ודרכם הצעיר הדתי מגדיר את התקדמותו בחיים. למה הכוונה? הצעיר הדתי הממוצע חי מהיסודי (שיכול להיות רגיל או פרטי) אל הישיבה התיכונית (הסלקטיבית בדר"כ) ומשם אל המכינה או הישיבה. מיד אחרי שירותו הצבאי הוא מתחתן (ולפעמים, כאמור, גם לפני) ומתחיל להביא ילדים (לרוב גם זה בא בשלב די מהיר) ורק אחרי זה הוא מתחיל להגדיר את חייו בעצמו. עד שלב זה, הוא תלוי לחלוטין בציונים האלה, ולכן הוא מרגיש שהוא חייב לעבור אותם כמה שיותר מהר.
מה אני חושב על כך? מעבר לחשיבה הפרגמטית הלא בריאה, ומעבר לכך שאני חושב שיש הרבה דברים ששווה לחוות ברווקות והרבה מעבר לתלות השלילית (לדעתי) במסלול חיים מותנה מראש, אני חושב שהדבר הזה לא טוב בגלל שאדם בגיל 18-20 הוא לא אדם מבוגר, ולא משנה עד כמה הוא בוגר בעיני עצמו או בעיני סביבתו (והדברים נוגעים גם לבנות). אין להשוות את מצבו הנפשי של האדם בגיל צעיר זה (ובמיוחד אם הוא לפני הצבא) לאדם מבוגר ומנוסה יותר. הניסיון הזה חשוב גם לפרקטיקה: אדם יכול לחשוב בגיל צעיר שהוא מוכן לחיים, אבל בלי שום ניסיון מעשי בחיים אין להצהרה הזאת שום משמעות, וההליכה בגישה הזאת עלולה להיות הרסנית.
2. מדוע צעירים נדחפים לעשות זאת? מעבר לחינוך, אני חושב שהדור היום חי בחיים רומנטיים יותר מאשר הדורות שקדמו לו (ואני חושב שזה מתבטא גם במשיכה שלו לסיסמאות)- גם בגלל החברה המערבית שאורך חייה הוא כזה וגם בגלל שאורך חיים כזה הוא פשוט ולא מורכב, וממילא מושך בני נוער. לכן, ברגע שהנוער(שמקבל חינוך לנישואין מוקדמים) מרגיש את ההתפרצות הריגשית המלווה את תהליך ההיכרות עם בן המין שני הוא מיד נשמך אל הרגש הזה בלי לשקול באמת את כל הנובע מכך. אני לא חושב שאפשר להבהיר לבן נוער עד כמה הנישואין הם תהליך קשה שמערב הרבה עבודה, ואני חושב שהתלונות הרבות על בני זוג שאין להם שמץ של מושג בזוגיות בגלל שהם נישאו מוקדם וללא הכנה מספקת מעידים על הבעיה שקיימת בנושא.
מה אני חושב על כך? קודם כל, חשוב להנחיל לנוער את הגישה שהחיים
מורכבים, ושאין דבר כזה שחור ולבן. ממילא יוצא שלכל מהלך בחיים אי אפשר מיד "לקפוץ למים", אלא דרושה הכנה מעמיקה ורחבה, שמלווה גם בבגרות נפשית. מכל זה יוצא שאני חושב שיש להבהיר ולחנך לנישואין בגיל מאוחר יותר- אולם כך יווצרו נישואין בוגרים ובריאים יותר.
וזהו לעכשיו, ההמשך יבוא.
מה דעתכם?