הוא עמד על הבמה חזהו נפוח מגאווה כי הוא בחייו לא האמין שאי פעם הוא ישוחרר מבית הסוהר.
בתוך תוכו הוא ידע שעל מעשהו הנפשע ריצוץ גולגולת ילדה בת ארבע על סלע שום כוח לא יחזירו חי ושלם הבייתה.
בתוך הכלא הוא כבר השלים עם גורלו אבל במשוואה הוא שכח פרט אחד קטן אבל חשוב.
הממשלה הישראלית העלובה נכנעה.

הם נכנעו לשתי משפחות שבשיקלול תועלתם הפרטית מול ההשלכות של שיחרור מרצח זה הם לא דפקו חשבון ובחרו בתועלתם הפרטית ותקשורת אחוזת דיבוק של הרס עצמי שדופקת חשבון רק לרייטינג שמסכנת את קיומה של מדינת היהודים יום יום שעה שעה בהתנהגותה.

וכך הוא עמד לו על הבמה בדאחיה עיניו בורקות ונאם את נאום הניצחון שלו ובאותו הרגע נוצרו עוד 1000 מחבלונים קטנים שראוהו כגיבור החוזר משדה הקרב.

מה עדיף שימשיכו לפטם אותו בבית המלון שנקרא הכלא הישראלי?
הנבלה הזה למד פה, עשה תארים, אכל טוב (תראה איזה גוש שומן הוא נהיה)
היה לו פה עורך דין וביקורים מח"כים ערבים שדאגו לו טוב טוב.
אז מה היה לו רע פה? זה עונש? זה פרס בשבילו, במקום לחסל אותו ברגע שנתקלו בו, בחרנו לכלוא אותו.
יופי לנו. אנחנו קוצרים את הפירות של עצמו, מחבלים יש לחסל מיידית בשדה הקרב.
ואם לא, צריך לחוקק חוק עונש מוות למבצעי פעולות איבה על בסיס לאומני, ככה לא ישארו מחבלים לשחרר בעסקאות הבאות והיו עסקאות בעתיד.

ותמונה לסיום של "הגיבור סמיר קונטר"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img185.imageshack.us/img185/5875/bei058hhsj4.jpg]

מסכימה לדעה שהמחבל אכל, שתה, השמין ולמד על חשבונינו. עכשיו הוא חופשי, אבל "בן מוות".

אין ספק שהוא במעקב........ אם יגיע שוב למדינתינו....הוא יגיע במהרה ל-"72 הבתולות".