|
06-07-2008, 23:19
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 3,819
|
|
אני מסכים מאוד עם הניתוח שלך.
אחת הדרכים, לדעתי, להבין את השמאל והשמאל הקיצוני בישראל, או לבדוק את ההיסטוריה וההקשרים הרחבים שלו.
ההבדל הגדול בין השמאל הישראלי לבין השמאל האירופאי, הוא שהשמאל הישראלי הוא הבסיס הפוליטי של האליטה החילונית בישראל. בעוד שהשמאל האירואפי היה תמיד השמאל של היהודים, המהגרים ופועלי התעשייה. לא של האיכרים האדוקים, לא של האצולה ולא של הבורגנות.
השמאל שלנו הוא שמאל עשיר ובורגני. ופוליטיקה היא רק הדגל של מעמד חברתי מסויים שהיה פה כל הזמן.
פעם, יהודים יכלו לצרף אידאולוגיות סותרות לחלוטין כמו ציונות וסוציאליזם או קומוניזם. אלא שהסתירה לא יכלה להחזיק מעמד (ר' "החד נס" של ז'בוטינסקי), והיה עליהם להחליט על כיוון חדש. חלק אמרו ביי-ביי לסוציאליזם וחלק נפרדו מהציונות.
השמאל, בהיותו הוותיק, בעלי האדמות מלפני קום המדינה, ומחזיקי כל המשרות הבכירות במדינה, עם חוג אנשי עסקים, קיבוצים, וועדים ואירגונים אחרים המחוברים לעטין הקופה הציבורית, אלו שהתרגלו לחשוב "המדינה היא אנחנו". גילו יום אחד שכל עולמם עלו להיחרב.
לכן, הבחירות של 1977, ו-1996 היוו מכת מחץ לשמאל הזה, זה לא היה רק חילוף שילטון אלא תחילת של מהפיכה חברתית של ממש. לכן השינאה היוקדת של השמאל לביבי המפריטן, ובגין האנדרוג הנצחי שעלול היה לדרוש את נקמתו מידיהם.
עידן אוסלו, הכי דומה בעיני למהפיכה הבולשיביקית, בשניהם ניסה השמאל לתפוס את אהדת ההמונים באמצעות הסיסמא "שלום עכשיו!". אז, מלחמת העולם הראשונה, שעד 1917 רוסיה הצליחה לכבוש שטחים עצומים ממזרח פרוסיה, למרות אבדות כבדות ומחסור כרוני, בכל דבר למעשה. ב-1992 העליה הגדולה מרוסיה ושלהי האינתיפאדה הראשונה. בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה, ארה"ב מפעילה לחץ כבד מאוד, מכופפת את זרועו של שמיר וגוררת אותו צועק ומצווח לוועידת מדריד. כפי שהבולשביקים הצליחו באמצעות הסיסמא שלהם לתפוס את השילטון ואח"כ לבצע להוציא את כל מתנגדיהם הסוציאליסטים והדמוקרטים אל מחוץ לחוק, כ"אויבי השלום", ישראל של 1993 הייתה בעיצומו של תהליך דומה.
שוב, תהליך השלום היה רק תירוץ לאליטה חברתית מסויימת לתפוס חזרה את מה שהרגישה ש"נגנב" ממנה במירמה.
וכאן הביקורת הגדולה על הימין. בזמן שהשמאל והשמאל הקיצוני השתרש חזרה מתחת לאף של הימין, והתבצר במספר עמדות רבות כוח. חלק באמצעות הפחדה, חלק באמצעות המון כסף אירופאי ויהודי-גלותי, הימין רק התפצל יותר ומתקשה לגבש אליטה חברתית משלו.
לימין יש לא פחות, אם לא יותר, אנשי רוח אמיתיים. חיים ומתים. לימין יש אקדמאים, משפטנים ומדענים. אלא שהם מפרוקים ולא מאורגנים לכדי אליטה, כמו זה שיש באמריקה. הפער בין הימין החילוני (שאני חלק ממנו) לבין הימין הדתי, ובין שניהם לבין החרדי לאומי רק הולכים וגדלים. אולי היום יש שינוי מגמה, אבל זה לא מספיק.
הליכוד, אלוף בלהקריב שיקולים ארוכי טווח בשיקולים פנים פוליטיים מיידיים. עסקנים זעירים תופסים מקומות שלא מגיעים להם. ומינוי המקורבים נעשה על בסיס פוליטי אישי לגמרי, ולא מספיק על בסיס כישרון או יכולות.
גם "תוכניות השלום", ראשית של בגין ואח"כ ביבי, פרצו את החומות, מה שהוביל אח"כ להיווצרות קדימה. מרגע שהאידאולוגיה מתה, נשארה רק העסקנות המכוערת, ואיתה גדל הפיצול לפייפים ומנורים פיאודליים.
אז סיכום מצבינו העגום. האליטה הוותיקה, נטשה ברובה את הציונות לטובת יצר ההישרדות. אבל זה לא עוצר את המשך קריסתה. בגלל כוחות כבירים חדשים המשחקים כאן. הימין, נטש את האידאולוגיות הגדולות לטובת עסקנות ופלגננות ואינו מייצר אליטה מתפקדת. בלי אליטה, לא תהא אידאולוגיה או חזון מאחד, ומה שכן יהיה זה קפיאה במקום ומלחמות פנימיות נוספות, עד שכוח חדש יפציע. אלא שלכוח חדש אין הזדמנות לפרוץ, הוא צריך אירוע היסטורי משמעותי מספיק כדי לרכב על גבו לשילטון. גל ענק או שריפה שתנקה את השטח מכל האריסטוקרטים המנותקים התופסים את המקום ומבזבזים אנרגיה במאבקים פרטיים.
האפשרות השניה, היא התארגנות יעילה של שיכבת הביניים, תנועת "סטונדטים שעושים מילואים והם גם בעד איכות הסביבה". תנועת שורשי הדשא שיכולה להזיז דברים, אם תהייה גדולה וחזקה מספיק. (נוסח פריז: 1848, 1968 וכד'... ).
_____________________________________
"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה
נערך לאחרונה ע"י Gilgamesh בתאריך 06-07-2008 בשעה 23:28.
|
|