התנהגותו הפיקודית של מפקד שיירת נבי דניאל
לאחרונה הצלחתי לשכנע את ביתי לשאול את הספר פורץ המחסומים מהספריה. כמובן ניצלתי את ההזדמנות וקראתי שוב את הספר שהיה מאד חביב עלי בילדותי. בשעה שקראתי את הספר שמתי לב לעובדה שעוררה בי שאלות קשות. בעיצומו של הקרב בנבי דניאל מפקד השיירה מורה לשיירה לחזור לגוש, למעשה חמש משאיות וחמישה משורינים בהם המשורין של מפקד השיירה מצליחים לחזור, מתוך 37 רכבים ו14 משורינים. למעשה מפקד השיירה נותש את רוב הכוח עם חלק ניכר מהלוחמים ומפקיר אותם לגורלם. מי שמציל במעט את המצב הוא אחד המ"מ בשטח שנוטל פיקוד ומכנס את כל הכוח (מלבד אנשי פורץ המחסומים) למבנה הבודד. התנהגות מפקד השיירה בולטת מאד לעומת התנהגותו של זרובבל הורויץ שלא נוטש את אנשיו עד הסוף המר.
ונשאלות השאלות: האם מפקד השיירה תוחקר אודות הקרב? כיצד הוא הסביר את התנהגותו? האם הייתה כאן נורמה ראויה?
למי שלא יודע מפקד השיירה הוא צבי צור לימים הרמטכ"ל.
מצורף להלן מעט חומר רקע (כולל תמונה של פורץ המחסומים, נראה לי שזו תמונה שצולמה שעות ספורות לפני נפילתו)
שיירת נבי-דניאל (מתוך: http://www.etzion-bloc.org.il/)
ביום ט"ז באדר ב' תש"ח - 27.3.48 - פרצה והגיעה לגוש-עציון שיירה ארוכה ובה תגבורת בלוחמים וכן 120 טון אספקה, ציוד ותחמושת.
בדרכה חזרה נתקלה השיירה במחסומים שהניחו אנשי הכנופיות סמוך לאתר "נֶבִּי-דָנִיאָל", הניצב על ראש הרכס. במבואות בית-לחם, סמוך לבית ערבי בודד הניצב על אֵם-הדרך, נעצרה השיירה, כשהיא מותקפת על-ידי המוני פורעים ערבים מהרכסים סביב. משוריין פורץ-מחסומים שנסע בראש השיירה נתקע כשהוא מנותק מגוף השיירה ובו 14 לוחמים. עם ערב, לאחר שכמה מהם נפגעו ולא נראה כל סיכוי לחלצם, למרות נסיונות שנעשו על-ידי משוריינים אחרים, יצאו מתוכו שלושה לוחמים שלא נפגעו. מיד לאחר מכן פוּצץ המשוריין על הנותרים בו - כנראה בידי זרובבל הורוביץ הי"ד, מפקד המשוריין, מתוך שאבד כל סיכוי לחלצם והערבים קרבו למשוריין.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.etzion-bloc.org.il/Portals/0/ArticlesImages/PoretzHamachsomim.jpg]
פורץ המחסומים. בחלק הקדמי נראה המכשיר שבו נגחו את המחסום.
שאר אנשי השיירה, 180 במספר, המשיכו לנהל קרב נואש מתוך הבית-הבודד בו התבצרו, על אֵם הדרך, במשך יום ולילה ויום, עד שחולצו בידי הכוח הבריטי. הנשק, המשוריינים והציוד הועברו על ידי הבריטים לערבים. הבריטים סירבו לקחת את 13 ההרוגים שנותרו בשטח הקרב. הגוויות פונו למחרת, והובאו לקבורה בירושלים.
פלוגת מלווי השיירות של ההגנה במחוז ירושלים נדלדלה וחדלה להתקיים, עקב אובדן הנשק, הרכב המשוריין וחלק מהלוחמים שנפגעו. לאחר נפילת השיירה - באותו שבוע נפגעו גם שיירת חולדה ושיירת יחיעם - נשלח מברק מירושלים לתל-אביב, המודיע לפיקוד-העליון כי העיר עומדת בפני חרפת רעב, בשל הפסקת השיירות., על ציר השפלה-ירושלים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.etzion-bloc.org.il/Portals/0/ArticlesImages/NabiDanielHabayit.jpg]
הבית בו התבצרו הלוחמים אנשי שיירת "נבי-דניאל".
הבית נשאר שלם עד שנת תשנ"ו - 1995. אז נהרס בידי הערבים.
מתוך: http://www.etzion-bloc.org.il/
ממדי השיירה הגדולה
בשיירה היו : 33 מכוניות משא עמוסות עד גבול קיבולן כ-120 טון אספקה וחמרי ביצורים, 4 אוטובוסים משורינים של "אגד", ו-14 משורינים. באוטובוסים נסעו 136 אנשי פלוגה ב' של גדוד מכמש, מחי"ש ירושלים, ומספר מאנשי הגוש ששהו מחוץ למקום.
כמלווי השיירה נקבעו 103 אנשים מפלוגת הפלמ"ח (גדוד 6), שחנתה בקרית-ענבים, בהם מספר בחורים מהמחלקה שחנתה בחורף בגוש-עציון, ומיחידות חי"ש שבירושלים. ארבעה משורינים עם 28 איש מבין המלוים נשלחו לרמת-רחל ככוח רזרבי לשעת הקרב.
לרשות המלוים היה הנשק: שתי מכונות יריה מטיפוס בראונינג, מ. ג. שפנדאו - אחד, 2 מכונות יריה ברדה, 13 מקלעים, שתי מרגמות "2, 15 תת-מקלעים מטיפוס טומפסון, 45 רובים, 32 סטנים, 4 מכשירי קשר, מטעני חבלה וחומר פיצוץ.
מצבה של השיירה החמיר ביותר. צביקה, מפקד השיירה החליט, כי השיירה תחזור לכפר-עציון. ניתנה הוראה למכוניות להסתובב בכיוון לכפר-עציון, אך רבות מהן נפגעו בכדורי האויב.
רוב המכוניות לא יכלו לחזור !
בגלל הצפיפות בכביש. רק חמש מכוניות משא וחמישה משורינים, בתוכם גם מכונית הפיקוד עם המשדר, הספיקו לצאת מקטע מסוכן זה. אתן הוחזר חלק מהמטען וגם המטוס. במכוניות חזרו כ-35 איש - מלווים ונהגים.
_____________________________________
ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד...( רמב"ם הלכות מלכים פרק ז הלכה טו )
|