האם חיזבאללה ישפוך אור על פרשת רון ארד?
על פי אחת הסברות, רון נהרג בקרב בכפר מיידון ב-3 במאי 1988. הגנרל האיראני עסכרי שערק למערב טען: איראן לא מעורבת בהיעלמות הנווט
נדב זאבי | 1/7/2008 8:26
האם יש סיכוי שהמסמך שיעביר חיזבאללה בנושא רון ארד במסגרת עסקת השבויים יעזור לשפוך אור על התעלומה בת 20 השנים? מקורות מודיעין ישראליים סבורים כי הארגון אכן עושה מאמצים לאסוף מידע על גורלו של הנווט השבוי, ובאמצעות המתווך הגרמני תנסה כעת ישראל להעביר לחיזבאללה שאלות שינסו לפתור את חידת היעלמותו.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/100/917.jpg]
רון ארד צילום ארכיון: רענו כהן
רון ארד נחשב לנעדר כ-20 שנה, מחודש מאי 1988. כבר שני עשורים שישראל מטילה את האחריות לגורלו על איראן, שטוענת בעקשנות כי אין בידיה מידע על גורלו.
מנהיגים רבים שנפגשו עם ההנהגה האיראנית העלו את הנושא בפגישותיהם, אך ללא תוצאות.
אלא שבשנתיים הראשונות לא היה סיפורו של ארד בגדר תעלומה. ב-16 באוקטובר 1986, במהלך גיחת תקיפה של מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון, גרמה תקלה טכנית לפיצוץ תחמושת בקרבת מטוסו של סרן רון ארד, נווט במילואים, נשוי לתמי ואב ליובל. ביוזמתו של ארד נטשו שני אנשי הצוות את המטוס.
הטייס חולץ על ידי מסוק קוברה, אך הנווט ארד נפל בשבי ארגון אמל השיעי. כשנה לאחר שנשבה, העבירו שוביו של ארד לישראל שלושה מכתבים שכתב ותמונה אחת, אך הצלב האדום הבינלאומי לא הורשה לבקרו.
מספטמבר 1987 לא התקבל מהנווט השבוי כל אות חיים, אך עקבותיו נעלמו לחלוטין במאי 1988. כאשר כשל המשא ומתן בעניין שחרורו, הועבר רון על ידי מוסטפה דיראני, האחראי על הביטחון בארגון אמל, לכוחות שנתמכים על ידי איראן בלבנון. מאז הגיעה כמות ניכרת של מידע סותר באשר לגורלו ולמקום הימצאו, ונפוצו סיפורים ותיאוריות באשר לגורלו.
חיזבאללה הודיע שרון הוצא להורג
במסגרת המאמצים להביא לשחרורו של רון ארד, חטפו לוחמי סיירת מטכ"ל בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים כמה לבנונים, שהוגדרו כ"קלפי מיקוח", בתמורה לרון ארד או מי דע אודותיו. בין החטופים היו גם מוסטפה דיראני ובכיר חיזבאללה עבד אל-כרים עובייד, שהוחזרו ללבנון בשנת 2004, במסגרת העסקה לשחרורו של אלחנן טננבאום והחזרת גופותיהם של שלושת חיילי צה"ל שנחטפו בהר דב.
במהלך השנים, נעשו מאמצים רבים לגלות מה עלה בגורלו של רון ארד. גם גורמים פרטיים ואנשי עסקים ניסו להביא מידע על גורלו, אך לשווא. לאורך השנים צצו כל מיני נוכלים שהבטיחו
מידע בתמורה לכסף, אך דבר מכל אלא לא צלח. סימני השאלה נותרו על כנם.
על פי אחת הסברות, רון נהרג בליל ה-3 במאי 1988, במהלך המבצע של סיירת צנחנים נגד חיזבאללה בכפר מיידון.
ייתכן כי במהלך הקרב נרצח רון על ידי שוביו, או נורה ונהרג בזמן שניסה לברוח. בפברואר 1992, בעקבות חיסולו של מנהיג חיזבאללה עבאס מוסאווי, הודיע הארגון שרון ארד הוצא להורג.
באוקטובר 1997 טענו גורמים בגרמניה ורוסיה שעסקו בעניינו של רון ארד שהוא ככל הנראה אינו בחיים. ישראל דחתה את הטענות, והבהירה שהנחת העבודה שלה היא שארד חי ומוחזק באחריות איראן.
"איראן לא משחקת תפקיד כלשהו באשר לגורלו"
המסתורין סביב גורלו של ארד התעצם בשנת 2003, כשראש הממשלה אריאל שרון גילה שבמסגרת המאמצים להשיב את ארד נהרג סוכן מודיעין, ובסוף אותה שנה טענו בכירים איראניים שערקו למערב שארד חי ומוחזק בכלא באזור העיר טהרן. בנוסף, טענו שהוא אושפז מספר פעמים בגלל בריאותו הרופפת, ושניסה להימלט מכלאו.
סמוך לביצוע עסקת השבויים עם חיזבאללה בינואר 2004, אמר שר החוץ של איראן כמאל חראזי על רון ארד, "הוא איננו נמצא באיראן, ואיננו משחקים תפקיד כלשהו באשר לגורלו".
בחודש פברואר 2007 ערק או נחטף למערב עלי ראזי עסכרי, לשעבר ראש משמרות המהר פכה של איראן ומי שהיה אחראי על הקשר האיראני עם חיזבאללה בתר קופת היעלמותו של ארד.
עסכרי הפתיע את חוקריו כשטען שלאיראן לא היתה מעורבת בהיעלמותו של הנווט השבוי. לאורך שנות העדרותו התאספו כמה ועדות שניסו לגבש הערכת מצב עדכנית באשר למצבו.
מלחמת הדוחות: חי או מת?
בשנת 2002 הוקמה ועדה מיוחדת להער רכת המצב בעניינו בראשות השופט אליהו וינוגרד. הוועדה, שבדקה את כל החומר שהצטבר בעניינו, קבעה שאין סיבה לשנות את הערכת המצב הקיימת לפיה ארד חי.
קביעה זו עומדת בניגוד לחוות דעת של ועדה בראשות אלוף משנה וכיום תת אלוף אריאל קארו מחיל המודיעין, שקבעה כי רון ארד מת.
בשנת 2005 הגיש אמ"ן דוח סודי לראש הממשלה, אריאל שרון. בדוח נכתב שעד שנת 2003 רון ארד הוחזק בוודאות באיראן וכי הוא איננו בין החיים. שרון החליט, ככל הנראה משיקולים פוליטיים, שלא לקבל את הדוח.
לאור כל זאת, האם יוכל כעת חיזבאללה לספק לישראל תשובות באשר לגורלו של רון ארד? אפילו אמצעי תקשורת בלבנון סבורים כי אין בידי הארגון תוצאות של ממש.
רבים סבורים שאילו היה לנסראללה מידע ממשי על גורלו של הנווט השבוי, כבר היה סוחר בו בעבר ומביא לשחרורו של סמיר קונטאר במסגרת עסקת השבויים ב-2004.