20 שנה לאחר מהלך ההתנתקות של המלך חוסיין מהגדה המערבית, האופציה הירדנית חוזרת לשולחן הדיונים. גורמים פלשתינים בכירים טוענים כי ישראל, הרשות הפלשתינית והממשל האמריקני מסכימים על הצורך להעניק תפקיד משמעותי יותר לירדן בתהליך המדיני. ההצעה שנידונה מדברת על איחוד (שטיבו לא הוברר) בין הממלכה ההאשמית למדינה הפלשתינית לאחר שזו תוקם. לדברי המקורות הפלשתינים, המלך עבדאללה לא שלל את ההצעה.

האומנם יש תוחלת לרעיון של חיבורה מחדש ירדן לאיו"ש? האם לירדן יש אינטרס אמיתי לקלוט בתוכה את המדינה הפלשתינית?

קישור לכתבה

ואין צורך להקים עוד מדינה ערבית רק כדי לשמר את שלטונו המלאכותי של המלך הקטן מעמאן.
יש להשלים את חלוקת הארץ, שבה החלו הבריטים ב-1922, ובה מדינה יהודית (ללא ערבים) ממערב לירדן, ומדינה ערבית (ללא יהודים) ממזרח לירדן.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

זה ידוע שאף אחת ממדינות ערב לא רוצה ב"פלשתינים" כתושבים שלה..

אולי סיפוח שטחים יכול להוות אינטרס, אבל תאמין לי שאין להם צורך בציבור התוסס הזה שלא ממש יכול לתרום למדינתם.

הרי אלה ה"פלסטינאים".

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

מדינות ערב השכנות לנו, כמו מצרים למשל, עושות רושם שהן תומכות במאבק ה"פלשתינאים" רק בשביל שהציבור התוסס הזה לא יפנה לעבר הגדר שלהם ויעשה שם מהומות, הם מעדיפים שהבלאגן יהיה בצד שלנו.
בזמן שצה"ל נוהג ביד רכה כלפי מתפרעים "פלשתינים", לצבא המצרי לא תהיה בעיה לירות כדור גומי על כל מפגין שינסה להתקרב לגבול שלהם אפילו בלי לעשות יותר מדי רעש.

עובדה שאפילו בזמן מצור ישראלי על הרצועה, המצרים ממש לא רוצים לפתוח את הגבול שלהם ולסייע ל"פלשתינים". הם מפחדים שהם ישארו אח"כ במצרים, הם לא רוצים בהם. הם רק רוצים לצאת בידי חובה ולתת להם את הקצת דלק ומזון ושיצאו מהמדינה שלהם כמה שיותר מהר בלי לעשות את המהומות שהם רגילים לעשות. גם המצרים יודעים שה"פלשתינים" יודעים טוב מאוד להוציא לפועל פעולות טרור כאשר הם לא מרוצים ממשהו, והם מעדיפים שפעולות הטרור יכוונו לצד הישראלי ולא לצד שלהם.

ושאנחנו נקיז את דמנו מאשר שהם יתעסקו איתם - ואנחנו, בחפץ לב, מסכימים לכך...

הסוגיה המצרית-עזתית היא מעניינת במיוחד, משום שהיא מקפלת בחובה את כל הסימפטומים של יחסי ישראל-ערב:
מחד המצרים לא רוצים לעזור לפלסטינים, משום שכך הם יסייעו לישראל - ומצרים לא מעוניינת בשום אופן לסייע לישראל. ההיפך הגמור - מצרים מעוניינת בהמשך הלחימה נגד ישראל ובהקזת דמה של ישראל. הסכם ה"שלום" מונע ממנה פורמלית להמשיך בלחימה הישירה, אבל לא מונע ממנה להמשיך בלחימה by proxy, כלומר, באמצעות החמאס - נראה למישהו מציאותי שבמצרים, שבה אי אפשר להעביר יד מכיס ימין לכיס שמאל בלי ששירותי המודיעין יודעים על כך, ניתן להבריח נשק חופשי-חופשי לרצועת עזה?
בנוסף, פתיחת הגבול וסיוע נרחב לפלסטינים תביא, במקביל למעורבות המצרית בעזה, למעורבות עזתית במצרים - ומזה מצרים חוששת. למצרים יש את האחים המוסלמים בבית, והם לא צריכים התקוממות מוסלמית ברחבי מצרים - שאותה אולי לא יוכלו לדכא.

מאידך, סגירת מעבר רפיח וסירוב מצרי לסייע ל"אחים" הפלסטינים מציג אותם באור שלילי בזירה הבין-ערבית - ומצרים שואפת להנהיג את העולם הערבי.

מה שלא ברור זה הדרך שבה ישראל נוקטת - הדרך שבה אנו נוטלים על עצמנו שוב ושוב את האחריות על הרצועה, שממנה "התנתקנו" (הצהרתית בלבד, כך נראה) לפני 3 שנים. במקום להטיל את תפוח האדמה הלוהט הזה לפתחה של מצרים, ולנתק כל קשר עם הרצועה - מה שיחייב את המצרים לפתוח את מעבר רפיח ולהתחבר בעבותות של פלדה לעזה (לטוב ולרע) - ישראל מסייעת למצרים בכך שהיא נוטלת על עצמה את עול הרצועה ומשחררת את מצרים ממנו.

אם תוכל להסביר לי מה ההגיון לפעול כך, אשמח. אני לא מסוגל להבין.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

הכל שוב מתחבר לדעת הקהל בעולם והרצון של המנהיגים להתייפיף...

אתה חושב שבשוויץ לא יזעמו אם נפסיק לספק מים וחשמל לתושבים בעזה?
בצרפת יגידו שאנחנו לא הומניים. גם פה בארץ זה יעשה לנו צרות עם יפי הנפש מהשמאל.
אם לעולם לא היה אכפת אם היינו מנתקים להם את החשמל, אז תאמין לי שהיינו עושים את זה.
אבל עד אז, לכול המנהיגים יש את הצורך להוכיח לעולם ולארה"ב בפרט כי מדינת ישראל היא מדינה הומאנית, בעוד לנו אזרחי המדינה זה נראה כאילו הממשלה נותנת סיוע לאוייב.

שאנחנו מפחדים מ"מה יגידו בעולם" בשעה שאנחנו לא מבינים שבעולם יגידו, אבל לא יעשו...

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'