28-06-2008, 12:18
|
|
|
חבר מתאריך: 02.03.06
הודעות: 6,684
|
|
אני לא חושב שיש כאן תהליך כפייה חד-צדדי (מי שלא רוצה להיות נהג צריך רק להכשל בטסט בכוונה), אלא מין עסקה דו-צדדית.
עולה חדש מתאפיין לפעמים בקושי כלכלי וכן בפער תרבותי המונע ממנו להשיג נתוני אישיות איכותיים במבחני המיון הצבאיים שנוטים להעדיף צברים. בעוד הדרך לתפקידי-יוקרה צבאיים נחסמת בפניו, ניתנת לו לפתע הזדמנות לרכוש מקצוע והכשרה שאו שאין ביכלתו לממן בעצמו (רשיון נהיגה למשל) או שיש להם פוטנציאל תעסוקתי בעתיד (שוב רשיון נהיגה וכן כמה ממקצועות הלוגיסטיקה והחימוש שנתפסים כתפקידי-זיבורית אך קיימת להם דרישה בקבע ובאזרחות).
מבחינת הצבא, אלו תפקידים שחיוני לאייש (להלן, המחסור הנוכחי בנהגים) מצד אחד, ומצד שני ניתן להתפשר בהם על מה שהצבא מגדיר כ"נתוני איכות" (אני מאוד משתדל להזהר כאן בדברי, לבל ישתמע זילזול כלשהו שאינו במקום במי שממלאים תפקידים אלו). כל גל עליה מביא איתו מספר רב של אנשים שניתן לשבץ בקלות בתפקידים הללו, ושכפי שציינתי קודם - עשוי להיות להם אינטרס לשרת בהם.
כשאין לנו הרבה עולים וכשהעולים מתערים בחברה (אם נישאר בדוגמת הנהגים, בשנות ה90 הנהיגה הצבאית הייתה "מקצוע רוסי" מובהק. היום כנראה פחות) הצבא נדרש למצוא כל מיני דרכים למשוך נהגים - ויעידו על כך הדרישות לנהגים במילואים-תנאי-קבע והסוד הגלוי שקד"צ נהיגה מוצע גם לבעלי פרופיל קרבי ונתונים שמוגדרים כנתוני איכות ויכול לשמש כדרך יציאה משירות קרבי לא רצוי.
העולים האתיופים הותיקים, על מצבם הלא-מזהיר וקליטתם הלא ממש מוצלחת (רוסי יכול להשתזף ולזייף מבטא. האתיופי נשאר שחור) עדיין מהווים ככל הנראה מאגר גיוס לתפקידי נהיגה מהסיבות שציינתי קודם לכן, ומכאן האחוז הגבוה שלהם יחסית בקהילת הנהגים הצבאיים.
|